המלצות אנליסטים - 2 דברים שהמשקיע צריך לדעת

המשקיעים במניות מושפעים כל העת ממספר רב של גורמים, המהווים חלק נכבד בהחלטה היכן ומתי למקם את הכסף. מילה עם השכן, טלפון מיועץ ההשקעות או מאמר בעיתון, לכולם חלק נכבד בהחלטת המשקיע באשר לעתיד כספו.

אחד מגורמי ההשפעה הגדולים ביותר הוא ללא ספק המלצת האנליסט. במחלקות המחקר של הבנקים ובתי ההשקעות יושבים אנליסטים שכל תפקידם הוא לפרש, באופן אובייקטיבי, את מהלכי החברות אותן הם מסקרים ולתת המלצה -האם החברה כדאית להשקעה או לא.

המשקיע הממוצע לא יודע, אין לו זמן או שאין לו עניין, לקרוא את הדו"וח הרבעוני של חברה כזאת או אחרת או לעקוב אחר ההתפתחויות בחברה בה הוא מושקע אך הוא קורא מידי פעם המלצות של אנליסטים והדבר עוזר לו לגבש עמדה.

המלצות פנימיות וחיצוניות

מחלקות המחקר כותבות סקירות והמלצות למניות כל העת, לא כולן מגיעות לדפי העיתונות, הדבר תלוי כמובן באסטרטגיה של בית ההשקעות. מחלקת המחקר עובדת בראש ובראשונה בעבור המשקיעים של בית ההשקעות ובעבור הנוסטרו. לדוגמה, האנליסטים של מיטב אמורים להמליץ ללקוחות מיטב (בקרנות הנאמנות, בקופות גמל וכדומה) באילו מניות להשקיע ומה מידת החשיפה. חלק מבתי ההשקעות מוציאים את ההמלצות "החוצה", כלומר שולחים אותן לתקשורת וכך הן מגיעות לקהל הרחב.

האינטרס הוא כמובן חשיפה תקשורתית בעבור בתי ההשקעות, או במילים אחרות - פרסום חינם. לא כל בתי ההשקעות מוציאים את ההמלצות החוצה, במריל לינץ' החליטו לאחרונה להפסיק להוציא המלצות לציבור מטעמם הם וכך, כל בית השקעות עושה כרצונו ובהתאם לאסטרטגיה העסקית והשיווקית שלו.

המלצות האנלסיטים - הפוזיציה והפוליטיקה

ראשית אגיד, כי מנסיון של עשרות ומאות שעות שיחה, במחלקות המחקר של הבנקים ובתי ההשקעות יושבים לא מעט אנשים מוכשרים וחכמים, אנשים שיודעים כיצד לנתח כדאיות השקעה וכאלה שלעיתים מכירים את מצב החברה טוב יותר מאשר היושבים בדירקטוריון החברה. עם זאת, המשקיע אשר עוקב בהדיקות אחר המלצותיהם עשוי למצוא את עצמו לעיתים אובד עצות ומבולבל.

1. ברוב המקרים, תזמון הוצאת ההמלצה לתקשורת נתון בידי בית ההשקעות והדבר מהווה יתרון עצום לבית ההשקעות וחיסרון משמעותי בעבור המשקיע החיצוני. בית ההשקעות יכול להצטייד בכמות ניכרת של מניות ורק אז לפרסם המלצה וכך לעשות סוג של "סיבוב" על חשבון הקורא התמים. אינני טוען כי כך בתי ההשקעות עושים את כספם אך פרסום ההמלצה ברבים עשוי להכניס אנשים נוספים למניה (לאחר הכניסה של בית ההשקעות לפוזיציה) ובכך מקטין בית ההשקעות את רמת הסיכון שלו.

מידי מספר שבועות אנחנו, התקשורת, פונים אל בתי ההשקעות ומבקשים המלצות לפרסום מידי, ובכך אנחנו מנטרלים את מימד תזמון ההמלצה. בתי ההשקעות נאלצים לפרסם המלצה גם אם הם לא בפוזיציה מושלמת מבחינתם, כיוון שהאקט השיווקי נותן את הטון. אלו המלצות מעט יותר אמינות.

2. כמעט ואין בנמצא המלצות "מכירה". ממחקר שביצע בנק הפועלים (ופורסם בתחילת השנה) עולה כי 72% מהמלצות האנליסטים בין השנים 1999-2004 היו המלצות "קניה"? ההנחה הרווחת היא שמדובר בתופעה קלאסית של "עדר" או בנטיה לאופטימיות יתר. אבל האמת היא שמדובר בעיקר בפוליטיקה ופחות בעניינים פסיכולוגיים. האנליסטים הם בני בית אצל בעלי החברות ויש להם קו ישיר להנהלות החברות. אלו הם פני הדברים, בתור נציגי גופי ההשקעה המוסדיים, יש להם "זכות" לדעת ממקור ראשון. במצב הזה, מתפתחות מערכות יחסים חבריות ואינטרסים הדדיים בין האנליטסים להנהלות, כאשר פרסום של המלצת "קניה" הינו סוג של פירגון לחברה ומכירה - בעיטה. יותר נוח לפרגן מאשר להגיד שהעסקים נראים רע.

אז מה עושים האנליסטים במרבית המקרים? כשמצב החברה טוב, הם מפרגנים וממליצים ב"קניה" וכשהמצב מתדרדר, הם במקרה הטוב כותבים המלצת "מכירה" אבל חס ושלום להוציא אותה לתקשורת ובמקרה הרע הם פשוט "שוכחים" לעדכן את ההמלצה. כמובן שבמידה ומצב החברה משתפר, מייד יוצאת העלאת המלצה שיוצאת גם לתקשורת. איך אמר לי אחד האנליסטים הבכירים: "פשוט לא שווה לי להרוס את היחסים עם ההנהלה בשביל קצת יחסי ציבור לבית ההשקעות".

מבין אותם, הם עוד יצטרכו את הקשרים האלה עם ההנהלות ובעלי החברות בכדי להגיע לאינפורמציה נוספת בסיבוב הבא, למה להם לקלקל? אבל בעיקר אני מבין את המשקיעים, אותם לא מעניינת הפוליטיקה של האנליסיטים.

לסיכום ובקיצור

השקעתם במניה לפי המלצה שקראתם בעיתון ועברו מספר שבועות או חודשים? אל תהיו בטוחים שהדברים עדיין נראים אותו הדבר ואל תהיו בטוחים שבמידה והדברים השתנו לרעה, אתם תקבלו עדכון בדבר. מרגע ששמתם את הכסף, אתם ברשות עצמכם. אני מקווה שאתם יודעים מה אתם עושים.

מאת: יוסי פינק