בחודשים האחרונים התרבו סימני השאלה בנוגע לעוצמת התאוששות השווקים מהמשבר הכלכלי החריף שחווינו בשנת 2008. חוסר הוודאות שנובע ממשבר חובות חריף במדינות אירופה ובארה"ב, לצד חשש מהתפתחויות מדיניות וביטחוניות במזרח התיכון, הובילו לירידות שערים משמעותיות.

גם לעליית הריבית ישנו חלק בירידות מאחר ועלייה בתשואות האג"ח הממשלתיות הפכה אותן לראויות להשקעה ואלטרנטיבה סבירה לשוק המניות התנודתי. בוודאי עדיפה על הפיקדונות הבנקאיים בהם התשואה נמוכה מאוד למרות שרמת הסיכון גבוהה יותר.

בימים האחרונים חלו תמורות שעשויות להיות משמעותיות לשווקים המחפשים כיוון, אולם עדיין חוסר הוודאות רב. ובכן, האם הגיעה העת לרגיעה בשווקים או שמא מדובר בתמורות קצרות טווח בלבד?

לפני כשבועיים אישרה יוון תוכנית צנע רחבת היקף שבעקבותיה אושרה גם הזרמת כספים מהאיחוד האירופי וקרן המטבע. תוכנית הצנע הייתה בלתי נמנעת מבחינתה של יוון למרות שלא בטוח שהיא תמנע חדלות פירעון בעתיד הלא רחוק.

בנוסף, קיימים סימני שאלה לגבי יכולתה של יוון להוציא את התוכנית לפועל על רקע מבנה השלטון המקומי שסובל מהיעדר יציבות ותרבות עבודה לקויה שהשתרשה לאורך השנים בתרבות המקומית. יחד עם יוון, איטליה נמצאת גם היא במסלול משברי, עם חשש לקשיים עתידיים בהחזר חובותיה.

במהלך סוף השבוע אישר הפרלמנט האיטלקי תוכנית צנע בהיקף של עשרות מיליארדי אירו במטרה להגיע לאיזון תקציבי בתוך כ-3 שנים. מצבה של איטליה שונה בתכלית מזו של יוון ומדובר עדיין באחת הכלכלות החזקות בעולם,

יחד עם זאת, גם כאן קיימת סכנה אמיתית למשבר חוב רחב היקף עם השפעה גלובלית נרחבת. אם כן גם מהגזרה האיטלקית קיבלנו צפירת הרגעה, לפחות רגעית, וחשוב לעקוב אחר יכולתה של איטליה ליישם את הרפורמה.

בארה"ב ממשיכים הדמוקרטים והרפובליקנים לדון בהעלאת תקרת החוב מצד אחד ובצמצום היקף החוב בעתיד מצד שני. במהלך השבוע נרשמה התקדמות בשיחות בין הצדדים, אולם טרם יצא עשן לבן. לשני הצדדים ברור ששעון החול הולך ואוזל עד תחילת אוגוסט. אין לי ספק שיגיעו לפתרון שיספק את שני הצדדים בהעלאת מסים ובהעלאת תקרת החוב. בכך, ירד מסדר היום גם משבר החוב האמריקני.

נותרו עוד מספר מדינות באירופה אשר טרם אישרו תוכניות צנע ועשויות להיכנס למשבר חוב כמו אירלנד ופורטוגל. אני מאמין, שבעקבות התוכניות ביוון ואיטליה ובסיוע לחץ בינלאומי, יאשרו גם מדינות אלה תוכניות צנע משלהן.

השאלה המרכזית היא יכולתן של אותן מדינות ליישם את הרפורמות שקבעו. מבנה שלטוני לא יציב כפי שקיים ביוון ואיטליה מקשה מאוד על יישום תוכניות ארוכות טווח. היעדר קואליציה רחבה ותחלופה שלטונית תכופה, הם מהגורמים המרכזיים להתפתחות המשבר הכלכלי ועל פסימיות לגבי יישומה המלא של הרפורמה.

סימן שאלה אחד עדיין נותר ללא פתרון והוא המשבר הביטחוני-מדיני בישראל לקראת חודש ספטמבר והכרזת העצמאות הצפויה של הפלסטינים. אג'נדת ההקפאה המדינית של ממשלת נתניהו - ליברמן - ישי אינה מובנת ומעמידה את ישראל בסכנה להתממשות תרחישי הקיצון. תרחשים אלה ניתנים למניעה באמצעות הפשרה מדינית ודיאלוג עם הפלסטינים.

בשלב זה אני עדיין סבור שלצד הפלסטיני יש יותר מדי מה להפסיד בכדי שיפתחו באינתיפאדה חדשה. אולם אחרי אירועי החודשים האחרונים במדינות המזרח התיכון קשה מאוד להתנבא ולהעריך כיצד ולאן תתפתח מחאה והתקוממות?

נקודת עידוד חשובה מגיעה מגזרת הדו"חות הרבעוניים שמפרסמות חברות בינלאומיות. גוגל הודיעה על רווח גבוה משמעותית מהערכות האנליסטים וגם סיטי בנק שיפרה מאוד את הרווחיות. מגמה זו צפויה להימשך גם בשבועות הקרובים והיא מהווה סימן חיובי למצב הכלכלה העולמית.

ניתן לראות כיצד הסטת פעילותן של החברות מארה"ב ואירופה למזרח הרחוק משפרת את שורת הרווח ואת יציבות ההכנסות לאורך זמן. מגמה זו תתחזק בשנים הקרובות וחברות שייפתחו את השווקים האסייאתיים צפויים ליהנות מצמיחה ושיפור ברווחיות.

לסיכום, נדמה שהערפל סביב משבר החובות באירופה ובארה"ב מתחיל להתפזר במקביל לפרסום דו"חות כספיים טובים מעבר לציפיות של חברות בינלאומיות. מדובר בהתפתחויות חיוביות שעשויות להוביל להרגעת המשקיעים ולעליות שערים בשווקים בטווח הקצר.

אולם החשש מהתפתחויות מדיניות וביטחוניות עדיין קיים ורק לקראת ספטמבר נדע אם הסיכון התממש. על רקע ההתפתחויות, על ציבור המשקיעים לבחון מהי מידת הסיכון המתאימה לו, לשוב בהדרגה לשוק ולנצל הירידות של החודשיים האחרונים כדי לחזור במחירים זולים הן באג"ח הקונצרניות והן במניות.