הירשמו
  1. ראשי
  2. גלובל
מהומות סטודנטים, הונג קונג
צילום: getty images, Barcroft Media

המשטרה בהונג קונג עצרה מפגינים תחת חוק הביטחון הלאומי החדש

לפחות מפגין אחד נעצר לאחר שהחזיק דגל הקורא לעצמאות העיר. עשרות עוכבו לחקירה בחשד להמרדה. זאת לאחר החלת החוק, שעבר סופית השבוע בפרלמנט הסיני. מה תעשה ארצות הברית?
ארז ליבנה |
נושאים בכתבה הונג קונג מלחמת הסחר שווקים גלובליים
אצבע בעין: 23 שנה בדיוק לאחר שבריטניה העבירה את השליטה על הונג קונג לסין, המדינה הודיעה כי ביצעה מעצר ראשון של אזרח הונג קונג החשוד בהמרדה, לאחר שהחזיק דגל הקורא לעצמאות העיר. לפחות 20 בני אדם נוספים עוכבו בהפגנה, זאת לאחר שסין החילה את חוק הביטחון הלאומי החדש, שאמור למנוע הסתה, המרדה וחתירה תחת השלטון. הודעת המעצר של משטרת סין החוק השנוי במחלוקת קיבל אשרור בחודש שעבר באסיפה של המפלגה הקומוניסטית ואתמול אושר סופית בפרלמנט. סעיפי החוק המעורפלים – ככל הנראה בכוונה – הביאו את המערב ובראש ארה"ב לאיים בביטולו של המעמד המיוחד של העיר ואת ההטבות לחברות מערביות שרוצות לסחור שם. עד כמה המצב חמור? עד כה עזבו 200 תושבים את העיר ופנו לטאיוון, הגובלת מדרום לסין. טאיוון - שעדיין נתונה ללחצים סיניים רבים - פתחה משרד מיוחד שנועד לקלוט תושבים מהונג קונג, שמעוניינים לעזוב את העיר בשל החוק - במטרה להביא אליה מדענים ואנשי פיננסים בולטים.  שלט של המשטרה הסינית המאיים על המפגינים במעצר מפגינים בהונג קונג היום ההיסטוריה שמאחורי החוק החדש בהונג קונג כאמור, ב-1 ליולי 1997, בריטניה החזירה את השליטה על העיר הסינית, לאחר יותר מ-150 שנה שבה שלטה שם, לאחר סיום מלחמת האופיום שבה בריטניה השפילה את סין והכריחה אותה לשלם פיצויים בנוסף לוויתור על הונג קונג. במהלך הסכם הסינו-בריטי בשנות ה-70 של המאה שעברה, הוסכם על החזרת השליטה הסינית על העיר, בתמורה לשמירה על עצמאותה. התקופה הזו נגמרה רשמית היום.   החלת החוק הסיני החדש – שאותו המשטר ניסה לקדם ב-2003 ונכשל – זורזה בשל גל ההפגנות בעיר בשנה שעברה, שהביאה להשבתתה קרוב לחצי שנה עוד לפני הקורונה. זאת בשל ניסיון של הממשל בסין להסגיר פעיל חברתי למשפט בסין, בשל מה שהם טענו לניסיונות המרדה. החוצפה הסינית והתגובה האמריקאית אבל זה רק חלק מהעניין. בעשור האחרון סין הפכה ליותר ויותר אגרסיבית בכמה זירות. אחת מהן היא שליטה בים מול יפן - אשר להן יש משקעים רבים עוד מימי מלחמת העולם השנייה והזוועות היפניות נגד העם הסיני; כאלה שבחלקן לא נפלו מאכזריותם של הנאצים ואף התעלו עליה. בנוסף, בחודשים האחרונים ישנה עליית מדרגה במתיחות עם הודו, כשלאחרונה נהרגו 20 חיילים הודים בתקרית בגבול הנידח שבלדאק שבהימאליה. כמו כן סין מנסה לאתגר את ההגמוניה העולמית של ארצות הברית לא רק באמצעות יוזמת החגורה והדרך, אלא גם בהפיכת היואן, המטבע הסיני, לתחליף לדולר במסחר הבינלאומי.   כיום, הונג קונג היא המרכז המסחרי השלישי בגודלו בעולם. אמנם למלחמת הסחר הייתה השפעה עצומה על חברות אמריקאיות רבות העוסקות בסין, אבל עד כה, הונג קונג לא נפגעה. אבל יש סבירות יותר מגבוהה שעכשיו זה יקרה. עם זאת, כדי להימנע משפל כלכלי טוטלי בעיר, חברות ציבוריות סיניות רבות העבירו את מרכז פעילותן הפיננסית לעיר בחודשים האחרונים – במקביל לחסימתן והגבלתן של חלק מהחברות בשווקים הפיננסיים בארצות הברית. ארצות הברית, שהביעה מורת רוח מהחוק החדש, צפויה להגיב במספר אופנים, בהם ביטול המעמד המיוחד של העיר, שאמורים להרחיק את הכסף האמריקאי הגדול מהונג קונג. 

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיותמוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות

"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"

מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”

רן קידר |
נושאים בכתבה גרמניה פולקסווגן ב.מ.וו מרצדס רכב אוטונומי וולוו ג'ילי

הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי". 

לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית. 

הדיון מסתכל אחורה 

הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב". 

שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה. 

תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות” 

יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.” 

המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית 

הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות. 

בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”. 

להמשך הכתבה לחץ כאן
אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)

שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה

בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אילון מאסק טסלה

לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68%  להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.


מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.


הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.


האסטרטגיה היא לב הסיפור

הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.


פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.


להמשך הכתבה לחץ כאן