איך הטייקונים "חולבים" את הציבור

האם הטייקונים, בעלי רשתות המזון הארציות עושקות את הצרכן הישראלי? האם לטייקונים יש חלק נכבד בקריסתו של מעמד הביניים לפחות בכל מה שקשור להתייקרות מוצרי המזון בארץ בשנים האחרונות? לדעתנו התשובות לשאלות אלו הן חיוביות ואנו ננסה להסביר זאת כאן. ראשית לנתונים המספריים. לפני כחודש פורסם ע"י כנסת ישראל סקר השוואתי שמצא כי בשלוש השנים האחרונות התייקרו מחירי מוצרי המזון בישראל פי 5.5 מאשר באירופה. עליית מחירי מוצרי המזון בישראל הייתה בשיעור של 12.7% בעוד ההתייקרות הממוצעת באירופה באותה תקופה הייתה 2.2%. ביקשנו לבחון את נתוני ההתייקרות בצורה קצת יותר רחבה, דהיינו על פני 10 השנים האחרונות. כמובן שלא הסתפקנו במדד המחירים לצרכן הכללי שכולל עשרות פריטים לרבות ריהוט, הלבשה, הנעלה וכו', אלא התמקדנו במוצרי מזון שקונים יום יום בסופר. זאת כדי לבחון מה היה שיעור ההתייקרות המדויק של מוצרים אלו. נדהמנו לגלות שבעשר השנים האחרונות, בעוד מדד המחירים לצרכן הכללי עלה ב-26.9% התייקרו מוצרי המזון הבסיסיים בשיעור כפול ויותר של בין 80% -60%. להלן טבלת השוואה של מחירי מוצרי מזון בסיסיים 2001 מול 2011 לפי הלמ"ס: כדי להשלים את התמונה, בחנו את הפרסום האחרון של הלמ"ס המתייחס להוצאה הממוצעת החודשית של משפחה ישראלית למזון (לא כולל פירות וירקות) ואשר מתייחס לשנת 2009. התברר שהוא עומד על סך של 1726 ש'. בשנת 1999, עשר שנים קודם, עמדה לפי הלמ"ס ההוצאה הממוצעת החודשית של משפחה ישראלית למזון על סך 1289 ש'. כלומר בתוך 10 שנים גדלה ההוצאה הממוצעת החודשית ב-34%, אבל מוצרי המזון הבסיסיים עלו בשיעור כפול כפי שאנו רואים בטבלה שלעיל. מה שאומר שמשפחה ישראלית ממוצעת נאלצת היום לרכוש רק מחצית ממוצרי המזון שהיא רכשה לפני עשר שנים. אנו סבורים שזוהי תמונה עצובה מאוד הממחישה את מצבו העגום של מעמד הביניים במדינת ישראל באוגוסט 2011. הריכוזיות והעדר תחרות בשוק המזון איך קורה שבשוק המזון הישראלי מחירי המוצרים לצרכן עולים בשיעור כה חד? הרי יש אצלנו לא מעט רשתות דיסקאונט כמו חצי חינם, כמעט חינם, רמי לוי, מיסטר זול וכו'. בנוסף אף הרשתות הגדולות מתהדרות בחנויות דיסקאונט כמו שופרסל דיל ומגה בול? ובכן התשובה לכך היא שהריכוזיות בארץ הרבה יותר גדולה מאשר בעולם המערבי. כתוצאה מכך, התחרות של השוק החופשי למעשה לא קיימת. ראשית באשר לריכוזיות, נכון לינואר 2010 מרכזות שתי הרשתות העיקריות שופרסל והריבוע הכחול 57% מהפעילות בענף המזון לעומת ריכוזיות המקובלת בעולם של 50%. כתוצאה מהריכוזיות הענפית הגבוהה, יכולת המיקוח של הרשתות מול הספקים גבוהה יותר ובהתאמה רווחיהם. כך למשל יבואנים שונים סיפרו כי רשתות השיווק אשר מוכרות מזון מיובא, מוכרות את המוצרים ברווח של עשרות אחוזים המגיע לא אחת לשיעורים של 80%-100%. יבואן מסוים אף סיפר כי ביקש שהמוצר שלו יימכר ברשת ארצית מסוימת ב-30 ש' לק"ג. סכום שמותיר שיעורי רווח נאים לכולם, אך הרשת החליטה למכור את המוצר ב-50-60 ש' לק"ג. בנוסף לכך, נוצר מצב כי המחירים נקבעים בין היצרנים לבין הרשתות הגדולות וכל השוק מתיישר לפי מחירים אלו. גם אם ספק קטן מוריד מחיר לרשת, המחיר לא יתורגם ע"י הרשת להנחה ללקוח. התחרות בין הרשתות על פתיחת סניפים במקומות שונים היא לא על מנת להתחרות במתחרה ולהוריד מחירים לטובת הלקוח, אלא על מנת להשתלט על היישוב ולמנוע מהמתחרה לפתוח סניף מתחרה. כל זאת כדי לאפשר לחנות הרשת להעלות את המחיר ללקוח בהעדר תחרות. בעקבות כך, נוצר מצב בו מוצאים סניפי רשת מזון בפריפריה או במקומות מבודדים ללא מתחרים ועם מחירים גבוהים, שהתירוץ להם הוא כביכול הוצאות הובלה. אבל למעשה המחיר משקף ניצול מצב של העדר תחרות. הרשתות קובעות מחיר שונה בכל חנות מחנויות הרשת באופן שרירותי. תופעה מדהימה לכשעצמה - קביעת מחיר שונה ע"י הנהלת הרשת לכל חנות ברשת. אם ליד חנות הרשת יש חנות של רשת מתחרה המחירים ירדו בהתאמה. אולם אם אין, המחירים יטפסו. אדם הנכנס לרשת עשוי לחשוב כי מדובר במחירים קבועים כיאה לרשת מכובדת. אבל למעשה המחיר שנקבע הוא גמיש לחלוטין ונועד למקסם את היכולת "לחלוב" את הלקוח. תארו לכם אם הייתם נדרשים לשלם עמלות שונות בכל סניף וסניף של בנק לאומי. האם לא הייתם זועקים מרה בטענה של הטעייה, שוד וגזל. הנה כאשר מדובר במוצרי מזון אנו מקבלים כגזירה משמיים את החלטת הרשת לקבוע לנו מחירים באופן שרירותי והכל לצורך מיקסום הרווח של הרשת. האם לא ראוי שהרשויות יאכפו על רשת מזון מחיר קבוע ואחיד לכל החנויות שלה, וזאת כדי למנוע את עושק הלקוח, ניצול מצוקתו ועל מנת ליצור תחרות אמיתית ולא מדומה? חלוקת שלל בין הספקים השולטים בשוק בשוק המזון התפתחה תופעה לפיה כל מוצר נשלט ע"י ספק או שניים. מה שגורם לחוסר תחרותיות כמובן. כך למשל תנובה שולטת ב-90% מהגבינות הצהובות, אסם ב-74% של שוק שקדי המרק ו-67% מהקטשופ, קוקה קולה ב-54.9% מהמשקאות הקלים ויוניליוור ב-85.4% משוק המיונז. בישראל 10 ספקים שולטים ב-57.2% משוק מוצרי הצריכה כאשר בקנדה לדוגמא 10 הספקים הגדולים שולטים רק ב-25% מהשוק. הנחות היצרנים לרשתות השיווק בשל גודלן תובעות רשתות השיווק מהיצרנים הנחות שונות אשר היצרנים נאלצים לתת. כגון הנחה של 15% על הכנסת מוצר חדש, הנחה של 2%-10% כבונוס שנתי. הנחה של 5%-10% על פתיחת חנות חדשה. האם ההנחות האלו מתורגמות להנחה ללקוח? כלל וכלל לא. הרשתות מתהדרות באחוזי רווח נמוכים של כ-2% וזאת כדי להסתיר את הרווח האמיתי הגלום בעסקיהם. אם כן, לאן הולכים הרווחים? בעניין זה התבטא לאחרונה שר התמ"ת, שלום שמחון, אשר סיפר בישיבת ועדת הכספים של הכנסת, על דו"ח סודי שקיבל לידיו ואמר את הדברים הבאים: "אני יודע שרבים טוענים שיש לחברות שוליי רווח קטנים כפי שהם מדווחים לבורסה. אני לא קונה את השיטה. בחלק מהדו"ח הסודי נחשוף כיצד רשתות השיווק הופכות לחברות נדל"ן, עושות רווחים מהנדל"ן על חשבון הצרכן". אנו ממתינים לשמוע את פרטי הדו"ח הסודי שבידי השר. אולם כך או אחרת נתוני שיעור עליית מחירי המזון בארץ והשוואתם לעולם, מלמדים שכלכלת השוק החופשי בארצנו מנוצלת עד תום ע"י הגופים החזקים במשק. לא חלילה להגדלת התחרות, אלא להקטנתה. לא על מנת להוריד את המחיר לצרכן אלא על מנת להגדיל את רווחי הטייקונים על חשבונו של הצרכן הישראלי התמים. עו"ד דוד לוי הינו הבעלים והמנהל של משרד עורכי הדין דוד לוי ואתר המכרזים "מכרז און ליין" ***אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.