"מי שימצא את הטכנולוגיה הבאה של אגירה ירוויח בגדול. השוק מבחינתו אינסופי"
אנרגיה מתחדשת תופסת יותר ויותר חשיבות וצפויה להיות מקור האנרגיה המרכזי בעתיד הלא כל כך רחוק, לכן אין ספק שזה אחד התחומים המעניינים ביותר להשקעה, כאשר השווי של החברות הציבוריות בתחום כבר גדול יותר מזה של חברות האנרגיה המסורתיות. גם התחום הזה נתקל בהרבה בירוקרטיה שמעכבת את את זמני האישורים.
בפאנל עם מספר נציגים מהתחום - דורית בנט, יועצת אנרגיה מקיימת ומייסדת אילת אילות אנרגיה מתחדשת, שגית חן, משנה למנכ”ל טראלייט, דורון בלשר, מנכ”ל אורמת וגם נציג של הרגולטור - רון אייפר, מנהל חטיבת אנרגיה מקיימת, משרד האנרגיה, שוחחנו על הנושא בועידת ההשקעות באנרגיה.
דורון, מדינת ישראל מוגדרת כאומת הסטארט אפ, האם ישראל מפספסת את הפוטנציאל בתחום האנרגיה המתחדשת?
"התשובה הקצרה היא כן. כשמסתכלים על התחום הוא גדל פעמיים, מצד אחד יש מעבר קבוע לאנרגיה ירוקה ומצד שני שוק האנרגיה הולך וגדל, כך שהצמיחה בתחום גדלה במכפלות. גם כאן בכנס אפשר לראות שיש חשיבות לתחום מצד המשקיעים ואנחנו מחפשים איך אפשר לצמוח. האגירה רק בארה"ב למשל צפויה לגדול פי 25 מאזור של 4 ג'יגה וואט לאזור של 100 ג'יגה וואט. בארץ לא מדברים מספיק על סטארט-אפים בתחום ואגירה נעשית בעיקר באמצעות ליתיום. אין ליתיום אינסופי ואני יכול להגיד שבאורמת הקמנו קרן פנימית שמחפשת להשקיע בחברות בתחום. מי שימצא את הטכנולוגיה הבאה של אגירה ירוויח בגדול. השוק מבחינתו אינסופי".
- אורמת מדווחת על גידול בהכנסות אך שחיקה במרווחים; מעלה תחזיות להמשך
- אורמת: למרות קיטון של 3.8% במגזר החשמל, הרווח הנקי זינק ב-26%
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
דורון בלשר, מנכ"ל אורמת; קרדיט: ליאת לרנר
"כמובן ששיפור טכנולוגי הוא נדרש בתחום שעוד לא בשל בישראל ורק בחיתוליו", אומרת שגית חן, משנה למנכ"ל טראלייט. "אני חושבת שיש המון עניין בישראל ליזמים ובתחום האנרגיה לעבוד עם אגירה בין אם זו אגירה משולבת ב-PV או אגירה STAND ALONE וגם הטכנולוגיה הגלובאלית מתקדמת בקצב שלא מעכב אותנו ליזום פרויקטים. הבעיה שלנו פחות טכנולוגיה ויותר בירוקרטיה ורגולציה. החברה שלנו כדוגמא, טראלייט, מפתחת פרויקטים ב-PV PLUS STORAGE וגם פרויקטים ב-STAND ALONE, והיום אנחנו נמצאים במצב שלקבל תשובת מחלק חיובית באגירה Stand Alone במתח גבוה זה אירוע מורכב. הנושא של ביזור אנרגטי בתקופה של היום כשרוצים ביטחון אנרגטי לכל תרחיש שלא יהיה, זו חובה".
"יש לא מעט יזמים שמחכים עם קרקעות רלוונטיות ומתקדמים ברמה התכנונית וצריכים אישור רגולטורי ויכולת לבנות פרויקטים. משך הזמן של הקמה בפרויקט מתח גבוה הוא חודשים ספורים ואפשר תוך זמן קצר לאפשר ביזור ולהעמיד לא מעט פרויקטים במתח גבוה. לא התייחסתי למתח העליון. יש כאן מכרז שאמור בקרוב לצאת לדרך וזו סנונית ראשונה. מקווה שלא אחרונה בתקופה הקצרה. גם בנושא של המתח העליון צריכים להיות מסוגלים לראות סיטואציה שבה הרגולטור, גופי התכנון, עומדים בקצב של היזמים שרוצים להקים כאן מעצמה אנרגטית בירוק בישראל".
- לידיעת המשקיעים בשותפויות הגז - שברון צופה ירידת מחירים לקראת סוף העשור
- שברון נכנסת לתחום חדש, האם זה ישפיע על לוויתן ותמר?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- לידיעת המשקיעים בשותפויות הגז - שברון צופה ירידת מחירים...
שגית חן, משנה למנכ"ל טראלייט; קרדיט: ליאת לרנר
יש לנו נציג של הרגולטור. אתה במשרד האנרגיה. המקטע שלכם ברגולציה אמנם מאוד קטן אבל מה אתם במשרד עשיתם ויכולים לעשות על מנת להקל כמה שאפשר על היזמים ולקדם התשתיות כמה שיותר מהר?
רון אייפר: "הפוטנציאל ששאלת הוא גדול בכל הקשור לאנרגיה מתחדשת שבאה מהשמש שזה הפוטנציאל שלנו כמעט היחידי בישראל וזה מחייב להביא יחד לאגירה. בארה"ב הולכים להכפיל פי 25 את האגירה. ישראל עושה צעדים דרמטיים בהשוואה בינלאומית בתחום האגירה. מכרז מתח עליון זה מכרז של 900 מגה-וואט, זה מכרז ענק. חוץ מזה שפיגלר דיבר קודם על יותר מ-2000 מגה-וואט של אגירה, מדובר בסכומי אגירה פנומנאליים אם אתה משווה לאגירה לצריכת החשמל במשק. זה שם את ישראל באחד המקומות הראשונים בעולם באגירה".
היינו אמורים להיות עכשיו ב-10%-15% מהחשמל באנרגיות מתחדשות ועד 2030 היעד הוא 30%, אז יש עוד כברת דרך ארוכה לעשות. איפה אנחנו נכון להיום?
"כל העולם בתחילת הדרך באגירה. אנו בנקודת זינוק טובה מאוד כדי להיות מובילים בעולם בתחום האגירה. בהקשר של אנרגיה מתחדשת, היעד הממשלתי אומר 25% ב-2030. סיימנו את 2023 עם 12.5%. אז זה נכון שיש דרך ארוכה לעשות. אנחנו עובדים יומם וליל כדי לעמוד ביעד של 2030. עד לפני חמש שנים לחשוב על 20% אנרגיה מתחדשת היה חלום, ועיכוב של שנה-שנתיים זה לא עיכוב כל כך משמעותי. כמובן שנרצה להקדים כמה שיותר את העמידה ביעדים ומתחילים לחשוב ולקבוע מדיניות מה יהיו היעדים אחרי 2030. זה מעבר לפינה. זה משק שלוקח לו זמן להיערך וצריך קריאת כיוון ממשלתית ולכן נרצה להקדים גם ל-2035 ול-2050 שם נרצה להגיע לאיפוס פחמני".
דורית, הקמת לפני 17-18 שנים את חב' אילת אילות ולאחרונה התגייסת לסייע לישובים בנגב המערבי. מה הפוטנציאל של חבל הארץ הזה? נציגים של המדינה דיברו שרוצים להקים שם תשתיות נרחבות של אנרגיה סולארית. מה הפוטנציאל שאת רואה בחבל ארץ הזה לעומת מקומות אחרים?
"כל הנושא של האגירה והמלחמה על האגירה באה ממקום שאין תשתיות רשת, שיכולות להכיל אנרגיה מתחדשת. המאבק היה להאמין באנרגיה מתחדשת, אח"כ להכניס אותה וכדי להגיע לסקייל-אפ יותר גבוה, צריך להתמודד עם התשתיות ונושא האגירה כדי להכניסו. גם בחבל תקומה הפוטנציאל של אנרגיה מתחדשת עצום. הוא לא מגיע ליכולת תשתית הולכה והוצאה של האנרגיה. כל האזור צורך 161 מגה-וואט. 85 ישובים. 3 ערים. צריכת חשמל יחסית נמוכה. היו שם 177 אלף איש לפני 7 באוקטובר".
"מצד שני, על פי כל הרגולציות של אגרו וולטאי או שטחים חקלאיים לכל ישוב חקלאי, גגות, מה שהוציא המשרד להגנת הסביבה, אתה מגיע ליותר מ-8 ג'יגה-וואט ייצור אפשרי. המצב היום שגם בתוכנית של נגה ל-2030, היכולת המקסימאלית להוציא משם זה 2.5 גיגה-וואט. יש עוד 5.5 גיגה-וואט. יש שם 550 מגה-וואט אגירה מתוכנן. רק כדי לסבר אוזנכם, כדי להוציא 3 גיגה-וואט בערך צריך 6 גיגה-וואט בייצור, אז נרשת הכל בקווי מתח עליון? סביר להניח שלא, לא בזמנים ולא ביכולות וגם האגירה לא תיתן תשובה לכמויות הגדולות האלה".
דורית בנט, יועצת אנרגיה מקיימת ומייסדת אילת אילות אנרגיה מתחדשת; קרדיט: ליאת לרנר
דורון, איך אפשר לקדם את הנושא של אנרגיה מתחדשת בארץ?
"צריך המון אישורים בשביל לקדם פרויקט וזה נושא מורכב. לוקח הרבה מאוד זמן ועלויות לדבר הזה. בארה"ב למשל אם מגישים בקשה לרשת יחברו אותך אולי ב-2030. השבוע יצאו שם הנחיות חדשות לפתור את זה בעזרת מתן ערבויות של המבקשים וזה ינקה את התור להרבה יזמים שמנסים את מזלם. רק 15% מהבקשות בארה"ב בסוף מבשילות לפרויקטים ולכן המטרה גם בישראל היא לוודא שיש סיכוי גבוה להגיע לפרוקיט של כל מי שמגיש בקשה והדרך לעשות את זה היא להבטיח שיש לו מימון. זה ינקה את השטח וישאיר רק את הגופים הגדולים שיש להם מסוגלות להרים את הפרויקטים וינקה את התור לאישורים".
שגית, אתם מקימים פאנלים גם במקומות לא שגרתיים כמו למשל על גדרות, מה הפוטנציאל בתחום והאם אפשר להביא אותו לערים הגדולות, כמו למשל לשים פאנלים סולאריים גם על בניינים גדולים?
"כמובן שכן וזה גם צורך שהוא חובה בהקשר של ישראל. אנחנו מדינה קטנה עם היקף קרקעות מוגבל והיכולת ליזום פרויקטים קרקעיים גדולים היא מאוד קשה. הנושא של דו שימוש יכול להגיע להמון מקומות כולל גדרות וזה כנראה העתיד הנראה לעין של ישראל. הנושא של גדרות סולאריות קיבל תאוצה משמעותית אחרי ה-7 באוקטובר. התכנון היה לשים גדר במושבים בהם יש פשיעה חקלאית ומאז המלחמה אנחנו רואים שהצורך הוא אחר ויש יותר ביקוש לגדרות. אנחנו מונעים עדיין גם מלשמור על הסביבה שלא תיראה מגודרת מדי אבל יש שם המון פוטנציאל כמו גם בחממות ובניינים".
"אנחנו במשרד האנרגיה רוצים לקדם את הדו שימוש ואנחנו עושים מהלכים דרמטיים בשביל זה" מוסיף רון אייפר. "ה-7 באוקטובר חידד לנו את הצורך בדו שימוש. זה הרבה מאוד מתקנים קטנים ואנחנו רוצים שמשק החשמל יהיה כמה שיותר מבוזר כי זה מקטין את הפגיעות. בנוסף כל הנושא של מיקרו גרידיים וצריכה עצמית הוא חשוב, ברגע שלבית ספר או בית פרטי יש פאנלים סולאריים, סוללות אגירה וממיר, יש לזה ערך גדול. דו שימוש נמצא קרוב לצריכה בהגדרה. ברגע שמקרבים דו שימוש לצריכה, חוסכים את כל הבלאגן של הרשת וחוסכים עלויות ולהציף את המדינה בקווים שיש להם הפרעות סביבתיות, שלא נעים בעין. חוסכים שטח רב ותקציב".
"מהלכים דרמטיים שאנחנו עושים כדי לקדם את הדו שימוש: תעריפים - לפני מס' שבועות אושרו תעריפים משמעותיים לדו שימוש. השני הוא סוגיית האגירה ושילוב של אגירה במתקני מתח נמוך. אושרו תעריפים פנטסטיים, אסדרה שהיא תקדימית בעולם. התעריפים במתח הנמוך מעל 100 קילו-וואט, הגיעו עד 33 אחוז. באגירה שהיא ל-PV במתח הנמוך ניתנה אגירה משתנה לאורך השנה אבל על כל קילו-וואט שמוזרם ממתקן בי"ס, בממוצע יהיה תעריף של 80 אגורות, זה תעריף פנטסטי. אושרה תמ"א ארצית לאגירה וניתן פטור היתר בנייה לאגירה זעירה ועובדים על פטור להתקנות קטנות, מקווים שזה ימשיך לכסות את הגגות שנותרו פנויים".
לדבריו, "בשנות ה-70 משרד האנרגיה עשה מהלך דרמטי וחייב שכל בית בישראל יהיה לו דוד שמש. כל בניין חדש שאיננו למגורים יהיה עליו חובה להתקין אנרגיה מתחדשת וזה קיבל דחיפה מהמועצה הארצית. התקנות נמצאים בשלבים אחרונים של ניסוח ומקווה שזה יקבל את אישור המועצה הארצית והתקנות ייחתמו ונהיה מהראשונים בעולם שעושים זאת. בישראל צריכים צעדים דרמטיים".
רון אייפר, מנהל חטיבת אנרגיה מקיימת, משרד האנרגיה; קרדיט: ליאת לרנר
הזמן קצר אז שאלה לסיום, מה החזון של כל אחד מכם למשק החשמל הישראלי ואיך מגיעים לשם?
שגית חן: "טראלייט מאוד מושקעת בישראל ואנחנו רואים את עצמינו מתפתחים ובונים את הפרויקטים בלוחות הזמנים שהצבנו לעצמנו. נשמח לעמוד בהם אם הרגולטור וגופי התכנון יאפשרו. אני חושבת שנוכל לראות שיפור בעמידה ביעדים, הפתרון של אגירה ודו שימוש דרמטיות בהקשר הזה, יש מאות מגה וואטים שמחכים להתחיל בנייה".
דורון בלשר: "בקצרה, ממשיכים בפעילות הגיאו תרמית ובארץ מחכים למכרז של חברת חשמל שייצא בקיץ ומקווה שלאחריו בשנים הבאות יהיו לנו מאות מגה-וואטים בארץ. אנחנו בהחלט מושקעים בעולם של האגירה".
דורית בנט: "אדבר על הנגב כי משם הגעתי. אני רואה בנגב ב-2030 הגעה למאה אחוז אנרגיה מתחדשת 24/7. אני רואה יציאה של ייצור גז בנגב, לטובת כניסת הרבה סולאריים ואגירה. אני רואה קבוצת אג"ח אזרחית לאנרגיה סולארית בנגב".
מניות הנפט והגז הן מניות השנה – האם הן עדיין אטרקטיביות?
ועדיין יש את הסביר. אז סביר שהמאגרים – תמר ולוויתן, ימשיכו לספק את הסחורה, בקצב שהן מדווחות עליו, בלי שינויים לרעה. אגב, דווקא שינויים לטובה היו לרבות העלאת קצב ההפקה ונתונים על גודל מאגר גדול ממה שציפו. לוויתן הוא החדש מבין השניים ואצלו מתמחרים סיכון גדול יותר, תמר הוותיק מתומחר בסיכון נמוך יותר.
כשמסתכלים על התמחור בשוק, מגלים שישראמקו שמחזיקה בתמר נסחרת בתשואה אפקטיבית שמרנית של 8%-9% ואולי קצת יותר, רציו שמחזיקה בלוויתן נסחרת בתשואה של 12%-13% ויותר. זה לא התשואה של 50% שהן סיפקו בשנה האחרונה, אבל זה לא רע. יש סיכונים, יש גם סיכויים – בתמר הולכים להגדיל את הקצב תוך שנים בודדות, זה אומר שקצב ההכנסות יגדל. ובכלל – האפסייד הגדול יכול להיות מול אירופה. ישראל ומצרים יחד עם אירופה מגבשות דרך לייצא את הגז מכאן לאירופאים.
ישראמקו ורציו הן "שחקניות טהורות" על המאגרים. יש שורה ארוכה של שחקניות גז ונפט, בשיעורי החזקה שונים במאגר, בזכויות שונות (כמו תמלוגי על) ובמינוף שונה וגם הן כמובן נהנו השנה מגאות בבורסה ובדוחות וצפויות ליהנות בהמשך. יש כאלו מורכבות ומגוונות יותר למשל קבוצת דלק שמחזיקה גם באיתקה. יש אחרות ממונפות יותר ולכן גם מספקות תשואה אפקטיבית גבוהה יותר, למשל תמר פטרוליום ויש כאלו שבכלל לא פעילות כאן – יש קטנות יחסית כמו מודיעין ויש אחת שמתיימרת להית ענקית – נאוויטס. מדובר בשותפות של גדעון תדמור שיש לו זכויות רבות במציאת הגז מול חופי ישראל. הוא החליט בשלב מסוים לעזוב את השיתוף פעולה עם יצחק תשובה ולפעול בחו"ל.
מי זאת נאוויטס?
נאוויטס נסחרת במחיר של 17.8 שקל למניה, המבטא שווי של 1.6 מיליארד שקל. השותפות פועלת בקידוחי נפט בצפון אמריקה ומחזיקה בתגליות קיימות המכילות כ-728 מיליון חביות - 49% מהזכויות בפרויקט שננדואה שיחל בהפקה בסוף שנת 2024, ב-65% מנכס הנפט Sea Lion וב-7.5% מהזכויות בפרויקט בקסקין במפרץ מקסיקו שפועל כבר מ-2019.
לשותפות יש גם מאגרים יבשתיים, אבל הסיפור הגדול שלה הוא - קידוח שננדואה. תדמור רכש את הקידוח כשמחירי הנפט היו נמוכים במסגרת פירוק של המחזיקות בקידוח ב-1.8 מיליון דולר. השוק מעריך את זה כיום במאות (על פי נתוני הבורסה), בשותפות מעריכים את זה במיליארדים.
בעלי שליטה, מנכ"לים כמעט תמיד יעריכו את החברה-פעילות שלהם ביותר ממה שמתומחר כעת בשוק. זה טבעי. לא תמיד הם טועים, וגם אם מכניסים הנחות שמרניות, ולוקחים את הדברים בעירבון מוגבל, מקבלים במקרה הזה שנאוויטס נסחרת נמוך בהינתן הפוטנציאל שלה. בשותפות סבורים שהיא שווה פי 4-5, עשיתי סבב בין קרנות גידור ומנהלי השקעות, הם שמרנים יותר ובכל זאת טוענים שהיא שווה הרבה יותר מהשווי הנוכחי.
ועדיין נותרתי סקפטי, אז הלכתי לדוחות, לתחזיות ולרשימת הסיכונים, מתוכם אחד בולט. נתחיל בדוחות. הדוחות מרשימים. הכנסות של 98 מיליון דולר בתשעה חודשים ורווח נקי של 49 מיליון דולר. עם זאת, קצב ההכנסות והרווחים ירד ברבעון השלישי - הכנסות של 26.5 מיליון דולר, EBITDA של 16 מיליון דולר ורווח נקי של 6.3 מיליון דולר. התוצאות של החברה מושפעות כמובן ממחירי הנפט, אבל בעיקר מהמשך פיתוח המאגרים. נאוויטס צופה לגדול פי 10 בשנים הקרובות.
ברבעון השלישי, נאוויטס הפיקה 410 אלף חביות נפט. חלקה של נאוויטס בהפקה מפרויקט בקסקין (7.5%) עמד על כ-206 אלף חביות נפט, לעומת היקף של 189 אלף חביות ברבעון המקביל. חלקה של נאוויטס בהפקה משדות הנפט היבשתיים דנברי ונצ'ס ברבעון השלישי עמד על כ-204 אלף חביות, זאת לעומת 222 אלף חביות ברבעון המקביל. הירידה נובעת מאחר ובחודש יולי השנה התקיים מועד החזר ההוצאות של הקידוחים האופקיים, אותם נשאה וביצעה נאוויטס, כאשר החל ממועד זה זכאית נאוויטס לתקבולים מהקידוחים האופקיים כפי חלקה המקורי בזכויות הפרויקט (50%). המחיר הממוצע של חבית נפט WTI ברבעון השלישי של שנת 2022 עמד על כ-91.8 דולר, עלייה של כ-30% לעומת מחיר של כ-70.6 דולר ברבעון בשלישי של 2021.
נאוויטס עכנה במקביל לפרסום הדוחות כי השלימה השקעה של כ 40% מתקציב עבודות הפיתוח של פרויקט שננדואה (388 מיליון חביות). בינתיים זה כבר הגיע ל-50%. סה"כ עלות הפיתוח (100%) היא כ-1.8 מיליארד דולר. המאגר עתיד להחל בהפקה בסוף שנת 2024. ההפקה משננדואה צפויה לתרום כ-39 אלף חביות נפט ביום וההכנסות של נאוויטס בשנת ההפקה המלאה הראשונה של המאגר עתידות לזנק לכ-1.3 מיליארד דולר, בהנחת מחיר של 66 דולר לחבית. אלו כמובן הערכות הנהלת השותפות.
אז מה יש לנו? יש לנו שותפות רווחית שבמקביל מרימה את פרויקט הדגל שלה ועוד שנתיים כבר תתחיל להפיק ממנו נפט. המימון לפרויקט סגור. כשהקידוח יתחיל לעבוד, קצב ההכנסות ממנו יגיע ל-1.3 מיליארד דולר. עם ההכנסות האחרות, כבר נקבל נאוויטס במכירות של 1.5 מיליארד דולר - יותר מפי 10 מהקצב הנוכחי.
טוב, אבל זה עדיין לא הרווח - הכנסות זה יפה, אבל לא הולכים עם הכנסות למכולת, השאלה כמה ישאר בשורה התחתונה? במקרה של המאגרים של נאוויטס לרבות שננדואה, עלות ההפקה היא מתחת ל-20 דולר. אז במחירים של 66 דולר, מדובר על רווח מרשים - מעל 900 מיליון דולר בשנה הראשונה, זה 3 מיליארד שקל, זה הרבה יותר מהשווי שלה, אבל צריך כמובן לזכור שיש לה חובות.
אז נעבור לשלב הבא - נוריד את החוב, וגם ניקח מחיר נפט של 45-50 דולר, שזה מאוד שמרני לעומת המחירים כיום (70-80 דולר) ונראה לאן זה לוקח אותנו. התוצאה לא רעה - לפחות כפול מהשווי הנוכחי. מתי זה יקרה? אם המאגר יתחיל להפיק עוד שנתיים, אז בערך עוד 3 שנים.
הרגישות למחיר הנפט ענקית. מחירים נוכחיים יביאו את השווי להרבה יותר מכפול. אבל, ירידה דרמטית בנפט, יכולה אפילו לאפס את שווי החברה. זה הסיכון הגדול של נאוויטס - מחיר הנפט.
סיכון נוסף, אבל לא בטוח שגדול הוא תקלות בקידוח. זה קידוח במים עמוקים, הוא מסוכן מהבחינה שמקדח יכול להיתקע, עולה להחליף אותו, זה מעכב את הקידוח. בסוף מגיעים למאגר ומפיקים נפט, אבל הדרך יכולה להיות מורכבת. בינתיים הם באמצע הדרך, כנראה שככל שמעמיקים זה קשה ומסוכן יותר.
אז קחו בחשבון שזה יכול להתעכב, קחו בחשבון שזה יעלה עוד כמה עשרות מיליוני דולרים, אפילו יותר. עדיין זה לא סיכון שלא גלום במחיר הנוכחי. וסיכון אחר - שלעולם יימאס מהר יותר ממה שחושבים מהנפט. הנפט מזהם, הנפט יפסיק להיות מקור אנרגיה מרכזי בעוד עשרות שנים, אבל בינתיים, למרות הנזקים שהוא מייצר, הוא לא ייעלם ויש קידוחים גדולים ברחבי העולם במימון של עשרות רבות של מיליארדים מבנקים, בתי השקעות ועוד.
ועדיין - קחו בחשבון סיכונים מצד הרגולטור. בואו נתפרע, מס עודף משמעותי על הפקה ושימוש בנפט. כל הסיכונים האפשריים האלו פוגעים בתמחור הנוכחי. קחו בחשבון גם צורך לגייס כסף (למרות שזה לא צפוי, ההיפך השותפות מייצרת מזומנים). קחו את כל הסיכונים האלו ואולי תבינו מדוע המניה מדוכאת למרות התחזיות.
והנה התחזיות של החברה עצמה כתלות במחירי הנפט. מדובר על רווח תזרימי ללא פחת, וללא הוצאות מימון ומיסים. בשמרנות קחו חצי מהרווחים המפורטים כאן ותזכרו שבמחירי הנפט הנוכחיים מקבלים שווי שותפות שהוא פי 4-5 (בעוד שלוש שנים) וגם במספרים של 45-50 דולר מקבלים ערך כפול. אז יש סיכוי, רק אל תשכחו את הסיכונים:
מניות הנפט והגז הן מניות השנה – האם הן עדיין אטרקטיביות?
ועדיין יש את הסביר. אז סביר שהמאגרים – תמר ולוויתן, ימשיכו לספק את הסחורה, בקצב שהן מדווחות עליו, בלי שינויים לרעה. אגב, דווקא שינויים לטובה היו לרבות העלאת קצב ההפקה ונתונים על גודל מאגר גדול ממה שציפו. לוויתן הוא החדש מבין השניים ואצלו מתמחרים סיכון גדול יותר, תמר הוותיק מתומחר בסיכון נמוך יותר.
כשמסתכלים על התמחור בשוק, מגלים שישראמקו שמחזיקה בתמר נסחרת בתשואה אפקטיבית שמרנית של 8%-9% ואולי קצת יותר, רציו שמחזיקה בלוויתן נסחרת בתשואה של 12%-13% ויותר. זה לא התשואה של 50% שהן סיפקו בשנה האחרונה, אבל זה לא רע. יש סיכונים, יש גם סיכויים – בתמר הולכים להגדיל את הקצב תוך שנים בודדות, זה אומר שקצב ההכנסות יגדל. ובכלל – האפסייד הגדול יכול להיות מול אירופה. ישראל ומצרים יחד עם אירופה מגבשות דרך לייצא את הגז מכאן לאירופאים.
ישראמקו ורציו הן "שחקניות טהורות" על המאגרים. יש שורה ארוכה של שחקניות גז ונפט, בשיעורי החזקה שונים במאגר, בזכויות שונות (כמו תמלוגי על) ובמינוף שונה וגם הן כמובן נהנו השנה מגאות בבורסה ובדוחות וצפויות ליהנות בהמשך. יש כאלו מורכבות ומגוונות יותר למשל קבוצת דלק שמחזיקה גם באיתקה. יש אחרות ממונפות יותר ולכן גם מספקות תשואה אפקטיבית גבוהה יותר, למשל תמר פטרוליום ויש כאלו שבכלל לא פעילות כאן – יש קטנות יחסית כמו מודיעין ויש אחת שמתיימרת להית ענקית – נאוויטס. מדובר בשותפות של גדעון תדמור שיש לו זכויות רבות במציאת הגז מול חופי ישראל. הוא החליט בשלב מסוים לעזוב את השיתוף פעולה עם יצחק תשובה ולפעול בחו"ל.
מי זאת נאוויטס?
נאוויטס נסחרת במחיר של 17.8 שקל למניה, המבטא שווי של 1.6 מיליארד שקל. השותפות פועלת בקידוחי נפט בצפון אמריקה ומחזיקה בתגליות קיימות המכילות כ-728 מיליון חביות - 49% מהזכויות בפרויקט שננדואה שיחל בהפקה בסוף שנת 2024, ב-65% מנכס הנפט Sea Lion וב-7.5% מהזכויות בפרויקט בקסקין במפרץ מקסיקו שפועל כבר מ-2019.
לשותפות יש גם מאגרים יבשתיים, אבל הסיפור הגדול שלה הוא - קידוח שננדואה. תדמור רכש את הקידוח כשמחירי הנפט היו נמוכים במסגרת פירוק של המחזיקות בקידוח ב-1.8 מיליון דולר. השוק מעריך את זה כיום במאות (על פי נתוני הבורסה), בשותפות מעריכים את זה במיליארדים.
בעלי שליטה, מנכ"לים כמעט תמיד יעריכו את החברה-פעילות שלהם ביותר ממה שמתומחר כעת בשוק. זה טבעי. לא תמיד הם טועים, וגם אם מכניסים הנחות שמרניות, ולוקחים את הדברים בעירבון מוגבל, מקבלים במקרה הזה שנאוויטס נסחרת נמוך בהינתן הפוטנציאל שלה. בשותפות סבורים שהיא שווה פי 4-5, עשיתי סבב בין קרנות גידור ומנהלי השקעות, הם שמרנים יותר ובכל זאת טוענים שהיא שווה הרבה יותר מהשווי הנוכחי.
ועדיין נותרתי סקפטי, אז הלכתי לדוחות, לתחזיות ולרשימת הסיכונים, מתוכם אחד בולט. נתחיל בדוחות. הדוחות מרשימים. הכנסות של 98 מיליון דולר בתשעה חודשים ורווח נקי של 49 מיליון דולר. עם זאת, קצב ההכנסות והרווחים ירד ברבעון השלישי - הכנסות של 26.5 מיליון דולר, EBITDA של 16 מיליון דולר ורווח נקי של 6.3 מיליון דולר. התוצאות של החברה מושפעות כמובן ממחירי הנפט, אבל בעיקר מהמשך פיתוח המאגרים. נאוויטס צופה לגדול פי 10 בשנים הקרובות.
ברבעון השלישי, נאוויטס הפיקה 410 אלף חביות נפט. חלקה של נאוויטס בהפקה מפרויקט בקסקין (7.5%) עמד על כ-206 אלף חביות נפט, לעומת היקף של 189 אלף חביות ברבעון המקביל. חלקה של נאוויטס בהפקה משדות הנפט היבשתיים דנברי ונצ'ס ברבעון השלישי עמד על כ-204 אלף חביות, זאת לעומת 222 אלף חביות ברבעון המקביל. הירידה נובעת מאחר ובחודש יולי השנה התקיים מועד החזר ההוצאות של הקידוחים האופקיים, אותם נשאה וביצעה נאוויטס, כאשר החל ממועד זה זכאית נאוויטס לתקבולים מהקידוחים האופקיים כפי חלקה המקורי בזכויות הפרויקט (50%). המחיר הממוצע של חבית נפט WTI ברבעון השלישי של שנת 2022 עמד על כ-91.8 דולר, עלייה של כ-30% לעומת מחיר של כ-70.6 דולר ברבעון בשלישי של 2021.
נאוויטס עכנה במקביל לפרסום הדוחות כי השלימה השקעה של כ 40% מתקציב עבודות הפיתוח של פרויקט שננדואה (388 מיליון חביות). בינתיים זה כבר הגיע ל-50%. סה"כ עלות הפיתוח (100%) היא כ-1.8 מיליארד דולר. המאגר עתיד להחל בהפקה בסוף שנת 2024. ההפקה משננדואה צפויה לתרום כ-39 אלף חביות נפט ביום וההכנסות של נאוויטס בשנת ההפקה המלאה הראשונה של המאגר עתידות לזנק לכ-1.3 מיליארד דולר, בהנחת מחיר של 66 דולר לחבית. אלו כמובן הערכות הנהלת השותפות.
אז מה יש לנו? יש לנו שותפות רווחית שבמקביל מרימה את פרויקט הדגל שלה ועוד שנתיים כבר תתחיל להפיק ממנו נפט. המימון לפרויקט סגור. כשהקידוח יתחיל לעבוד, קצב ההכנסות ממנו יגיע ל-1.3 מיליארד דולר. עם ההכנסות האחרות, כבר נקבל נאוויטס במכירות של 1.5 מיליארד דולר - יותר מפי 10 מהקצב הנוכחי.
טוב, אבל זה עדיין לא הרווח - הכנסות זה יפה, אבל לא הולכים עם הכנסות למכולת, השאלה כמה ישאר בשורה התחתונה? במקרה של המאגרים של נאוויטס לרבות שננדואה, עלות ההפקה היא מתחת ל-20 דולר. אז במחירים של 66 דולר, מדובר על רווח מרשים - מעל 900 מיליון דולר בשנה הראשונה, זה 3 מיליארד שקל, זה הרבה יותר מהשווי שלה, אבל צריך כמובן לזכור שיש לה חובות.
אז נעבור לשלב הבא - נוריד את החוב, וגם ניקח מחיר נפט של 45-50 דולר, שזה מאוד שמרני לעומת המחירים כיום (70-80 דולר) ונראה לאן זה לוקח אותנו. התוצאה לא רעה - לפחות כפול מהשווי הנוכחי. מתי זה יקרה? אם המאגר יתחיל להפיק עוד שנתיים, אז בערך עוד 3 שנים.
הרגישות למחיר הנפט ענקית. מחירים נוכחיים יביאו את השווי להרבה יותר מכפול. אבל, ירידה דרמטית בנפט, יכולה אפילו לאפס את שווי החברה. זה הסיכון הגדול של נאוויטס - מחיר הנפט.
סיכון נוסף, אבל לא בטוח שגדול הוא תקלות בקידוח. זה קידוח במים עמוקים, הוא מסוכן מהבחינה שמקדח יכול להיתקע, עולה להחליף אותו, זה מעכב את הקידוח. בסוף מגיעים למאגר ומפיקים נפט, אבל הדרך יכולה להיות מורכבת. בינתיים הם באמצע הדרך, כנראה שככל שמעמיקים זה קשה ומסוכן יותר.
אז קחו בחשבון שזה יכול להתעכב, קחו בחשבון שזה יעלה עוד כמה עשרות מיליוני דולרים, אפילו יותר. עדיין זה לא סיכון שלא גלום במחיר הנוכחי. וסיכון אחר - שלעולם יימאס מהר יותר ממה שחושבים מהנפט. הנפט מזהם, הנפט יפסיק להיות מקור אנרגיה מרכזי בעוד עשרות שנים, אבל בינתיים, למרות הנזקים שהוא מייצר, הוא לא ייעלם ויש קידוחים גדולים ברחבי העולם במימון של עשרות רבות של מיליארדים מבנקים, בתי השקעות ועוד.
ועדיין - קחו בחשבון סיכונים מצד הרגולטור. בואו נתפרע, מס עודף משמעותי על הפקה ושימוש בנפט. כל הסיכונים האפשריים האלו פוגעים בתמחור הנוכחי. קחו בחשבון גם צורך לגייס כסף (למרות שזה לא צפוי, ההיפך השותפות מייצרת מזומנים). קחו את כל הסיכונים האלו ואולי תבינו מדוע המניה מדוכאת למרות התחזיות.
והנה התחזיות של החברה עצמה כתלות במחירי הנפט. מדובר על רווח תזרימי ללא פחת, וללא הוצאות מימון ומיסים. בשמרנות קחו חצי מהרווחים המפורטים כאן ותזכרו שבמחירי הנפט הנוכחיים מקבלים שווי שותפות שהוא פי 4-5 (בעוד שלוש שנים) וגם במספרים של 45-50 דולר מקבלים ערך כפול. אז יש סיכוי, רק אל תשכחו את הסיכונים:
