כותבת שורות אלו חזרה זה עתה (לפני שכתבה את הטור הזה) מטיול רגלי עם הכלב ברחוב ארלוזורוב בתל אביב. 22:00 בערב, רחוב ראשי בעיר גדולה, תחושה של בטחון מובן מאליו המבוססת על כלום, בעצם. כי מסתבר שזה לא ככה בכלל. מסתבר שמאחורי הקלעים של השכונה הצפונית המדושנת והעצלה מסתתר, דרך קבע, קרב שלעולם לא נדע אודותיו, שכל כולו נועד כדי שאחת כמוני תוכל לשרך רגליה בכפכפים מתוך מחשבה שמה כבר יכול לקרות.

מדינת תל אביב, מובלעת בתוך מדינת ישראל, מתפארת בשאננות שלה ומאמינה שהסכסוך הישראלי פלסטיני לא יחדור את גשר הירקון מצפון או את קיבוץ גלויות מדרום. זאת למרות צוק איתן ועופרת יצוקה ואולי בגלל כיפת הברזל שתומכת תרתי משמע את תחושת הבועה של העיר.

שורות אלו נאמרות בהסתייגות כלשהי שהרי כולנו מעורבים רגשית בפוליטיקה אבל אי אפשר שלא להודות בכך שאנחנו מדחיקים את הטרור הרוחש המסוכל תמידית. סוג של פרדוקס: להודות בהדחקה...

קמפיין ההצטרפות לשב"כ (לחצו כאן לצפיה בבאנר) שומט בתנועה חדה את האדישות והזחיחות הזו על ידי גירוד קליפת ההדחקה. הקמפיין אומר לנו שהדברים אינם כפי שהם נראים לכאורה. על פי השב"כ, מה שאנחנו רואים זה רק את קצה קצהו של הקרחון. השב"כ אחראי על רוב רובו של הקרחון שהוא נסתר מהעין. בקמפיין החדש שעולה בדמות מודעות ובאנרים, אנחנו נחשפים לשמות רחובות תל אביביים אותם ניתן למצוא כמעט בכל עיר ועיר בישראל. ובכל זאת - ארלוזורוב, ויצמן ואבן גבירול, למרות שאפשר למצוא אותם בעוד ערים, משמשים כל אחד מהם אייקון תל אביבי מובהק.

• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בכל אחד משלטי הרחובות מודגשת אות אחת בכחול והטקסט טוען שבזכות אותה "אות" הרחוב שקט. אחד מסמלי השב"כ הוא השימוש באות הראשונה של השם מטעמי חסיון. למשל ב', המודגשת בשם אבן גבירול היא האות הראשונה של איש השב"כ שבזכותו הרחוב הזה שקט. סמל נוסף של השב"כ הוא ההשתלבות ה"אגבית" בשגרת היום יום בדיוק כמו אות בתוך מילה.

מה שמצוין בקמפיין הוא "ההפרעה הקריאטיבית". אל תוך קונצנזוס של עיר שקטה שהטרור לא נוגע בה, מזדחלת ההכרה שאת השקט הזה מרוויחים במהומה ומאמץ נעלמים מהעין. השקט התל אביבי הוא אשליה אופטית היות שהוא מושג באמצעות לוחמי השב"כ שמוגדרים כמצילי חיים, המשתלבים כרואים אך בלתי נראים בשגרת יומנו. ברור שידו של השב"כ מגיעה לכל קצוות הארץ, אולם ההכרה שעוטף עזה שקט באופן מאד רעוע מוכרת לכולנו בעוד שהשקט התל אביב הוא שקט שנדמה לנו כי הוא ברור מאליו.

הקונספציה של שקט פיקטיבי שמאחורי הקלעים שלו מסתתרת לוחמה מתמדת בין מי שרוצה להפר אותו לבין מי שמצליח לסקל אותו היא קונספציה מדויקת ומעוררת מחשבה. במקום להטיף ולספר בשבחי הלוחמים והמערכת, מאיר הקמפיין את המימד החבוי והחסוי של כל מה שנדמה לנו כאילו שהוא רוגע ונונשלאנטי. בכך הוא גם מעיר אותנו.

• הפרש של כ-50 אלף צופים בין מהדורות 12 ו-14
• איפה התוכן המקורי בפריים טיים וכמה אנשים ראו את אלי פלדשטיין ב"יהיה טוב"?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הפרש של כ-50 אלף צופים בין מהדורות 12 ו-14

האסטרטגיה בנויה על מה שנקרא understatement שמנערת אותנו ומאמתת אותנו עם ההכחשה המוטעית. הטעות שאנחנו נוהגים לטעות - כלומר לחשוב שלנו התל אביביים זה לא יקרה, נחשפת במערומיה והשימוש באות קטנה שמשתלבת כביכול בשם הרחוב מסמלת את סוכן השב"כ שמשתלב בדיוק באותה צורה בשגרת הרחוב ובצלליו, ולכן - בשגרת יומו של כל אחד מאיתנו.

מיתוג מוצלח מפתיע אותנו במקומות שאנחנו לא מוכנים ובכך הוא לא רק מושך את תשומת הלב שלנו אלא מלמד אותנו משהו שלא ידענו או שהוא מלמד אותנו משהו שאולי ידענו אבל לא מהזווית הזו. לחשוב שהשב"כ הוא אותו ילד עם האצבע בחור של הסכר של אמסטרדם זה משהו שאנחנו לא רגילים לו, כי אנחנו מייחסים לשב"כ פעולות שהן "שם", במחסומים רחוקים, בקרב חשודים עוינים בכפרים שלהם, הרחק מבתי הקפה, שבילי האופניים והאוטובוסים שאבן גבירול, ויצמן וארלוזורוב מפוצצים בהם. וסליחה כמובן על השימוש במילה "מפוצצים".

אז זהו שהאינטימיות הפתאומית עם שם רחוב שאנחנו עוברים בו יום יום, והאות הבודדת בתוך השם עושים עבודה נכונה ומדויקת שמחלקת את כל הציבור לשתיים - אלה שמעריצים את לוחמי השב"כ וכמובן אלה שמעוניינים להפוך להיות כאלה. אה, וכמובן שיש את לוחמי השב"כ עצמם שמגיע להם שנכיר בהם ובתרומתם החסויה, למרות שלעולם לא נדע בדיוק מהם ומה קרה מאחורי גבנו לפני רגע.