לפני הבחירות לנשיאות ארה"ב בנובמבר האחרון, משקיעים רבים בשוק – בעיקר כאלה עם זיקה לשווקים בסין – מיהרו לחגוג את הליכתו של דונלד טראמפ וקבעו נחרצות שתחת הנשיא הנכנס ג'ו ביידן, המתחים עם סין ירדו וכולם יוכלו לחזור לעשות עסקים בשקט. אז הם טעו. ולא רק בחזית הסינית. רק בסופ"ש האחרון ביידן עשה מה שנשיאים רבים לפניו, כולל הנשיא האמריקאי הכי פרוגרסיבי בהיסטוריה, ברק אובמה – שביידן היה סגנו – נמנעו מלעשות.   מה ביידן עשה, הוא הכיר בשואת הארמנים, ש-1.5 מיליון מהם נרצחו על ידי כוחות טורקיים בתחילת המאה הקודמת. זה העלה את חמת הזעם של הטורקים, אבל בשל מצב הכלכלה שם וגם בשל המתיחות עם אירופה, אין לטורקיה יותר מדי כדורים בקנה כדי לאיים על ביידן והם יבלעו את הגלולה המרה; שאותה ניסו לדחות ואף דחו בהצלחה מרובה בסיועה החלקי של ממשלת ישראל במשך עשרות שנים.   אבל נחזור לסין. אז אם דונלד טראמפ הציג את הסינים כמקור של כל מה שרע בעולם ופתח באופן קולני ואלים את מלחמת הסחר, שפגעה מאוד בחקלאים אמריקאים ובלא מעט קמעונאים, טראמפ לא באמת פגע בסינים באיפה שכואב להם, כלומר זכויות אדם. להפך הוא העלים עין. אז ביידן לא רק שלא הפך לעדין יותר – אלא רק עושה דברים בדרכו המנומסת – הוא גם לוחץ על הנקודות הכי כואבות לסינים: התדמית הבינ"ל שלהם.   ביום הרווקים הסיני – יום המכירות המקוונות הגדול בעולם – כפי שדיווחנו כאן בנובמבר אשתקד, מרבית הקמעונאים האמריקאים כבר החלו לסבול, בשל הרגשות הלאומיים הסיניים המתודלקים על ידי הממשל הסיני, לא מעט מותגים אמריקאים ומערביים באופן כללי הוחרמו לטובת ייצור סיני. לא פחות מ-57% מהצרכנים שנשאלו בסקר דאז, ענו כי ירכשו פחות מוצרים אמריקאיים ביום הרווקים.   מי שלא הצליח למתג את עצמו כ-Made in China, סבל. נייקי (NKE) לדוגמה, כמעט ולא נפגעה בשל מערך הייצור של החברה בסין. נייקי, שהצליחה לחמוק ביום הרווקים האחרון מפגיעה בהכנסותיה, הופכת להיות סדין אדום עבר הענק האדום. נייקי ו-H&M על הכוונת מה בסך הכול עשתה נייקי? כחברה אמריקאית שלקוחותיה מצפים ממנה לערכיות מסוימת היא יישרה קו עם הממשל האמריקאי על מצבם של מיעוט האויגורים המוסלמים, שנכון לשעה זו מרביתם נמצאות במחנות "חינוך מחדש" במחוז שינג'יאנג. איך? היא הצטרפה ליוזמת "כותנה טובה יותר" (BCI) שקוראת למנוע רכישה של כותנה שמיוצרת בתנאי עבדות, בהן גם במחוז שינג'יאנג.   הסינים לא אוהבים את זה בלשון המעטה. רשת H&M, עוברת חרם צרכני והסינים מחקו את אתרי החברה מהשרתים בסין. למרות שרק 5% ממכירותיה הן בסין, כמו לא מעט קמעונאים, H&M כמו רוב מתחרותיה, רוצות נתח מכספו של הצרכן הסיני.   אגב, בלי קשר לפגיעה הצרכנית, 85% מייצור הכותנה בסין מגודל במחוז שינג'יאנג, מה שיקשה עליהן להשיג כותנה באופן כללי. לפי האתר OEC למורכבות כלכלית, שוק הכותנה העולמי ב-2019 נאמד בהיקף שמתקרב ל-54 מיליארד דולר. סין היא לא רק המייצאת הכי גדולה בעולם של כותנה, כשב-2019 ייצאה 22.3% מכלל הכותנה בעולם, היא גם המייבאת הגולה כש-16.6% מהכותנה בעולם יובאה אליה.   אגב, מאז תחילת אפריל 2020, הכותנה, כמו יתר הסחורות, חוותה ראלי מדהים מ-51.4 דולר ל-50 אלף פאונד ל-88.8 דולר. או תשואה של כמעט 73% במחירי החוזים העתידיים על כותנה מס' 2.   נחזור לחברות. לסין יש נוהג לפגוע בחברות מוכרות, כדי להעצים את הזעם הציבורי ולהרוויח את הנקודות הפוליטיות שההנהגה הסינית רוצה להרוויח בדעת הקהל. אך כמו ביחסיה הבינ"ל, סין מתעמרת רק במי שלא יכול להכות חזרה.   דוגמה מובהקת לאיך מתנהלת ההנהגה הסינית מגיעה מה-NBA. ב-2019, הבעלים של קבוצת יוסטון רוקטס, דאריל מורי, צייץ לטובת המפגינים בהונג קונג, שמחו נגד ההשתלטות הסינית על העיר. זה הביא לחרם סיני על הקבוצה שנמשך עד היום. בסין אפילו לא הראו את מיקום הקבוצה בבית שלה ב-NBA. היא פשוט נמחקה מסין.   לטענת נשיא לשכת המסחר האירופית בסין, יורג ווטקה, אומר כי הסינים מאוד זהירים בנוגע למטרות שלהם. "אם הם יענישו חברת כמיקלים או יצרנית של מיכון כבד, שלהם יש בסיס ייצור גדול ונכסים רבים בסין, החברות האלה יקומו וילכו והן גם לא יחזרו", אמר ל-BBC.   בכל מקרה, סביר להניח שיהיו חברות שייפגעו יותר וכאלה שייפגעו פחות בשל החרם הצרכני האחרון. ייתכן שברבעונים הקרובים, בהחלט נראה את זה בשורה התחתונה של לא מעט קמעונאיות, שדווקא בתקופתנו, צריכות כמה שיותר מקורות הכנסה.