מאור ברדיצבסקי
צילום: נטליה גורז'יי

עורכי הדין המייעצים לחברות ציבוריות צריכים עו"ד

לאחרונה מספר עורכי דין בכירים נחקרו בנוגע לייעוץ משפטי אותו סיפקו לחברות ציבוריות. האם על רשויות האכיפה להטיל סנקציות על עורכי דין בגין ייעוץ משפטי?

בית המשפט הכלכלי בתל אביב אישר באחרונה להטיל סנקציות משמעותיות על עו"ד במסגרת הליך האכיפה המנהלית של רשות ניירות ערך. מדובר בקביעה אשר הנחיתה משקולת כבדה על כתפי עורכי הדין המייעצים לחברות ציבוריות באופן שוטף ועל בסיס יום יומי.

לפי קביעה זו, די ברשלנותו של עורך הדין כדי להביאו למפתן ההליך המנהלי ולהשית עליו סנקציות קשות. בית המשפט נמנע אמנם מלדון בטענת הרגולטור כי עורך הדין משמש שומר סף ומוטלות עליו חובות דומות לחובות נושאי המשרה בחברה, אולם במקביל לכך פרסמה הרשות את מסמך המדיניות שלה, בגדרו מנתה את היועצים החיצוניים בצוותא עם נושאי המשרה, כמי שעלולים להיות אחראים לדיווח מטעה של תאגיד מדווח. 

בנוסף נוכחנו לדעת בפרשות אחרות כי עורכי דין בכירים נחקרים כחשודים תחת אזהרה בנוגע לייעוץ המשפטי אותו סיפקו לחברות הציבוריות. לאור ההחמרה הקיימת באכיפה, נשאלת אפוא השאלה, האם על רשויות האכיפה לכתת רגליהן בדרך חדשה ולא סלולה המצדדת בהטלת סנקציות ממשיות על עורכי הדין?

בעיניי, יש לקבוע קו גבול ברור בין יועצי החברה לבין החברה עצמה שהיא הנושאת באחריות לדיווח. עורכי דין המייעצים לחברות ציבוריות פועלים לפי מיטב הבנתם המקצועית, מתוך תחושת שליחות ונאמנות ללקוחותיהם. עו"ד שהפעיל שיקול דעת, אשר לשיטת הרגולטור היה שגוי חלילה, יהיה חשוף לפעולות אכיפה נוקשות בדיעבד ולפגיעה במוניטין שלו, אך בשל הייעוץ המשפטי שסיפק לחברה הציבורית.

בנוסף, אין מדובר בהכרח בשיקול דעת מוטעה, שהרי אין עסקינן במדע מדויק ובמסגרת שיקול הדעת המוקנה בתחום לעורכי הדין. תיתכן בהחלט מחלוקת לגיטימית לגבי הפרשנות המופעלת על ידי עורכי דין שונים. בכך, אין כדי לחטא אפריורית להוראות הדין ומקל וחומר להקים עבירה פלילית, והרי לעורך הדין לא צומחת כל טובת הנאה מביצוע עבירות פליליות או הפרות מנהליות. עוד אציין כי הנחת היסוד, לפיה היועצים החיצוניים אחראים לדיווחי החברה אינה טריוויאלית, כלל ועיקר.

כבר היום נשמעים קולות בדבר עליית מדרגה בסיכוני המקצוע, והחשש הוא כי אותם גורמים מקצועיים ידירו רגליהם מ"מגרש המשחקים" בשוק ההון. למעשה, בדומה "לדירקטוריון המתגונן" שמפחד לקבל החלטות עסקיות, נמצא עצמנו עומדים בפני "עורך הדין המתגונן" שמפחד לתת ייעוץ משפטי ללקוחותיו. עורכי הדין העוסקים בתחום, יזהרו כפליים מפני מתן חוות דעת או ייעוץ משפטי ללקוחותיהם, ויותירו את "מגרש המשחקים" לנושאי המשרה ולדירקטורים בחברות הציבוריות.

עורכי הדין יחששו, בצדק, כי אותו 'ספק' מובנה, המצוי ומקונן לו במתחם שיקול הדעת הרחב והגמיש המוקנה להם (בחלק בלתי מבוטל מהסוגיות התאגידיות הנדונות), יוביל אותם בסופו של יום לחדרי החקירות. ואם כך הדבר – מדוע על עורכי הדין לשנות או להתערב בעיתוי ובנוסח דיווחי החברות הציבוריות? מדוע עליהם לקבל החלטות קשות? חלף זאת יעסקו עורכי הדין בהתגוננות ובניהול סיכונים מפני החשיפה המשפטית הפוטנציאלית. למעשה ניתן לומר כי הפועל היוצא של מגמת החמרה זו, שבגדרה נגרור את עו"ד לתוך הקלחת האכיפתית, עשוי להוביל לתוצאה בה "שכרו של הציבור יצא בהפסדו".

קיראו עוד ב"ניתוחים ודעות"

על כן יש להיזהר מפני אימוץ קביעות ספציפיות שכוחן יפה לנסיבות קונקרטיות, ומהחלתן באופן גורף על כלל ציבור עורכי הדין. לעתים כך נדמה מוטב לעצור את תנועת המטוטלת הרגולטורית בעודה באיבה.

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    דג 28/12/2019 05:53
    הגב לתגובה זו
    את הכסף וישאירו אותם עם הבעיה ועם ארנק ריק במיוחד שהמטרה גם של השופטים לפרנס את ה"קולגות" בתחום המשפטי . אסור להאמין לאף אחד מהתחום
  • 1.
    רפאל, רו"ח 27/12/2019 10:27
    הגב לתגובה זו
    כמיטב הבנתך ללקוח, תמיד צריך להסתכל מאחורי הכתף.
יסודות אסדת לווייתן
צילום: אלבטרוס

לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית

יעקב צלאל |
נושאים בכתבה גז מפת הקידוחים

מדינת ישראל מעולם לא היתה ריבונית לגמרי, כשלאורך עשרות השנים האחרונות היא תלויה בסיוע צבאי ואזרחי אמריקני. אולם אם עד לאחרונה אזרחי המדינה העדיפו להעלים עין ממציאות זו, הרי שבשבועות האחרונים התלות והעדר הריבונות והעצמאות הפכו לבוטות יותר, כאשר ממשל טראמפ כפה הסכם הפסקת אש ברצועת עזה ומפקח עליו בקפדנות, בשלב זה, ממתקן צבאי אמריקני בקרית גת.

אולם יש תחום נוסף, קריטי למשק, שמעולם לא היה בריבונות ישראלית: משק הגז הטבעי. בשניים וחצי העשורים מאז התגלו מאגרי גז ראשוניים וביותר מ-15 השנים מאז התגלה מאגר תמר, התלות הישראלית בחברות אמריקניות להפקת הגז הטבעי ובממשל האמריקני לאסדרת משק הגז הטבעי, היתה מוחלטת.

אמנם בשנים האחרונות, משק הגז הטבעי הישראלי, שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינה, הפך למערב פרוע. אבל עדיין יש בו שריף אחד, השולט בשקט בכל הנעשה, ענקית האנרגיה שברון. אקדוחנים אחדים, אמנם נלחמים על הפירורים, שעדיין שווים מיליארדי דולרים לאורך השנים ועושים כותרות, אבל חשיבותם לפיתוח משק הגז אפסית. אלי כהן, שר האנרגיה, הודיע לפני שבוע על התנגדותו לאשר את החוזה החדש ליצוא הגז למצרים, עד שיוסדרו עלויות גז נוחות לשוק המקומי, אבל אף אחד אינו מתייחס אליו ברצינות. רה״מ, בנימין נתניהו, נפגש בשבוע שעבר עם נציגי שברון כדי לפתור את המשבר, דווח בדה מרקר. מר כהן לא הוזמן לפגישה. הבעיה תיפתר בקרוב וההסכם ייחתם.

מבני הבעלות על מאגרי לוויתן, כריש ותמר הינם יציבים, מבנה הבעלות על תמר פטרוליום, המחזיקה בכ-17% ממאגר תמר, משתנה חדשות לבקרים, כאילו היה מדובר בגן שעשועים. וכך, קבוצה אקלקטית של משקיעים, חלקם זרים, מבקשת להגדיל את רווחיה על חשבון הציבור הישראלי (ואין לה כל עניין בהשקעות ובפיתוח משק הגז). מכאן הידיעות שהתפרסמו לאחרונה על סירובם של משקיעים בתמר פטרוליום, ובהם גם ישראמקו, לחתום על הסכם הספקת גז חדש מול חברת החשמל, שאמור היה להוזיל את הגז וכתוצאה מכך את עלות החשמל, כבר בשנים הקרובות. להערכתם מחירי הגז הטבעי בשנים הקרובות יעלו. במידה והערכה זו תתגשם, הרי שתהיה בכך פגיעה קשה בציבור הישראלי, שלבד מכך שאוצרות הטבע שייכים לו, הוא גם ממן את פעילות הפקת הגז בסכומים לא ידועים, באמצעות מתן הגנה ביטחונית למתקני הפקת הגז בים התיכון. בנוסף, חברות האנרגיה חדלו מלבצע חיפושים אחר מאגרי גז נוספים, ומנסות להגביר את קצב ההפקה, כך שלפי הערכות מלאי הגז במאגרים הישראליים יאזל בתוך כ-20-25 שנים. אזילת הגז תציב את המשק הישראלי בפני משבר אנרגטי חמור, מאחר שעד שיאזל הגז הטבעי, חלק ניכר מפעילות המשק תוסב לגז טבעי. יבוא גז טבעי לישראל, בתצורת LNG, צפוי להיות יקר ויגדיל באופן ניכר את העלות שתוטל על משקי הבית ועל עסקים מקומיים. הוא גם יגדיל את רווחי החברות שייבאו את הגז, שלפחות בחלקן שותפות כיום להפקתו, למשל שברון.

(כמובן שאנחנו בפתח עידן האנרגיה הירוקה, אבל לישראל אסור בשלב זה לוותר על האופציה של שימוש בגז טבעי בעשורים הקרובים).

נובל אנרג׳י, החברה האחראית לתגליות הגז הגדולות של ישראל, היתה חברת אנרגיה בינונית. אולם מאז נרכשה ע״י שברון, קבוצת האנרגיה השניה בגודלה בארה״ב, בסוף 2020, השתנה לגמרי מבנה השליטה בשוק הגז הטבעי המקומי. שברון מחזיקה כיום בכ-40% מתמר וב-25% מלווייתן, ומשמשת כמפעילה של שני המאגרים וכך מנופי השליטה שלה בשוק הגז המקומי הינם בלתי מוגבלים. אם לנובל אנרג׳י היו מהלכים מוגבלים בממשל האמריקני, הרי ששברון היא חלק אינטגרלי מהממשל, שענקיות האנרגיה תמיד נעזרו בו והוא נעזר בהן לפעילות ושליטה בשווקי האנרגיה העולמיים, ראו איום הנוכחי לפלישה אמריקנית לוונצואלה, ממפיקות הנפט הגדולות בעולם. ניסיון של ממשלת ישראל להגביל את יצוא הגז הטבעי, ידווח מיידית לבעל בריתה של שברון, דונלד טראמפ, שיורה לבנימין נתניהו, או לכל ראש ממשלה אחר, להימנע מהגבלת היצוא.

יסודות אסדת לווייתן
צילום: אלבטרוס

לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית

יעקב צלאל |
נושאים בכתבה גז מפת הקידוחים

מדינת ישראל מעולם לא היתה ריבונית לגמרי, כשלאורך עשרות השנים האחרונות היא תלויה בסיוע צבאי ואזרחי אמריקני. אולם אם עד לאחרונה אזרחי המדינה העדיפו להעלים עין ממציאות זו, הרי שבשבועות האחרונים התלות והעדר הריבונות והעצמאות הפכו לבוטות יותר, כאשר ממשל טראמפ כפה הסכם הפסקת אש ברצועת עזה ומפקח עליו בקפדנות, בשלב זה, ממתקן צבאי אמריקני בקרית גת.

אולם יש תחום נוסף, קריטי למשק, שמעולם לא היה בריבונות ישראלית: משק הגז הטבעי. בשניים וחצי העשורים מאז התגלו מאגרי גז ראשוניים וביותר מ-15 השנים מאז התגלה מאגר תמר, התלות הישראלית בחברות אמריקניות להפקת הגז הטבעי ובממשל האמריקני לאסדרת משק הגז הטבעי, היתה מוחלטת.

אמנם בשנים האחרונות, משק הגז הטבעי הישראלי, שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינה, הפך למערב פרוע. אבל עדיין יש בו שריף אחד, השולט בשקט בכל הנעשה, ענקית האנרגיה שברון. אקדוחנים אחדים, אמנם נלחמים על הפירורים, שעדיין שווים מיליארדי דולרים לאורך השנים ועושים כותרות, אבל חשיבותם לפיתוח משק הגז אפסית. אלי כהן, שר האנרגיה, הודיע לפני שבוע על התנגדותו לאשר את החוזה החדש ליצוא הגז למצרים, עד שיוסדרו עלויות גז נוחות לשוק המקומי, אבל אף אחד אינו מתייחס אליו ברצינות. רה״מ, בנימין נתניהו, נפגש בשבוע שעבר עם נציגי שברון כדי לפתור את המשבר, דווח בדה מרקר. מר כהן לא הוזמן לפגישה. הבעיה תיפתר בקרוב וההסכם ייחתם.

מבני הבעלות על מאגרי לוויתן, כריש ותמר הינם יציבים, מבנה הבעלות על תמר פטרוליום, המחזיקה בכ-17% ממאגר תמר, משתנה חדשות לבקרים, כאילו היה מדובר בגן שעשועים. וכך, קבוצה אקלקטית של משקיעים, חלקם זרים, מבקשת להגדיל את רווחיה על חשבון הציבור הישראלי (ואין לה כל עניין בהשקעות ובפיתוח משק הגז). מכאן הידיעות שהתפרסמו לאחרונה על סירובם של משקיעים בתמר פטרוליום, ובהם גם ישראמקו, לחתום על הסכם הספקת גז חדש מול חברת החשמל, שאמור היה להוזיל את הגז וכתוצאה מכך את עלות החשמל, כבר בשנים הקרובות. להערכתם מחירי הגז הטבעי בשנים הקרובות יעלו. במידה והערכה זו תתגשם, הרי שתהיה בכך פגיעה קשה בציבור הישראלי, שלבד מכך שאוצרות הטבע שייכים לו, הוא גם ממן את פעילות הפקת הגז בסכומים לא ידועים, באמצעות מתן הגנה ביטחונית למתקני הפקת הגז בים התיכון. בנוסף, חברות האנרגיה חדלו מלבצע חיפושים אחר מאגרי גז נוספים, ומנסות להגביר את קצב ההפקה, כך שלפי הערכות מלאי הגז במאגרים הישראליים יאזל בתוך כ-20-25 שנים. אזילת הגז תציב את המשק הישראלי בפני משבר אנרגטי חמור, מאחר שעד שיאזל הגז הטבעי, חלק ניכר מפעילות המשק תוסב לגז טבעי. יבוא גז טבעי לישראל, בתצורת LNG, צפוי להיות יקר ויגדיל באופן ניכר את העלות שתוטל על משקי הבית ועל עסקים מקומיים. הוא גם יגדיל את רווחי החברות שייבאו את הגז, שלפחות בחלקן שותפות כיום להפקתו, למשל שברון.

(כמובן שאנחנו בפתח עידן האנרגיה הירוקה, אבל לישראל אסור בשלב זה לוותר על האופציה של שימוש בגז טבעי בעשורים הקרובים).

נובל אנרג׳י, החברה האחראית לתגליות הגז הגדולות של ישראל, היתה חברת אנרגיה בינונית. אולם מאז נרכשה ע״י שברון, קבוצת האנרגיה השניה בגודלה בארה״ב, בסוף 2020, השתנה לגמרי מבנה השליטה בשוק הגז הטבעי המקומי. שברון מחזיקה כיום בכ-40% מתמר וב-25% מלווייתן, ומשמשת כמפעילה של שני המאגרים וכך מנופי השליטה שלה בשוק הגז המקומי הינם בלתי מוגבלים. אם לנובל אנרג׳י היו מהלכים מוגבלים בממשל האמריקני, הרי ששברון היא חלק אינטגרלי מהממשל, שענקיות האנרגיה תמיד נעזרו בו והוא נעזר בהן לפעילות ושליטה בשווקי האנרגיה העולמיים, ראו איום הנוכחי לפלישה אמריקנית לוונצואלה, ממפיקות הנפט הגדולות בעולם. ניסיון של ממשלת ישראל להגביל את יצוא הגז הטבעי, ידווח מיידית לבעל בריתה של שברון, דונלד טראמפ, שיורה לבנימין נתניהו, או לכל ראש ממשלה אחר, להימנע מהגבלת היצוא.