חובת תשלום שכר בגין ימי אבל

סעיף 5(א)(5) לחוק חופשה שנתית התשי"א-1951 (להלן: "החוק"), קובע כי ימי אבל במשפחה, שמטעמי דת או נוהג אין העובד עובד בהם לא יובאו במניין ימי חופשה. סעיף 4(ב)(6) לחוק הנ"ל קובע כי ימי אבל לא יפסיקו את רציפות תקופת העבודה לצורך חישוב אורך החופשה השנתית, אך אין הוא מעניק את הזכות לקבל תשלום בגין ימים אלה.

לעניין זה יש לציין, כי צו ההרחבה שקיצר את שבוע העבודה במשק ל- 43 שעות שבועיות, שהוחל על כלל ענפי המשק ביום 1.7.2000, קובע, בין היתר: "עובד שעבד במקום העבודה לפחות 3 חודשים והמקיים חובת אבלות (במות הורים, ילדים, בן זוג, אחים ואחיות) מטעמי דת או נוהג ("שבעה"), ואינו עובד באותם ימים, יהיה זכאי לתשלום שכרו עבור ימי העבודה שנעדר בהם ולא יותר משבעה ימים (קלנדריים)".

יתכן כי הסכם קיבוצי / צו הרחבה / חוזה אישי / נוהג במקום עבודה ספציפי קובע זכות לשכר בגין ימי אבל העודפת על הזכות הנ"ל (למשל: זכות שאינה מותנית בוותק של 3 חודשים) ואז תחול כמובן הזכות המיטיבה עם העובד.

לאור האמור, הרי שדנה תהא זכאית לשכר עבודה עבור הימים בהם נעדרה עקב פטירת אביה, בשיעור שכרה הרגיל אלמלא ההיעדרות.

(*) המידע באדיבות "כל עובד" - מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS"