שמירת זכויות היתר לנשים בשירות המדינה אין בה כדי להפלות גברים

ע"ע 361/08 מדינת ישראל נ' דן בהט, מיום 18.04.2010. תקציר מאת עו"ד דנה להב
|
(קרדיט: Getty images Israel)
העובדות
-------------------
ערעור זה דן בפרשנות שיש לתת למהותה, תכליתה ונפקותה המשפטית של התוספת לשכר המוענקת לנשים ? אמהות עובדות בשירות המדינה, שבחרו לנצל את זכותן ליום עבודה מקוצר, אך נאלצות להישאר בעבודה עקב צרכי העבודה בשעות עודפות עד להיקף משרה הרגיל.

לדן בהט (להלן: "העובד"), שהועסק ע"י מדינת ישראל (להלן: "המדינה"), נולדה בת, ואשתו חזרה לעבודתה. באותה עת פנה העובד למנהלת תחום משכורות וביקש לקבל את מלוא הזכויות הניתנות לאם עובדת בשירות המדינה. בקשתו של העובד נענתה בשלילה, מאחר שרעייתו לא הייתה זכאית לזכויות אלה במקום עבודתה. המדינה ציינה, כי היא ממתינה להכרעת בית הדין הארצי לעבודה בשאלת זכאות לזכויות בקשר להורות לעובד שאשתו שכירה ואינה זכאית לזכויות אלה במקום עבודתה.

באוגוסט 2003 אימץ בית דין זה בפסיקתו פרשנות תכליתית מרחיבה לסעיף 4(א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח ? 1988 (להלן: "החוק" או "חוק השוויון"), כך שהוכרה זכאותו של אב עובד לזכויות בקשר להורות על פי סעיף 4 לחוק, גם כאשר בת זוגו אינה זכאית לזכויות אלה במקום עבודתה (ע"ע 1155/02 מדינת ישראל נ' אלכסנדר מוסקלנקו).

מיד לאחר מתן פסק הדין כאמור, הגיש העובד את תביעתו לבית הדין האזורי בירושלים, בה עתר לסעד הצהרתי, לפיו הוא זכאי לזכויות הניתנות על פי התקשי"ר לאם עובדת על פי סעיף 4 לחוק השוויון.

לאור פסיקת בית הדין הארצי, כאמור לעיל, תוקנה הוראת התקשי"ר הרלבנטית, ובעקבות כך הכירה המדינה בזכאות העובד לקיצור יום עבודה ול"תוספת מעונות" בשכרו (שתי הזכויות הן "זכויות בקשר להורות" על פי סעיף 4 לחוק).

פסק דינו של בית הדין האזורי
----------------------------------------------
בית הדין האזורי קיבל את תביעתו של העובד וקבע, כי הוא זכאי לקיצור יום העבודה ולתוספת המעונות החל מיום 16.2.2003, לתוספת עבור השעות העודפות בהן עבד ולחישוב דמי כלכלה ביחס לשעות הנוספות בהן עבד כמו אם עובדת.

הזכות לתשלום בגין שעות עודפות אינה בגדר "זכות בקשר להורות" אלא היא זכות לתשלום שכר עבודה שמעבר למשרה. קבוצת ההתייחסות הרלבנטית לבחינת עקרון השוויון אינה קבוצת הגברים העובדים ככלל, אלא האבות העובדים הזכאים לזכויות בקשר להורות לפי סעיף 4 לחוק, והמדינה לא הוכיחה קיומו של פער המחייב העדפתה של אם עובדת על פני אב עובד.

בית הדין האזורי קבע, כי במניעתו של התשלום בגין שעות נוספות מהעובד יש משום הפליה אסורה, וקיבל את תביעתו מכוח עיקרון השוויון הקבוע בסעיף 2 לחוק השוויון. מכאן ערעורה של המדינה.

הערעור
--------------
המדינה טענה, כי מטרת הזכות המוענקת לנשים עובדות לתשלום עבור שעות עודפות היא לקדם את מעמדן של האמהות העובדות בשירות המדינה ולהגשים את השוויון המהותי, ואין מדובר בהפליה פסולה. תכליתו של סעיף 4 לחוק השוויון היא יישום וקידום השוויון בין המינים ע"י יצירת שיתוף פעולה בתא המשפחתי. הזכות שניתנה גם לאבות עובדים לקצר את יום העבודה היא זכות בעין ולא זכות כספית, והרציונל שלה הוא לאפשר לאב לצאת מוקדם יותר מהעבודה בעוד שרעייתו תוכל להישאר לעבוד. תוצאתו של פסק דינו של בית הדין האזורי פוגעת בשוויון המהותי, והיא תביא לכך שנשים תחזורנה לתפקד בתפקידן "המסורתי" במשפחה.

העובד טען, כי הוא זכאי לזכויות בקשר להורות לפי סעיף 4 לחוק. לא דובר על העדפה מתקנת אלא על יצירת השוואה בין תנאי עבודה של הנשים לאלה של הגברים ומניעת הפליה. חיזוק לטענה זו ניתן לראות בכך שהמדינה מעניקה זכויות אלה לאלמנים, גרושים או לאבות חד-הוריים. עמדת המדינה מנוגדת לתכליתו של סעיף 4 לחוק שנועד להעניק גם לגבר זכויות בקשר להורות. ככל שיינתנו יותר זכויות לאבות עובדים, כך יסכימו רבים יותר לקחת על עצמם את המחויבויות המסורתיות של נשים.

הצדדים חלוקים באשר לזכאותו של העובד לתוספת תשלום בגין "שעות עודפות", קרי שעות העבודה מעבר ליום העבודה המקוצר ועד לשעות העבודה הרגילות על פי תקן המשרה, וכן לזכאות לשיעור גבוה יותר של דמי כלכלה.

לטענת המדינה, תוספת השעות העודפות ניתנת לאמהות עובדות כזכות יתר המותרת מכוח סעיף 3 לחוק השוויון, ומתוך מטרה לקדם את ערך השוויון המהותי במסגרת התעסוקתית. מנגד טען העובד, כי מדובר בהפליה פסולה בינו לבין אמהות עובדות הזכאיות להטבות אלה, וכי המדינה לא הוכיחה טענתה, כי מדובר בזכות יתר לגיטימית.

פסק הדין
------------------
בית הדין הארצי קיבל את ערעורה של המדינה וקבע, כי העובד אינו זכאי לתשלום נוסף בגין שעות עודפות או לדמי כלכלה.

עיקרה של המחלוקת בתיק זה הינו בדבר טיבו, טבעו ותכליתו של התשלום בעד "שעות עודפות" לאמהות עובדות בשירות המדינה.

רעיון ה"העדפה המתקנת" הינו אמצעי של מדיניות משפטית, אשר מטרתו להגשים את עיקרון השוויון בעבודה. גישה זו מקבלת ביטוי בסעיף 3 לחוק השוויון, בו נקבע במפורש כי אין רואים בזכות יתר המוענקת לעובדת מכוח מקור חוקי כלשהו כהפליה אשר אסורה על פי החוק. סעיף 3 לחוק השוויון עניינו, בין השאר, ב"זכות יתר" המוענקת לעובדת. סעיף 4 לחוק עוסק בזכויות הוריות. עינינו הרואות, בחוק השוויון באים לידי ביטוי שני עקרונות החשובים לענייננו: האחד ? האחריות המשפחתית לטיפול בילדים, גם אם בצורה מצומצמת כפי שעולה מסעיף 4 לחוק, והשני ? הכרה בעיקרון ההעדפה המתקנת עבור נשים, חיזוקן ושמירת זכויות היתר שהושגו עבורן במהלך השנים, כפי שעולה מסעיף 3. בשלב הראשון לחקיקתו של סעיף 4 לחוק, נכללה בו זכות מצומצמת וספציפית של אב עובד להיעדר מהעבודה כשילדו חולה, וזאת בהתקיים יתר התנאים הקבועים בסעיף. זכות זו הורחבה באופן משמעותי כאשר תוקן סעיף 4 לחוק. במסגרת התיקון נקבעה הגדרה של "זכות בקשר להורות" אשר כוללת רשימה סגורה בה מנויות - מלבד הזכות ליום עבודה מקוצר בשל היות העובדת אם לילד, ובנוסף לזכות להיעדרות מעבודה בשל מחלת ילד - זכות להשתמש בשירותי מעון שהמעביד מעמיד לרשות ילדי העובדים, והשתתפות המעביד בעלות החזקתו של הילד במעון. בכך הרחיב המחוקק את המגמה להכיר באחריות המשותפת של שני בני הזוג בטיפול בילדים.

בית הדין הארצי לעבודה קבע בעבר, כי על פי סעיף 4 לחוק אב עובד יהיה זכאי לנצל זכות בקשר להורות בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף גם כאשר אשתו היא עובדת עצמאית, ולא רק במקרה בו היא שכירה פסק הדין (ע"ע 1039/00 מדינת ישראל נ' מנחם יהב ואח'). מאוחר יותר הרחיב בית הדין הארצי את הפרשנות לסעיף 4 לחוק וקבע, כי זכות בקשר להורות תינתן לאב עובד, המועסק במקום עבודה שבו מוענקות לנשים זכויות בקשר להורות, גם אם במקום העבודה בו עובדת בת זוגו אין נוהג או זכאות כלל לזכויות בקשר להורות (ע"ע 1155/02 מדינת ישראל נ' אלכסנדר מוסקלנקו).

בשירות המדינה מוענקת לאם העובדת זכות ליום עבודה מקוצר, וכאשר אין היא מנצלת זכות זו ונשארת לעבוד עד להשלמת מלוא שעות משרתה היא מקבלת תשלום נוסף בשיעור של 100%. לאב העובד בשירות המדינה מוענקות, בין שאר הזכויות בקשר להורות, הזכות ליום עבודה מקוצר וזאת מכוח סעיף 4 לחוק שוויון ההזדמנויות, ובתנאי ששאר התנאים הקבועים בסעיף מתקיימים. בניגוד לאם העובדת, האב אינו זכאי לתשלום בגין שעות עודפות אם הוא נשאר לעבוד לאחר תום שעות יום העבודה המקוצר.

ממציאות החיים אנו למדים, כי לא מתקיים שוויון מלא בין גברים לנשים בשוק העבודה, ועדיין נוהגת בחברה במידה מסוימת התפיסה "המסורתית" הרואה את תפקידה של האישה כאחראית בלעדית לטיפול בילדים ולגידולם, כאשר הגבר הוא הנושא העיקרי באחריות לפרנסת המשפחה. לאור מציאות זו, הפעלת מנגנון של העדפה מתקנת עשוי לתרום לקידום השוויון בין נשים לגברים בכלל בשוק העבודה, וכן לשוויון במשפחה בין האב לאם בכל הקשור לנשיאה בעול האחריות המשפחתית.

בית הדין קבע, כי התשלום בגין שעות עודפות הינו בגדר מתן זכות יתר מותרת על פי סעיף 3(ב) לחוק השוויון ואין מדובר בהפליה פסולה, והמטרה בבסיסו היא לאפשר לאמהות עובדות להישאר בעבודתן לאורך שעות ארוכות ובכך לקדם את מעמדן ושכרן.

זכאותה של האם העובדת (כמו גם זכאותו של אב) לקיצור שעות עבודה, אינה מצמצמת את שיעור משרתה ותקן המשרה שלה נשאר כמות שהוא. הזכאות ליום עבודה מקוצר היא בגדר זכאות בעין ליציאה מוקדמת מהעבודה, וכאשר היא מנצלת זכאות זו שכרה לא נפגע למרות ששעות העבודה מתקצרות. על כן, קיבל בית הדין הארצי את טענת המדינה, כי התשלום שניתן לעובדת עבור שעות עודפות, הוא בגדר תמריץ עבורה ולא בגדר חובה לתשלום שכר עבור שעות העבודה, משום שמדובר בתשלום נוסף על התשלום שמגיע לאם העובדת בהתאם לשעות עבודתה המלאות בתקן משרתה. מטעם זה, יש לדחות את טענתו של העובד, לפיה בניגוד לאם העובדת הוא אינו מקבל תשלום כלל עבור עבודתו בשעות העודפות. כאשר העובד זכאי לקצר את שעות עבודתו במסגרת ליום עבודה מקוצר, תקן משרתו נותר כפי שהיה, וכאשר הוא בוחר לא לנצל את זכאותו ליציאה מוקדמת מהעבודה ונשאר בעבודה לאורך שעות העבודה הרגילות בהתאם לתקן משרתו, הוא מקבל שכר מלא על פי תקן משרתו. הזכות המוענקת לעובד, כמו גם לאבות עובדים בשירות המדינה במעמדו, באה לידי ביטוי גם במובן הכספי, וכאשר הוא מנצל את הזכות לקיצור יום העבודה, הוא מקבל שכר מלא על פי תקן משרתו גם עבור השעות בהן לא עבד בפועל. התשלום הנוסף בגין שעות עודפות הינו בגדר מתן זכות יתר לאמהות עובדות, המותרת על פי סעיף 3(ב) לחוק. העדפה זו מסייעת להגשים אותו. מתן זכות היתר לאמהות עובדות מגלמת בתוכה את ההכרה בכך שיש לעודד את אותן נשים להישאר לעבוד ולהתקדם בעבודתן חרף היותן אמהות, בעוד שאין הצדקה ליתן תמריץ מעין זה גם לאבות העובדים.

בית הדין הארצי קבע בדעת רוב על פי חוות דעתה של השופטת וירט-ליבנה, כי התשלום הנוסף בגין שעות עודפות מוכר כזכות יתר מותרת על פי סעיף 3(ב) לחוק שוויון ההזדמנויות, כך שהמשיב אינו זכאי לתשלום הנוסף בשיעור של 100% בגין השעות העודפות מעבר ליום העבודה המקוצר ועד להשלמת שעות תקן משרתו. כמו כן קבע בית הדין כי קיימת ההצדקה לשמר את זכות היתר שהוענקה לנשים בשירות המדינה, וכפועל יוצא מכך ביטל את קביעתו של בית הדין האזורי בדבר חישוב תשלום דמי הכלכלה בהתאם ל"שעות נוספות" המוכרות לאם העובדת. בנסיבות העניין כל צד יישא בהוצאותיו בערעור.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".

תגובות לכתבה(0):

התחבר לאתר

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה