אסטרטגיה מס' 2: קניית נכס הבסיס דרך אופ' CALL

זיו פניני, מנהל חדר המסחר במגדל שוקי הון, מנתח ומפרט את אסטרטגיות המסחר בנגזרים המשמשים הן את הלקוחות המגדרים והן את אלה המתוחכמים

האסטרטגיות מלוות בגרפים ודוגמאות מהפשוטות ביותר אל המורכבות ביותר.

בכל שבוע יפורסמו שתי אסטרטגיות מסחר. תחילה, יוצגו שתי אסטרטגיות פשוטות שתכליתן להוות בסיס חיוני להבנת האסטרטגיות האחרות. לאחר מכן, אסטרטגיה אחת פשוטה לסוחרים חדשים ואסטרטגיה מורכבת למנוסים יותר. בבואנו לקנות את נכס הבסיס דרך אופציות ה-CALL עלינו לאפיין מספר אלמנטים לפני ביצוע האסטרטגיה.

א. תנודתיות הנכס המוביל

ככל שנכסי הבסיס בתקופות אי ודאות גבוהה יותר, ובמקביל נסחרות אופציות המעו"ף בסטיות תקן נמוכות (יחסית) יותר, יש העדפה ברורה לקנות נכסים על ידי אופ CALL + הפקדת שאר הכסף בריבית בסיסית חסרת סיכון, וכן על ידי קניית הנכס התנודתי וקניית אופ' PUT מקבילה (ראה הרחבה בהמשך). בחלופה זו מגדר עצמו המשקיע ויודע מראש את מקסימום ההפסד במקרה שהנכס המוביל יורד בחוזקה.

אם הנכס המוביל מקטין את תנודתיותו ובמקביל נסחרות האופציות (גם CALL וגם PUT) בסטיות תקן גלומות גבוהות, כדאי למשקיע לקנות את הנכס עצמו ובמקרים קיצוניים אף לכתוב אופ' CALL ולנצל את המחיר היקר יחסית לפרמיית ה-CALL.

לכן חשוב למשקיע לחשב את סטיית התקן ההיסטורית (הן קצרת הטווח והן ארוכת הטווח), להעריך את סטיית התקן העתידית, ולחשב את סטיית התקן הגלומה באופ לפני שהוא קונה חשיפה לנכס מוביל כלשהוא דרך אופ' CALL. יש לזכור כי השווי האמיתי של האופציה אינו ידוע כיוון שהוא למעשה הסטייה העתידית של נכס בסיס ואותו אין אנו יודעים שכן אנו יודעים את סטייתו הממוצעת באוכלוסייה (שנה אחורה) ובמדגם לא מייצג (20 יום אחורה).

ב. באיזו עוצמה אנו רוצים לקבל חשיפה לנכס התנודתי?

ככל שנקנה אופציה עמוקה יותר בכסף, כך נקבל תיק הקרוב יותר לקניית הנכס עצמו - הן במונחי פקיעה והן בטווח הקצר כלומר במונחי דלתא. החשיפה הגבוהה ביותר מתקבלת על ידי קניית FUTURE כלומר CALL עמוק עמוק בכסף המתומחר על ידי הריבית על מחיר הSPOT. הדלתא היא 100 - כלומר התיק שלנו (FUTURE + הפקדת ההון במכשיר חסר סיכון קצר) והתיק המסוכן (קניית הנכס התנודתי), ינועו בצורה דומה בטווח הקצר.

משקיע המחפש הורדת הסיכון במקרה של נכס יורד, וכן הקטנת סטיית התקן של התיק המנוהל (המקביל להורדת הסיכון), יקנה אופ' CALL עמוקה בכסף (כאשר הדלתא היא כ-80%). במקרה זה הרווח בשוק עולה (במונחי פקיעה) קטן במקצת מהרווח בנכס המסוכן, אך ההפסד בתרחיש של נכס יורד יהיה מוגבל.

גם התנודה קטנה יותר כיוון שהתנודה היא רק 80% מתנודת הנכס המוביל (בהנחת IV קבוע) כלומר, אם הנכס יעלה באחוז הרי התיק המשולב יעלה רק ב 0.8% ואם הנכס יורד באחוז הרי שהתיק המשולב ירד רק ב-0.8%.

אם המשקיע ירצה להוריד עוד יותר את הסיכון והתנודתיות של תיק ההשקעות שלו עליו לקנות אופציה באיזור הכסף בעלת דלתא 50%. את פונקציית הרווחים במונחי פקיעה ואת הרווחים בטווח הקצר ניתן לראות בגרף.

אם יקנה המשקיע את אופציה ה-CALL מחוץ לכסף כאשר הדלתא היא רק 5%-25% הרי שסיכונו בתרחיש של נכס יורד קטן. יחד עם זאת, המשקיע משלם על כך בהפרש גבוה בין התיק המשולב לבין הנכס התנודתי במידה והנכס אכן יעלה.

ג. מהם אחוזי ההצמדה שאנו רוצים לקבל במונחי נכס הבסיס?

אנחנו יכולים לקנות חשיפה של 100% לנכס הבסיס בקנותנו אופציה אחת מול יחידת מדד אחת (גרף 4), או 50% חשיפה (גרף מס 5) וכו' (כמובן שניתן לבצע כל אחוז הצמדה שבוחרים בו). ככל שאחוז ההצמדה / חשיפה יהיה גדול יותר כך יגדל הסיכון בתרחיש נכס יורד, אך הרווחיות בתרחיש נכס עולה תגדל, ולהפך.

הערות:

1. ניתן לשלב בין סעיף ב' לבין סעיף ג', כלומר לקנות 90% חשיפה באופציה באזור הכסף (דלתא 50%), וכו'. במקרה זה השינוי של התיק בטווח הקצר יהיה 50% (הדלתא) * 90% (החשיפה) = 45%. כלומר התיק המשולב ישתנה בטווח הקצר ב-45% מהשינוי בנכס המסוכן.

2. ניתן לקנות חשיפה של יותר מ-100% מהנכס המסוכן כלומר יותר מאופ' אחת מול כל יחידת נכס בסיס (גרף מס 6).

באלטרנטיבה זו המשקיע הינו משקיע אגרסיבי המנצל את גורם המנוף להגדלת החשיפה במונחי נכס הבסיס מעבר לתנודה בנכס עצמו (ראה פרוט באסטרטגיה LONG CALL).

3. ניתן גם לבצע גידור דלתא דינמי ורציף - על כך בהמשך - אסטרטגיות דינמיות.

אפקט הגאמא

גם המשקיע שישתמש באופ' ה-CALL כמנוף סולידי מול הנכס המסוכן (קנייה ממונפת והפקדת ההון במכשירים קצרים חסרי סיכון), וגם הספקולנט שישתמש באופ ה-CALL כהגדלת החשיפה לנכס המסוכן מעבר להון העצמי, ייהנו מ"אפקט הגאמא". האפקט הזה יגדיל את החשיפה במונחי נכס הבסיס ככל שיעלה נכס הבסיס וכך יכניס את המשקיעים "אוטומטית" לתוך הנכס (יגדיל את הדלתא), ואילו יוציא את המשקיעים החוצה במונחי נכס הבסיס (יקטין את הדלתא) ככל שיורד מחיר הנכס (וכל זאת ללא עמלות ובצורה רציפה).

ד. מוביליות בין החזקות אופ' ה-CALL

המשקיע יכול וצריך לעבור בין החזקת CALL עמוק בכסף לביו CALL בכסף או מחוצה לו וזאת כשדעתו משתנה הן לגבי כיוון הנכס המוביל והן לגבי תנודתיותו העתידית או מחיר הנכס זז אגרסיבית. בצורה זו ממשיך המשקיע להחזיק בנכס התנודתי בדרך סולידית יותר כשבניהול דינמי הוא מחליט מתי הוא מגדיל את החשיפה לנכס ומתי הוא מקטינה. בדרך זו יקבל המשקיע תיק של הנכס התנודתי בעל סטיית תקן (סיכון) נמוכה יותר. השינויים יערכו בשינוי לדעתו על השוק או שינוי בסטיות התקן הגלומות באופ או שינוי על עקום הסטיות - סקיו. על כך בהמשך.

אפקט הווגא:

על המשקיע שישתמש באסטרטגיה זו לדעת כי ככל שתעלה התנודתיות של נכס הבסיס/המוביל בטווח הקצר כך ירוויח יותר מאשר ציפה (דלתא מנוכה טטה), כיוון שהדלתא תעלה ככול שתגדל הסטייה הגלומה באופציה שקנה. לעומת זאת, במקרה שתנודתיות הנכס יורדת, יכול המשקיע להיפגע כאשר האופציות יתומחרו בסטיות תקן נמוכות יותר ובהתאמה בפרמיות נמוכות יותר.

אפקט הטטה:

גורם המנוף, האשראי הגלום באופציה ומגיע ברמת הפרמיה, גורמת לאופציה לאבד מערכה ככול שמתקצר זמן המימוש. לכן על המשקיע לצפות לעלייה בטווח קצר ביותר במחיר הנכס המוביל, או לחילופין ישאף שלאופציה יישאר זמן רב ככל האפשר למימוש.

ריבית:

ככל שתעלה הריבית חסרת הסיכון לטווח קצר כך ישתפר מצבו של המשקיע, שכן הוא ישלם סכום עתידי שהערך הנוכחי שלו יירד ככל שתעלה הריבית ולכן ייהנה מרווח נוסף על רווחיו המצופים, ולהפך במקרה של ירידת הריבית (בנקודה זו יש פרדוקס שכן המשקיע ייהנה בד"כ מירידת הריבית, בעליית הנכס המסוכן = רווח דלתא).

בנקודה זו עלינו להיזכר במשפט ה-CALL/PUT PERITY האומר כי במקום לקנות את אופציית ה-CALL במחיר מימוש X (על פי הכללים שהוזכרו לעיל) ולהפקיד כספנו בריבית חסרת סיכון, אנו יכולים לקנות את הנכס המוביל עצמו + אופציית PUT במחיר מימוש X ולקבל בדיוק את אותה פונקציית רווחיות. אם כן על פי אותם הכללים שהוזכרו לעייל אנו יכולים לקנות את הנכס המוביל ולקנות אופ' הגנה, כלומר אופ' PUT.

איך נחליט באיזו אלטרנטיבה להשקיע?

א. כל עוד אין לנו סיבה המפורטת בסעיפים הבאים אזי אין הבדל באיזה אסטרטגיה ננקוט.

ב. בידינו תיק מניות (או כל נכס אחר) שאינו מוגן ואנו רוצים להגן עליו באופציה ולא למכור את כולו (עמלות, עמלות), ולכן נעדיף את שילוב אופ' PUT.

ג. אנו רוצים לקנות מניות ספציפיות מומלצות (שלדעתנו יניבו תשואה עודפת על פני המדד - האלפא ), ואין להם אופציות ספציפיות אזי נעדיף את שילוב אופציית ה-PUT על המדד כולו.

ד. אנו מחזיקים נכסים עם בטא אגרסיבית ללא אופציות ואנו מאמינים בשוק עולה - אך אנו רוצים לנטרל את הסיכון השיטתי ולכן נעדיף את שילוב אופ' ה-PUT.

ה. אנו רוצים לקבל חשיפה לנכס מוביל אך איננו רוצים או לא יכולים (נזילות, נזילות) להפעיל את כול כובד משקל התיק, במקרה זה נעדיף את אופציית ה-CALL.

ו. במקרה של כשל שוק יעדיף המשקיע לקנות את האלטרנטיבה הזולה יותר, (במקרה זה יעדיף המשקיע אף למכור בחסר את האלטרנטיבה היקרה יותר ויצור רווח ארבטרז' - ראה הרחבה באסטרטגיית BOX).

אפשרויות ארביטרז':

S+PX=CX+BRF

מקרא:

C=CALL

P=PUT

F=FUTURE

S=מניה

RS= ריבית

טיפ:

ככל שעקום סטיות התקן יהיה מתון יותר יעדיף לבצע את הקניה עמוק יותר בסף ולהפך. ככל שתעבור תקופה ארוכה יותר בה השוק נע בתנודתיות נמוכה מההיסטורית וסטיית התקן הגלומה נמוכה יותר מהממוצעת יעדיף את אסטרטגיה זו.

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    אחלה פניני טוב אבל להתקדם ...קדימה. (ל"ת)
    יניב 29/11/2012 12:31
    הגב לתגובה זו

אסטרטגיה מס' 40: פיקדון מובנה - קרן מובטחת

זיו פניני, מנהל חדר המסחר במגדל שוקי הון, מנתח ומפרט את אסטרטגיות המסחר בנגזרים המשמשים הן את הלקוחות המגדרים והן את אלה המתוחכמים
האסטרטגיות מלוות בגרפים ודוגמאות מהפשוטות ביותר אל המורכבות ביותר. בכל שבוע יפורסמו שתי אסטרטגיות מסחר. תחילה יוצגו אסטרטגיות פשוטות שתכליתן להוות בסיס חיוני להבנת האסטרטגיות האחרות. לאחר מכן, אסטרטגיה אחת פשוטה לסוחרים חדשים ואסטרטגיה מורכבת למנוסים יותר. בגרפים המצורפים המדד נמצא ב-1000 נקודות, ריבית 5% סטיות התקן 20% והימים לפדיון לפי הכתוב במקרא של כל גרף וגרף. כיצד ליצור את הפוזיציה? 1. רכישת איגרת החוב בהון העצמי לתקופת הפירעון (בד"כ שנה או שנתיים)בערכה הנוכחי, לפי מחיר ההון של התשואה (היוון הערך במחיר התשואה לפדיון). במקביל קניית חלק מאופציית CALL בכל תקבול הריבית העתידית (המזומן שנשאר) על הכסף לסוף תקופת הפיקדון. 2. רכישת אגרת החוב בהון העצמי לתקופת הפירעון (בד"כ שנה או שנתיים) בערכה הנוכחי, לפי מחיר ההון של התשואה. במקביל יצירה סינטטית של חלק מאופציית CALL בכל תקבול הריבית העתידית על הכסף לסוף תקופת הפיקדון. 3. רכישת סטרקצ'ר בעל תנאי הצמדה הזהים לסעיפים הנ"ל. הערה: בד"כ תנאי ההצמדה או תקופת הפירעון יהיו נמוכים יותר מאשר בסעיפים 1,2. ***הערה: חלק מאופציית CALL - הכוונה 50% = אופציה אחת ליחידת נכס כפולה,75% = אופציה אחת לכל יחידה וחצי של נכס וכו'. סוג המשקיע - משקיע המאמין בעליית מחיר נכס הבסיס, אך חושש להפסיד סכומים משמעותיים מהקרן, יעדיף לקבל הצמדה חלקית לנכס ובלבד שמחיר הקרן או רובה יהיה מובטח. - משקיע שני מעוניין לקבל הצמדה מלאה למחיר הנכס הבסיס מערכו העתידי, או מוכן להפסיד סכום קבוע וידוע מראש במידה ומחיר הנכס לא עלה בתקופת הפיקדון. נגזרים: דלתא: חיובית , ווגא: חיובית, גאמא: חיובית, טטה שלילית. אפיון פונקצית הרווחים וההפסדים: אם נחבר יחדיו את תנאי הפיקדון, הרי שכל עוד מחיר הנכס מעל נקודת הטריגר (מחיר מימוש של האופציה) - בעל הפיקדון יקבל הצמדה קבוע וידועה מראש לעליית נכס הבסיס לדוגמא 70% מהעלייה. אם מחיר המימוש יהיה מתחת לנקודת הטריגר, בעל הפיקדון יישאר עם הקרן הנומינלית בלבד (או רובה בהנחה שהפיקדון נבנה בצורה אגרסיבית). גרף מס' 1 מראה את פונקציית הרווחיות של הפיקדון מול ריבית חסרת סיכון ונכס הבסיס עצמו. דיון: אם נפרק את הפיקדון לגורמים, הרי שיש בידינו אג"ח ללא סיכון לסוף תקופת הפיקדון (לאחר סוף תקופת הפיקדון יגיע שווי האג"ח לאחר תקבולי הריבית לשווי הנומינאלי של הקרן הבסיסית), ולונג CALL שמחיר המימוש שלו מהווה את הטריגר להצמדה כשתאריך המימוש שלו זהה לתאריך האג"ח והפיקדון כולו. אם נבנה את הפיקדון לבד וישנה אופציה סחירה לאותה התקופה, אנו צריכים לחבר את השניים (האג"ח והאופציה) ליצור את הפיקדון ולחכות. אם אין אופציה סחירה התואמת את רצוננו כתנאי הסף לפיקדון, הרי שנצטרך ליצור אותה לבד. בצד הפיקדון לונג CALL סינטטי, בחשבון גידור צדדי שורט CALL סינטטי. בדרך זו יש לנו מאזן: בצידו האחד האג"ח והאופציה שקנינו סינטטיות. בצידו השני החשבון שמכר ל"פיקדון" את האופציה מאזן את הדלתא של אופציית הפנטום. איזוני הדלתא למעשה ייצרו את התשלום של הריבית כפרמיה על הזכות שקיבלנו. כלומר ככל שיעלה השוק, נצטרך לקנות באשראי חלקי נכס בסיס ככל שירד למכור - בכך נשחק ע"י תנודתיות הנכס לגובה הפרמיה (ראה פירוט והרחבה לגידור של חשיפה זו באסטרטגיית "התכסות מול חשיפת קניה עתידית"). למעשה הבעיה הבסיסית, שגובה הריבית אינו מאפשר קניית אופציה מלאה (אחרת אף פעם לא היינו קונים באמת את נכס הבסיס ואפילו מבצעים ארבטראז ומוכרים אותו בחסר). לכן אנו רוכשים רק אחוז מסוים (בן 50% - 70%-תלוי בסטיית התקן הגלומה). בגרף מספר 1 ניתן לראות פיקדון לשנה, שרכש 70% אופציית CALL ומובטחת לו הצמדה של 70% לעלייה במחיר נכס הבסיס. אך אם המחיר ירד - האופציה פוקעת באפס ונישאר עם הקרן הבסיסית ללא הפסד נומינאלי. בגרף מספר 2א ניתן לראות פיקדון הצמוד רק ב-40%, אך שם מובטחת ריבית בסיסית על הפיקדון במקרה ונכס הבסיס לא עלה. בגרף מספר 2ב אנו רואים את אותו הפיקדון, אך כאן הסכים המשקיע להישחק מעט במקרה בו נכס הבסיס לא יעלה, ולקבל 90% הצמדה או אפילו להישחק יותר מול 100% הצמדה. במקרה זה יקנה המשקיע אופציה אחת מלאה בכסף מול כל יחידת אג"ח (כמובן שהריבית לא תכסה את עלות האופציה). בגרף מס' 2ג ניתן לראות כי ניתן להגיע להצמדה הגבוהה מ-100% תמורת ויתור על תשואה בסוף התקופה, במקרה ומחיר נכס הבסיס נמצא בטריטוריה השלילית. בצורה זו קובע למעשה המשקיע את הפרופורציה בין יחידות האג"ח ליחידות האופציה, כשהוא מחליט כמה תשואה הוא מוכן לסכן או אפילו אחוזים מהקרן עצמה (תשואה שלילית). בגרף מס' 3 אנו חוזרים לפיקדון המופיע גם בגרף 1 של 70% הצמדה, אך כאן אנו רואים את הרווחיות באמצע התקופה (לאחר 180 ימים), במקרה והמשקיע מחליט לממש את הפיקדון הסחיר שיצר. התשואה בגרף מופיעה הן במונחים תקופתיים והן במונחים שנתיים. בגרף מס' 4 ניתן לראות עוד אפשרויות לשפר את אחוזי ההצמדה שאנו מקבלים לנכס הבסיס. פעם אחת יוצא המשקיע מחוץ לכסף ומקבל הצמדה מלאה, שכן הריבית על הפיקדון מכסה בצורה מלאה את מחיר אופציית CALL, אבל ההצמדה "רק" מעל תשואה מסוימת, שכן האופציה מחוץ לכסף. הדרך השנייה, לצאת אל הכסף הראלי כלומר להוון את מחיר הספוט אל סוף תקופת הפיקדון. בצורה זו ניתן לשפר את אחוזי ההצמדה תוך השארת הזכות לשמירה על הקרן הנומינאלית. גרף מספר 5 מראה פיקדון דומה אך כאן המשקיע חילק את ההצמדה למספר מחירי מימוש. פעם אחת הצמיד את הפיקדון 50% למחיר הכסף (מחיר מימוש 1000) ו 50% מחוץ לכסף (1040) בפעם השנייה ביצע חלוקה ל 3: 30% על הכסף, 30% מחוץ לכסף ועוד 30% יותר רחוק מהכסף. בדרכים אלו יכול המשקיע גם כן להקטין את עלות האופציה ולהישאר עם הקרן או רוב הקרן מובטח נומינאלית. בגרף מס' 6 ניתן לראות את חלוקת הרווח בין המכשירים המרכיבים את הפיקדון. בגרף מס' 7 המשקיע צירף אופציה PUT בשורט אל פיקדון שייצר. עי" כך הוא מממן בצורה מלאה את אופציית ה-CALL שקנה בצורת צילינדר. גם כאן הוא מקבל 100% הצמדה לנכס הבסיס מהטריגר העליון. ניתן לראות את הרווחיות הן במונחי סוף הפיקדון והן באמצע התקופה (180 יום). המשקיע יכול לקבל החלטה נוספת המשנה מעט את תנאי הפיקדון הבסיסי - לקנות רק 90% מהכסף אג"ח ו-70% אופציה. בשאר 10% לקנות גם את נכס הבסיס עצמו. גרפים מספר 8 ו-9 מראים את הרווחיות של פיקדון כזה במונחי סוף תקופת הפיקדון ובמונחי אמצע התקופה. בנוסף, הם מציגים את חלוקת הרווחים בין המכשירים השונים. במידה והמשקיע בכל זאת רוצה הצמדה של 100% למחיר נכס הבסיס, עדיין חשוב לו שקרן ההשקעה הנומינאלית לא תיפגע, אולם לא רוצה להשתמש בשיטות שנדונו עד כה - יבצע CUP לעלייה במחיר נכס הבסיס ויהפוך את אופציית ה-CALL למרווח. בצורה זו יהפוך הפיקדון לקרן מובטחת המעניקה הצמדה של 100% עד לעלייה מסוימת (8% בדוגמא שלנו). בגרף 10א ניתן לראות את פונקצית הרווח של פיקדון כזה. בגרף מס' 10ב המשיך המשקיע את הרעיון והפך את המרווח לפרפר. בצורה זו הפיקדון עדיין מבטיח את הקרן, אך נותן תשואה פוטנציאלית גבוהה במיוחד. ניתן לראות עוד את פונקציית הרווח באמצע התקופה וחלוקת הרווח בים המכשירים. המשקיע יכול להמשיך ולעצב לעצמו את תנאי לעלויות הפיקדון, ואף להשתמש באופציות אקזוטיות בהן ישנו טריגר המפעיל (knock in) או מבטל (knock out) את האופציה, אך מוזיל אותה בצורה משמעותית לטובת בניית הפיקדון. ניתן לחפש ולקבל ציטוט לקניה של פיקדון זה כאשר האג"ח, האופציה והגידור ארוזים יחדיו. בצורה זו בד"כ תנאיי ההצמדה יהיו נמוכים יותר מאשר היצירה העצמית, כיוון שכולם רוצים להרוויח - יוצר הפיקדון, האורז והמשווק. בכל מקרה ובהנחה שיש תחרות מצד מספר גופים ליצירת מוצר זה, ניתן בהחלט לבדוק ציטוט "מן המוכן". היות והקרן מובטחת, יש הממנפים את הפיקדון מול הלוואה כדי ליצור מנוף להצמדת הנכס. למרות זאת, המינוף מסוכן עד מאוד כאשר מחיר נכס הבסיס יורד בצורה דרמטית. במקרה זה נשאר עם הלוואה ממונפת אותה צריך להחזיר ללא נכס מולה, מצב שאינו מתאים לרוב המשקיעים, וכופה פעילות קצרת טווח בתצורת STOP LOSS. דלתא: הדלתא של הפיקדון חיובית בדומה לאופציית CALL על הכסף ארוכת טווח. הדלתא תשאף לאחוז ההצמדה קרי 60%, 70% או כל אחוז הצמדה שנבחר. דלתא זו נותנת לנו גם את אחוזי ההצמדה קצרת הטווח אל נכס הבסיס, במידה ונרצה לפרק את הפיקדון לפני מועד הפדיון המקורי. אפקט הגאמא: הגאמא של הפיקדון חיובית ותפעל לטובת מחזיק הפיקדון.הגאמא דומה ל 70% מגאמא של אופציית CALL ארוכת טווח והיא תעלה את הדלתא החיובית ככל שמחיר הנכס יעלה ולהיפך - תוריד את הדלתא החיובית ככל שמחיר הנכס ירד. אפקט הווגא: אפקט זה חיובי. שוב בדומה לכ-70% מאפקט הווגא של אופציית CAKK בכסף ארוכת טווח. ככל שסטיות התקן הגלומות והתנודתיות של נכס הבסיס יעלו כך יעלה שוויו של הפיקדון, ולהיפך. טטה: אפקט זה שלילי ומוריד את ערך הפיקדון בכל יום שעובר. האפקט חלש יותר מאפקט הטטה של אופציית CALL ארוכת טווח הן בשל החזקת כ-70% מהאופציה והן בשל יום הערך החיובי של הפיקדון עצמו. גרף 11 מראה את השינוי בטטה בפונקציה לזמן ולמחיר נכס הבסיס. ריבית: ככל שמחיר הכסף (=עלות המימון =מחיר הריבית הבסיסית=תשואת האג"ח בפיקדון עצמו) יעלה, כך יעלה מחירו של הפיקדון ולהפך. טיפ: הפיקדון אטרקטיבי ככל שהריביות גבוהות וסטיות התקן נמוכות. עוד הוא אטרקטיבי לאחר ירידה משמעותית במחיר נכס הבסיס המגיע לאחר תקופה של העלאות ריבית. *כל הזכויות שמורות **לזירה של פניני במגזין מגדל לרשימת כל האסטרטגיות