בולטת העובדה שסדר המילים "מוצא" - המקום ממנו יצאו בני ישראל, ו"מסע" - המקום אליו הם הלכו - מופיע כל פעם באופן שונה. בפעם הראשונה המילים מופיעות בסדר הגיוני. קודם מוצא, המקום ממנו יוצאים, ולאחר מכן מסע, המקום אליו הולכים - "מוצאיהם למסעיהם". אולם בפעם השניה הסדר הפוך - "ואלה מסעיהם למוצאיהם". הבדל נוסף הוא שבפעם הראשונה מדובר על מה שכתב משה, ומודגש שזה על פי ה'. בפעם השניה מתוארים המסעות עצמם, ולא מוזכר שזה "על פי ה'". 

הרב שמשון רפאל הירש (1808 - 1888) מסביר את ההבדלים בין שני המופעים:

• בשורה למורים - כל מורה יקבל בממוצע 14 אלף שקל; על הפשרה בין המדינה לקרנות ההשתלמות של המורים
• הפתעה חיובית באוצר: גביית המסים צפויה לשבור שיא עם 520 מיליארד שקל, הגירעון יהיה נמוך מהצפוי
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הג'ובניקים רכבו על הלוחמים וקיבלו תנאי שכר ופנסיה מצוינים -...

אומר הרש"ר הירש שבפסוק מתוארים שתי גישות, זו של ה' וזו של עם ישראל, וההבדלים נובעים משתי השקפות העולם המנוגדות.  מה ההבדל בין שתי הגישות?

"בעיני העם היה הדבר הפוך בתכלית. בכל מקום ששהו בו הם לא היו מרוצים; וכשהגיעה השעה לצאת מן המקום, היציאה ממקום החניה הייתה עבורם התכלית. לא היה משנה להם להיכן הם נוסעים עתה; העיקר היה לעזוב את המקום שבו שהו. הם נסעו כדי לעזוב את מקום חנייתם. נמצא שכל מסעותיהם היו ״מסעיהם למוצאיהם״". 

עם ישראל מגיע למקום מסוים. באותו מקום מתרחשים אירועים, חלקם רעים, ומתחילה להצטבר אנרגיה שלילית, חוסר נחת וסלידה מהמקום, עד שהם מואסים באותו מקום ורוצים פשוט לקום וללכת ולא לראות אותו לעולם. לכן כשמגיע הזמן ללכת, העיקר מבחינתם הוא לצאת. "המסע" תפקידו לצאת מה"מוצא" ותו לא - "אלו מסעיהם - למוצאיהם".

מבחינת הקב"ה הגישה היא הפוכה. אמנם התמודדנו עם קשיים, תפקידם של הקשיים ללמד ולקדם אותנו, עד שהפקנו את המיטב מאותו מצב, על אף הרגשות השליליים, וניתן להתקדם לשלב הבא. אנו עוזבים את המקום לא בגלל שרע לנו בו, או לפחות לא רק בגלל זה, אלא בגלל שיש מקום אחר טוב יותר, שאיפה משמעותית יותר, שלב נוסף שעלינו לכבוש בחיינו. המוצא תפקידו להביא אותנו למסע החדש, שהוא עיקר התכלית והמטרה של השינוי - "מוצאיהם למסעיהם".

הגישה הזו נכונה לגבי כל שינוי שנעשה בחיים. הוא יכול לבוא מתוך הרגשה שרע לי במצב הנוכחי ואני רק רוצה לשנות, לא משנה למה לא משנה לאן. אך גישה כזו לא בהכרח תביא לשיפור המצב, כי מי שאמר שהשינוי יהיה לטובה? מאיפה הבטחון שהמסע יהיה טוב יותר מהמוצא? השאלה הנכונה היא לאיפה אני רוצה להגיע, שנקודת המוצא, החוויות והקשיים שעברתי יגרמו למסע למקום טוב יותר. לא בריחה מהווה אלא בניית העתיד.

נחזור לעניין ההפסדים והשינויים בתיק ההשקעות. כאמור, אם לא היית נכנס עכשיו להשקעה באותה חברה, אין צורך להישאר בה כיון שכבר נכנסת אליה בעבר. כדי להבין זאת יותר טוב ולהקל על ההחלטה ראוי להסתכל לקראת מה הולכים ומה המטרה של השינוי. אם נתעלם רגע מהכסף שכבר השקעתי והפסדתי, הרי שעומדות בפני כרגע שתי אפשרויות. המניה הנוכחית שבה אני מושקע ומופסד, ומניה אחרת, שלפי הניתוח הנוכחי שלי עשויה לתת תשואה טובה יותר. העובדה שכבר הפסדתי כסף על המניה בה אני נמצא איננה סיבה להרוויח פחות באלטרנטיבה שעומדת מולי. הפסדי העבר לא צריכים לקבוע את החלטות העתיד. 

הסיבה שאני מוכר את המניה הנוכחית, אם כן, איננה כדי לברוח מאיפה שהייתי - העיקר לצאת מהמצב הקודם לא משנה לאן "מסעיהם למוצאיהם", אלא על מנת לשים את עצמי במקום טוב יותר, במניה של חברה מוצלחת יותר, ללכת אל יעד חדש מתאים יותר - "מוצאיהם למסעיהם". אין פה רק רצון לברוח מהעבר ומהטעויות שעשיתי אלא רצון לבנות מצב טוב יותר בתיק ההשקעות. היכולת מצד אחד להתבונן בטעויות העבר, ללמוד מהם ולהפיק לקחים, ומצד שני לדעת גם להתנתק מהם ולא להיקשר לטעויות היא המאפשרת לנו לגדול ולהתפתח ולא להישאר מקובעים על אותן טעויות.