חוק זכויות לאנשים עם מוגבלות המועסקים כמשתקמים
ביום 8.8.2007 התפרסם ברשומות חוק זכויות לאנשים עם מוגבלות המועסקים כמשתקמים, (הוראת שעה), התשס"ז-2007 (להלן - החוק). מטרת החוק להסדיר את התעסוקה של אנשים עם מוגבלויות, שמטרת העסקתם שיקומית בעיקרה. להלן עיקרי החוק.
כיום, על פי המצב המשפטי, חלות על אנשים עם מוגבלות שהם עובדים ומועסקים במקום עבודה בשוק העבודה הפתוח, ואשר יכולת עבודתם מופחתת עקב מוגבלותם, הוראות סעיף 17 לחוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987 (להלן - חוק שכר מינימום), ותקנות שכר מינימום (שכר מותאם לעובד עם מוגבלות בעל יכולת עבודה מופחתת), התשס"ב-2002, אשר לפיהן אדם עם מוגבלות אשר נמצא כי יכולת עבודתו מופחתת ביותר מ-25% ולא יותר מ-50% מיכולת עבודה רגילה באותו התפקיד, יהיה זכאי לשכר מינימום מותאם בשיעור ¾ משכר המינימום. היה ויכולת עבודתו של העובד פחותה מ- 50% אך לא יותר מ- 70%, יהיה זכאי העובד לשכר מינימום מותאם למחצית משכר המינימום, ובמידה וההפחתה של יכולת עבודתו של העובד עולה על 70%, יהיה זכאי העובד ל- 1/3 משכר המינימום.
החקיקה כיום חלה על עובדים בלבד ואינה קובעת מה זכויותיו של מועסק שאין יחסי עובד ומעביד בינו לבין מי שמעסיק אותו למטרה שיקומית.
על פי החוק, אדם עם מוגבלות המועסק או מיועד להיות מועסק במקום עבודה ונקבע לגביו על ידי המנגנון המוצע שמותאם למנגנון הקבוע לפי חוק שכר מינימום, כי יכולת התעסוקה שלו פחותה בשיעור 81% לפחות מיכולת העבודה הרגילה באותו תפקיד, לא ייחשב לעובדו של המעסיק במקום התעסוקה או של הגורם השיקומי המלווה אותו, אם ישנו. מנכ"ל משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה יקבע לגבי אדם זה כי הנו "משתקם".
על מנת להבטיח הערכה אמינה של יכולת התעסוקה לאדם מוגבלות, בתפקיד מסוים ובמקום תעסוקה מסוים, תינתן ההחלטה לעניין הערכת יכולת התעסוקה רק בתום 135 ימים מתחילת התעסוקה, ובלבד שלעניין בקשה שהוגשה אחרי שחלפו 90 ימים מתחילת התעסוקה תינתן החלטה בבקשה בתוך 45 ימים מיום שהוגשה. בקשה להערכת יכולת תוגש על ידי המועסק או מי מטעמו, או בהסכמתו, על ידי המעסיק או גורם שיקומי המלווה את העסקתו וניתן יהיה לקבוע מועדים חוזרים לשם הערכה מחודשת של יכולת התעסוקה.
הרואה עצמו נפגע מהחלטת המנהל (המנהל הכללי של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה או מי שהוסמך לעניין החוק) לפי סעיף זה, רשאי לערער עליה לבית הדין האזורי לעבודה בתוך 45 ימים מיום שההחלטה נמסרה לו.
החוק קובע את זכויותיו של המשתקם בכל הנוגע לשיעור מינימום לגמול התעסוקה שהמשתקם יהיה זכאי לקבל בגין עבודתו בהתאם לדרגת יכולת התעסוקה שלו (2 דרגות), מועד התשלום של גמול התעסוקה, הגנה על הגמול מפני שיעבוד, עיקול או העברה וכן זכויות שונות, בדומה לעובד, כגון: ימי חופשה, חגים, ימי מחלה בתשלום, מסגרת שעות התעסוקה והפסקות בה, החזר חלקי של החזר הוצאות הנסיעה, הגנה מפני הפלייה בתעסוקה ושמירת זכותה של משתקמת לחופשת לידה בת 12 שבועות.
החוק תיקן את פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (ביטוח נפגעי עבודה), כך שלעניין פרק זה יראו במשתקם כמצוי בשיקום מקצועי, ועל כן יהיה מבוטח בביטוח נפגעי תאונות עבודה. עוד נקבע בחוק כי גמול תעסוקה המשתלם לפי הוראות החוק לא יחשב כהכנסה לעניין ביטוח לאומי ועל כן יהיה פטור מדמי ביטוח לפי סעיף 350 לחוק הביטוח הלאומי.
כמו כן, נקבע בחוק כי מעמדו של משתקם יושווה למעמדו של עובד לעניין הצורך להוכיח למטריד כי אינו מעוניין בהצעותיו או בהתייחסויות חוזרות, בהתאם לסעיף 3 לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998.
החוק בא להיטיב עם המשתקם ולהוסיף על זכויותיו שנקבעו בהסכם עבודה אישי או זכויות מכוח משרדי הרווחה, הבריאות והביטחון, ולא לגרוע מכל זכות של עובד עם מוגבלות עם יכולת עבודה מופחתת, שלא נקבע לגביו כי הוא משתקם.
תחילת החוק ביום 6.10.2007 (בכפוף להוראות המעבר הקבועות בחוק) ותוקפו 5 שנים מיום פרסומו.
(*) המידע באדיבות "כל עובד" - מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS"
