עובדת תשיב כסף למעביד לאחר שהוכרכה כעובדת
עובדות ------- חנה יפהר (להלן - העובדת) הינה מנהלת חשבונות שהועסקה ע"י המרכז הקהילתי אזורי רמת הגולן (להלן - המעביד) במעמד של "קבלן עצמאי" החל מחודש ספטמבר 1982. התמורה בגין העסקתה שולמה ע"י המרכז הקהילתי תמורת חשבוניות מס שהנפיקה העובדת. היחסים בין הצדדים הופסקו ביוזמת המעביד ביום 31.8.2000. עובר להפסקת ההתקשרות בין הצדדים הגישה העובדת תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בטענה כי התקיימו יחסי עובד מעביד בינה לבין המעביד וכי היא זכאית לפדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, ביגוד, פיצוי בגין אי הפרשה לקופות גמל ולקרן השתלמוץ, הוצאות נסיעה וכן כלכלה.בכתב התביעה המתוקן שהוגש לאחר הפסקת ההתקשרות בין הצדדים תבעה העובדת בנוסף, פיצויי פיטורים ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין.
השאלה שבמחלוקת הנה האם התקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד. בית הדין האזורי קבע, כי יישום המבחן המעורב מוביל למסקנה שהתקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים וכי יש לדחות את טענת המעביד שבהגשת התביעה פעלה העובדת בחוסר תום לב. על פסק הדין הוגש ערעור והצדדים הגיעו להסכמה, לה ניתן תוקף של פסק דין.
בית הדין האזורי דן שנית בעניין זה וקבע, כי מחומר הראיות עולה שהגמול שקיבלה העובדת כ"קבלן עצמאי" לא עלה בצורה משמעותית על השכר הראוי של העובדת כעובדת שכירה, ולכן אין להורות על השבה. יתר הקביעות שנעשו בפסק הדין הראשון נותרו על כנן. מכאן הערעור.
בית הדין הארצי לעבודה קבע -------------------------- בית הדין הארצי קיבל את ערעור המעביד בחלקו.
כבוד השופט עמירם רבינוביץ
על מנת לפסוק מהו מעמדה של העובדת,בית הדין בחן את כלל נסיבות המקרה והתייחס לנתונים הבאים: משך תקופת העסקת העובדת (1982-2000), העובדה שעבודתה של העובדת מהווה חלק אינטגרלי מהמסגרת הארגונית של המעביד וכן, שחלק ניכר מעבודתה בוצע במשרדי המעביד ובאופן אישי על ידה. לאחר בדיקת הנתונים, בית הדין הארצי הגיע למסקנה, כי אין מקום להתערב בפסיקתו של בית הדין האזורי לפיה, התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים.
נסיבות המקרה דנן, אינן מלמדות על חוסר תום לב בהתנהגות העובדת. משך כל תקופת העסקתה סברה העובדת, כי מעמדה הוא כשל "קבלן עצמאי". רק בשנת 1998 התעוררו ספקות אצל העובדת באשר לסיווגה במעמד של "קבלן עצמאי" ואף המעביד סבר ככל הנראה כי מעמדה של העובדת אינו ברור. לאור האמור, משלא הוכח כי העובדת ידעה או היה עליה לדעת משך כל תקופת העסקתה שהינה במעמד של "עובדת", אין מקום לקבוע, כי התביעה בסיום יחסי העבודה הוגשה בחוסר תום לב.
אין מקום לחשב את זכויות העובדת כעובדת על בסיס התמורה בסכום של 8,547 ש"ח שכן מתוך הסכום האמור, סך של 1,394 ש"ח ניתן עבור נסיעות והעובדת לא טענה כי רכיב זה היה פיקציה. משכך, על מנת לחשב את הזכויות המגיעות לעובדת יש לקחת בחשבון סכום של 7,193 ש"ח.
לעניין השבה וקיזוז, ככלל אין מקום להורות על השבה של התמורה שקיבל העובד כ"קבלן עצמאי" אלא בהתקיים החריגים הבאים: מקרים בהם נקבע למבצע העבודה תשלום כעצמאי הגבוה באופן ניכר מהשכר שהיה מקבל כ"עובד" ובנוסף: א. משנקבע במפורש בחוזה העבודה שאם ייקבע בדיעבד שמבצע העבודה הנו "עובד" תעשה השבה, ב. כאשר העובד דורש להיות במעמד של עצמאי. במקרה דנן, התמורה שקיבלה העובדת כ"קבלן עצמאי" לא חרגה באופן ניכר מהשכר שהייתה מקבלת כ"עובדת" ולכן אין מקום להורות על השבה.
כבוד השופט שמואל צור
לעניין בסיס השכר: לא יכול להיות ספק שאם קיבל מועסק במעמדו כקבלן עצמאי תשלום הגבוה מזה שהיה מקבל לו היה מועסק כעובד, הרי משעה שנקבע למפרע כי היה במעמד של עובד - יש לקבוע את סל זכויותיו על בסיס מעמדו כעובד ולא על בסיס התשלומים ששולמו לו כקבלן.
לעניין קיזוז והשבה, יש לתת תוקף לטענת קיזוז שכמוה כתביעה להשבה, ולא להגבילה למקרים חריגים. העובדת קיבלה במעמדה כ"קבלן" מדי חודש סכום של 1,394 ש"ח מעבר למה שהיתה מקבלת במעמדה כ"עובד". סכום זה ניתן לקיזוז כנגד הסכומים המגיעים לה במגבלת תקופת ההתיישנות הרגילה. לפיכך, יש לקבל את ערעור המעביד בעניין זה.
כבוד הנשיא סטיב אדלר
לעניין השבה וקיזוז: אין זה ראוי מבחינת המדיניות השיפוטית ליישם את החוק כלשונו מבלי ליתן את הדעת להקשר התעשייתי, ולהשלכות הדבר בקביעת נורמות במקומות עבודה. המדיניות הראויה מחייבת איזון בין הכלל של אי השבה לבין המקרים המצדיקים השבה. במקרה דנן, אין הפרש ניכר בין הסכום שקיבלה העובדת בפועל כ"עצמאית" לבין הסכום שהיתה מקבלת לו הועסקה במעמד של "עובדת". על כן, אין לערוך חשבון השבה או קיזוז.
נפסק בהתאם לקביעתו של השופט שמואל צור אליה הצטרפו נציגי הציבור, ובניגוד לדעתם של כב' השופטים עמירם רבינוביץ והנשיא סטיב אדלר, כי זכויותיה הכספיות של העובדת כפופות לקיזוז הסכומים ששולמו לה ביתר.
(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".
