בבנק ישראל קוראים את הביקורות על העלאת הריבית, אוחזים ביד השנייה בעמודי הכותרות שמגיעים מארגנטינה - וצוחקים. בעוד שבישראל רוטנים על אינפלציה שמטפסת ל-5%, בטורקיה האינפלציה מזנקת לשיא של 70% ובארגנטינה - ל-90%. כשמסתכלים על הנתונים של המדינה מדרום אמריקה גם בהשוואה לשאר העולם, מבינים מדוע היא עברה כל כך הרבה משברים בעשור האחרון, מדוע האזרחים במדינה מעדיפים לקנות ולמכור בדולר, מאשר בפסו חסר היציבות, שכבר בשנות ה-90 הוצמד לדולר מתוך החשש לעתידו. פלא שהמדינה העלתה את הריבית ב-9.5% לבלום את עליית המחירים? ובכלל, איך הייתם מגיבים אם נגיד בנק ישראל, למשל, היה מעלה את הריבית - שפשפו את העיניים - ל-70%? כי זה בדיוק מה שקרה שם. רק לאחרונה, בעקבות המצב, פרסם הבנק המרכזי בארגנטינה סקר חודשי שלפיו תטפס האינפלציה השנה לשיעור של 95% - כלומר שיא של יותר מ-20 שנה. הכלי המרסן הוא כמובן הריבית. כשהיא עולה, המחירים אמורים לרדת. מתי? שאלה טובה. זה בדיוק מה שהאזרחים, אלה שעייפים אפילו מלהפגין כל יום ברחובות, שואלים. ארגנטינה כולה נמצאת תחת חששות כבדים. בבנק המרכזי מעריכים שגם בשנה הבאה המחירים יעלו ושיעורי אינפלציה יזנקו ביותר מ-80%. איך כל זה מסתדר במדינה שנחשבת לשלישית בגודלה באמריקה הלטינית? איך קרה שתמורת דולר אחד תצטרכו לשלם כמעט 170 פסו? הרי רק בחודש יוני השנה העריכו אנליסטים כי האינפלציה תגיע למספר מטורף של 72%. היום, ההערכה הזאת נראית כמו חלום. אל תטעו - השנה הזאת היא ממש לא הראשונה שבה המדינה סובלת מאינפלציה קיצונית. להפך, היא סובלת ממשבר חריף מאז 2008, שהלך והחמיר. ברגע שהרימה את הראש מעל למים, הגיעה פלישת רוסיה לאוקראינה וטרפה את הקלפים. בוא נצלול מעט למספרים: נכון לשנת 2021 עומד התמ"ג שלה על כ-491 מיליארד דולר. כלומר, התמ"ג לנפש במדינה שבה כ-46 מיליון איש עומד על כ-10,500 דולר בלבד. לשם השוואה, בשנת 2017 עמד התמ"ג על 900 מיליארד דולר, שמשקף, כמעט 20,000 דולר לנפש. שיעור האבטלה במדינה עומד על 8.4%. לשם השוואה, בשנת 2018 עמדה האינפלציה על 47% ובכך שברה שיא חדש עד אז. זו הסיבה שבגללה נאלץ הנשיא לשעבר מאוריסיו מאקרי לחתום על הלוואת חילוץ מטורפת של 57 מיליארד דולר, אותה קיבלה מקרן המטבע הבינלאומית, עם התחייבת להחזיר את הקרן תוך 3 שנים. עד היום, החוב הזה לא חזר אליה. הבעיה של ארגנטינה נעוצה, בין השאר, בגרעונות הענק שלה. אפשר בקלות להיזכר באמרה המפורסמת של הכלכלן סיימון קוזנץ, זוכה פרס נובל. "יש 4 סוגי מדינות בעולם", הוא אמר בציניות כדי להמחיש את מצבה של המדינה. "מפותחות, נחשלות, יפן, וארגנטינה". הגירעון הזה החל באותה הלוואה שהזכרנו קודם, שארגנטינה מתקשה להחזיר. לא לחינם הפכו המשקיעים שמחזיקים באג"ח של המדינה להיות פסימיים בנוגע לאפשרות שהכסף יחזור אליהם.

ב-2019 ארגנטינה הלכה למהלך בניסיון להקטין את הגרעון. היא מינתה את שר כלכלה חדש בגיל 37, מרטין גוזמן, מומחה בעל שם לענייני חובות, בניסיון לפתור את הגירעון שנוצר. הדוקטורט לא עזר. ביולי השנה הוא התפטר מתפקידו, עם חוב של 44 מיליארד דולר לקרן המטבע, אחרי שנתיים וחצי, אחרי שניסה להגיע להסדר לפריסת החוב תמורת צמצום הוצאות. בינתיים, החובות ממשיכים לרבוץ על המדינה. ומה היא עושה? מעלה עוד ועוד את הריבית כדי לעמוד בהסכם עם הקרן. תוסיפו לזה את חוסר היציבות של הממשלה, את מדיניות ההגירה חסרת השליטה, את הירידה בשיעור הילודה והתלות הגבוהה בהון זר ותקבלו מדינה בצרות. כיום, מה לעשות, מדובר באחת המדינות הכי לא יציבות בעולם. אולי קוזנץ צדק. באוגוסט השנה האזרחים יצאו לרחובות. הם לבשו בגדים שחורים והניחו זרי פרחים על הראש, צעד שנועד לאותת לממשלה שלהם: הכלכלה שלנו מתה. עם אינפלציה של 90%, שגורמת לך לחשוב פעמיים לפני שאתה מוציא פסו, סליחה - דולר אחד בשוק השחור, צריך לחשוב פעמיים. הם חפרו עמוק באדמה והניחו את המשכורות שם. "אין לנו מה לעשות עם הכסף", הסבירו. "השכר לא מספיק אפילו לגמור חצי חודש". אז מה עושים כעת במדינה כדי לגרום לשינוי? בעיקר מחכים וממשיכים לעלות את הריבית. שר הכלכלה החדש של המדינה (כזכור, גוזמן התפטר ביולי אחרי שנתיים וחצי) אמר לאחרונה כי בראש סדר העדיפויות נמצא הניסיון לבלום את המחירים, לטפל בחוב ולרסן את הוצאות הממשלה. ולא רק זה, הוא אפילו הבטיח להביא להחלטה שלא להדפיס עוד כסף, שנועד בסך הכל להביא את הממשלה למצב שבו היא שולטת בהוצאות שלה. האם לארגנטינה יש סיכוי לשרוד? תלוי. ההערכה הראשונה מדברת על כך שהמדינה לא תצליח להחזיר את החובות ותגיע למצב של חדלות פרעון. ההערכות מדברות על גרעון של יותר מ-150 מיליארד דולר, כולל החוב לקרן המטבע. בימים אלה המדינה מנסה לצאת מהסחרור באמצעות הסדר לפריסת החובות. אם זה יקרה, ינוטרלו חלק מההגבלות שהוטלו עליה והיא תוכל לצאת מהמצב. עד שזה יקרה, חלק מאזרחים שעדיין לא התייאש יוצא לרחובות בואנוס איירס ודורש מהנשיא, אלברטו פרננדז, לעשות משהו. אחרת, הם אומרים, המדינה עשויה להגיע לאבדון.