טבע - איפה אתם, המשקיעים לטווח הארוך?

ירידות המחירים שהגיעו לשיאן בימים האחרונים לא החלו אתמול, הן רק החריפו. למעשה, טבע כבר אינה מצויה במגמת עלייה מאז אמצע דצמבר 2005
אייל גורביץ |

ממעט הניסיון שצברתי בשנים האחרונות, למדתי שבשוק ההון המקומי המונח "טווח ארוך" מתייחס למצב שבו המניה עולה. "שים בטבע ותשכח לעשרים שנה" הוא משפט השגור, בדרך כלל, בפיהם של מי שהשקעה בניירות ערך הוא תהליך שרחוק מהם כרחוק מזרח ממערב. אלו שישמיעו לך את טענת הסרק הזאת רק במקרים בהם המניה, ולא רק טבע, מצויה במגמת עלייה.

אבל כל ירידה קטנה תרעיד עבורם את אמות הסיפים ותערער את יסודותיה המוצקים של פילוסופית ההשקעות שלהם. איזה עשרים שנה. רק תן לצאת משם כמה שיותר מהר. ולא אחת נוכחנו לדעת שטבע יודעת גם לרדת. ועוד איך. אלא שכדאי לשים את גל הירידות האחרונות בפרופורציות הנכונות ולבחון האם יש דברים בגו.

ירידות המחירים שהגיעו לשיאן בימים האחרונים לא החלו אתמול. הן רק החריפו. למעשה, טבע כבר אינה מצויה במגמת עלייה מאז אמצע דצמבר 2005. במהלך תקופה זו התברר שהמגמה המשנית אינה עוד מגמת עלייה. מי שרצה למכור את כל אחזקותיו או אף לממש חלקית, קיבל את הזכות לעשות כן כשהיא פרושה עבורו על גבי שטיח אדום. מי שחי לפי תקוותיו וגחמותיו, מוזמן לקחת את האחריות ולהתמודד עם המצב הנוכחי.

ולא שהמצב הנוכחי הרה גורל. ממש לא. סביר להניח שמדובר במצב זמני. לא נעים, אך זמני לחלוטין, שבראי ההסטוריה יזכר כאפיזודה חולפת וכמשהו שמעלה חיוך. וכל זאת למה? ירידות המחירים שחוותה טבע בתקופה שבין יולי לאוקטובר 2004 גרעו כ-30% ממחירה של המניה. אני זוכר את ההמולה, הכותרות, הכתבות, וההערכות שהיו אז מנת חלקנו. רוב המשקיעים המתהדרים באחזקות ארוכות טווח הפכו אז לבהירים יותר מחיוורון. ירידות המחירים של אז, היו ארוכות יותר מבחינת משך הזמן, ועמוקות יותר בשיעורן מירידות המחירים הנוכחיות.

וברמה הטכנית המגמה הראשית עודנה מגמת עלייה ברורה ולמרות הירידות האחרונות אין סימנים לסיומה. כלומר, סביר להניח שהפסגה שנרשמה באמצע דצמבר 2005 אינה הפסגה האחרונה. ירידות המחירים של התקופה האחרונה הן בסך הכל תיקון טכני. תיקון טכניח למהלך עליות רציף שהשתרע בין יולי לדצמבר 2005 ובמסגרתו רשמה המניה עלייה של יותר מ-50%.

אבל זה בסדר, זה טבעי וזה מגיע לנו כמשקיעים. רק לא ירידות. טווח התיקון של טבע מצוי בין הרמות של 160 – 180 שקלים למנייה כאשר הרף התחתון מציע רמת תמיכה משמעותית.

סיכום – איתותי החולשה שמאפיינים את מניית טבע מעידים כי המניה מצויה בתיקון טכני. אלא שבסיומו של התיקון האמור להסתיים ברמות שבין 160 – 180 שקלים למניה, אמורה מגמת העליות להתחדש וספינת הדגל של שוק המניות הישראלי תחזיר את הצבע ללחיי המשקיעים הדוגלים בראייה ארוכת טווח.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מאגר לוויתן  (צילום: אלבטרוס)מאגר לוויתן (צילום: אלבטרוס)

ישראל ומצרים מתקרבות להסכם: מתווה יצוא הגז מלוויתן לקראת אישור סופי

ההבנות בין משרד האנרגיה לשותפות לוויתן סוללות את הדרך ליצוא 130 BCM גז למצרים בהיקף של כ-35 מיליארד דולר - לצד התחייבות להבטחת אספקה רציפה למשק הישראלי

מנדי הניג |
נושאים בכתבה לוויתן

בתום רצף דיונים שנמשך לתוך הלילה, משרד האנרגיה והשותפות במאגר לוויתן הגיעו לסיכום שמאפשר להניע את אחת העסקאות המשמעותיות שנרשמו בענף האנרגיה הישראלי. ההסכם, שאמור להיחתם רשמית על ידי ראש הממשלה ביממה הקרובה, יאפשר יצוא גז טבעי למצרים בהיקפים שמעולם לא נחתמו קודם, ויהווה בסיס להרחבת פעילות המאגר בשנים הקרובות. מאחורי ההסכמות עומדת מערכת של שיקולים כלכליים, רגולטוריים ומדיניים, שמתחברת לצורך של שני הצדדים לייצב את משק האנרגיה שלהם ולבסס תשתיות ארוכות טווח.

על פי המתווה, לוויתן ייצא למצרים 130 BCM גז טבעי בהיקף של כ-35 מיליארד דולר, באמצעות חברת Blue Ocean Energy המצרית. מבחינת השותפות - ניו-מד ניו-מד אנרג יהש 3.83%   , שברון ורציו רציו יהש 3.45%   זה בעסקה שמאפשרת את ההשקעה בהרחבת יכולות ההפקה וההולכה של המאגר, כולל צינור חדש ומערכות שמיועדות להגדיל את קצב ההפקה. מנגד, משרד האנרגיה קיבל כמה התחייבויות שנועדו לשמר את ביטחון האנרגיה של ישראל: מחיר מוגדר לאספקה לשוק המקומי, וכן מנגנון שלפיו במקרה של תקלה במאגרים אחרים, לוויתן יפנה גז ישירות למשק הישראלי. זה גם מהלך שמחזיר חלק מהעקרונות שהיו במתווה הגז המקורי, ומייצר למדינה יכולת תכנון רחבה מול הביקוש הגובר.


לכתבות נוספות בנושא:

לוויתן בעסקת יצוא למצרים של 35 מיליארד דולר עד 2040; שותפויות הגז מזנקות

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל


למתווה החדש יש גם מימד פוליטי. נתניהו רוצה להשלים את ההסכם לפני פגישתו עם נשיא ארה"ב אליו הוזמן לסוף החודש, בין היתר לנוכח מעורבותה של שברון בעסקה והאינטרס האמריקאי בשימור היציבות האזורית. למרות שהעסקה נחתמה כבר באוגוסט, ההיתר הרשמי התעכב בשל דרישה לפרוס את היצוא מעבר לשנת 2040 - החוזה המקורי - כדי לשמור אופציה להגדלת אספקה לשוק המקומי במחירים נמוכים יותר. הדרישה הזו יצרה סחבת ארוכה, שבמהלכה גם גורמים אזוריים ניסו לנצל את ההזדמנות.