תקציר ת"א 47023/10

שופרסל בע"מ נ' פקיד שומה גוש דן

בית המשפט המחוזי מרכז דן בשאלה מהי הפרוצדורה הנכונה לתביעת ההטבה למעסיק באילת, כאשר זו לא מומשה בזמן אמת מחמת טעות של המעסיק. נפסק כי אי מימוש ההטבה בשנים 2003-2000 מהווה תשלום מס ביתר (מחמת טעות) בנוגע לסכומים שעל המעסיק להעביר בגין הכנסות עובדיו, שאותו זכאית שופרסל לתבוע מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979.

השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים

עניינה של החלטה זו בשאלה האם התובעת, חברת שופרסל, זכאית לתבוע במסגרת הליך זה את ההטבה הקבועה בסעיף 12 לחוק אזור סחר חפשי באילת (פטורים והנחות ממסים), התשמ"ה-1985 (להלן: "חוק אסח"א" ו-"הטבה למעסיק באילת", בהתאמה) בגין השנים 2003-2000, או שמא התיישנה או פקעה זכותה לתבוע את ההטבה למעסיק באילת בגין השנים האמורות.

ביסוד המחלוקת עומדת השאלה מהי הפרוצדורה הנכונה לתביעת ההטבה למעסיק באילת, כאשר זו לא מומשה בזמן אמת מחמת טעות של המעסיק. בגין עובדים המועסקים במרכולים ששופרסל מפעילה בתחומי העיר אילת, היא זכאית לקבל את ההטבה למעסיק באילת. זכאות זו מעוגנת בסעיף 12 לחוק אסח"א. שופרסל לא הפחיתה בזמן אמת את הטבת המעסיק באילת שלה היא זכאית בגין השנים 2006-2000 מהסכומים שניכתה במקור מעובדיה באילת, אלא העבירה את מלוא הכספים שנוכו לרשות המסים. הדרישה לקבל את הטבת המעסיק באילת בגין השנים 2006-2000 הועלתה על ידי שופרסל לראשונה במכתב שנשלח מטעמה לפקיד שומה גוש דן בשנת 2006, שבעקבותיו אישר פקיד השומה את הטבת המס המעסיק באילת לשנים 2006-2004. בנוגע לשנים 2003-2000 התנה פקיד השומה את מתן הטבת המעסיק באילת בפתיחת שומת הניכויים ושומת ההכנסות של שופרסל לשנים הרלוונטיות - שומות סגורות אשר הוסכמו בין הצדדים. שופרסל סירבה להסכים לפתיחת השומות הסגורות, ומכאן התובענה.

דיון

מקובל לראות במעסיק המנכה מס במקור משכר העובד צינור תשלום בלבד לרשויות המס. מימוש ההטבה למעסיק באילת אינו נעשה על דרך של קיזוז בין זכות כלפי רשויות המס לחבות כלפי רשויות המס, אלא באמצעות הענקה של זכות למעסיק לקבל כספים של העובדים שהיו אמורים להיות משולמים בעבורם על ידי המעסיק לרשויות המס.

לאור האמור, ההטבה המוקנית מכוח סעיף 12(א) לחוק אסח"א היא הטבה מסוג "מענק" הניתנת למעסיק (ולא לעובדיו). מהותה של הטבה זו היא הקניית זכות כספית למעסיק בשיעור של 20% מהכנסת העובדים באילת (ומ-2006 מהכנסת כל עובד), כפוף לכך שגובה המענק לא יעלה על הסכומים שעל המעסיק להעביר לרשויות המס בגין הכנסת העובדים באילת (ומ-2006 בגין הכנסת העובד). מנגנון מימוש המענק (ככל הנראה, מנגנון המימוש הבלעדי) הוא באמצעות העברת הזכות לקבל את הסכומים שנוכו משכר העובדים מרשויות המס אל המעסיק עד כדי גובה המענק, ומכאן הפחתתם מהסכומים שהמעסיק צריך להעביר בעבור עובדיו לרשות המסים באותה שנת מס.

השאלה המתעוררת במקרה הנדון היא מה דינו של מעסיק אשר לא הפעיל את מנגנון מימוש המענק הקבוע בסעיף 12(ב) לחוק אסח"א, אלא שילם במלואם את הסכומים שנוכו משכר העובדים לרשות המסים. גישה קיצונית לסוגיה זו תגרוס כי משלא הופעל מנגנון ההפחתה הקבוע בסעיף 12(ב) לחוק אסח"א, איבד המעסיק את זכותו לתבוע את ההטבה למעסיק באילת. עם זאת, גם רשות המסים אינה טוענת כי זהו הדין, ולראיה היא אפשרה לשופרסל לזכות בהטבה למעסיק באילת בנוגע לשנים 2004 ו-2005, ואף הייתה נכונה לבחון את זכאותה להטבה זו בנוגע לשנים 2003-2000 לגופה, כפוף לביצוע פרוצדורה של פתיחת שומות.

ואכן, למקרא סעיף 12(א) לחוק אסח"א עולה כי קבלת ההטבה למעסיק באילת אינה מותנית בהגשת בקשה או בכל תנאי אחר, וכי מימוש ההטבה הוא באמצעות הסדר אוטומטי הקבוע בסעיף 12(ב) לחוק אסח"א, דהיינו העברה מכוח הדין של הזכאות לכספים שנוכו משכר העבודה מרשות המסים למעסיק לכדי סכום המענק, והפחתתם על ידי המעסיק מהסכום שהוא צריך להעביר לרשויות המס בעבור עובדיו.

המצב שנוצר כאשר המעסיק לא הפעיל את מנגנון המימוש הקבוע בסעיף 12(ב) לחוק אסח"א הוא של תשלום ביתר (מחמת טעות) מצד המעסיק לרשות המס, בנוגע לסכומים שעליו להעביר בגין הכנסות עובדיו. על פי הדין היה המעסיק צריך להעביר לרשות המס רק את ההפרש שבין הסכומים שניכה מעובדיו לבין גובה המענק שלו הוא זכאי. בפועל, הועבר סכום גבוה יותר המשקף את מלוא הסכומים שניכה המעסיק משכר עובדיו.

פסיקת בית המשפט העליון קבעה כי יש להפעיל את סעיף 160 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), העוסק בהחזרת מס ביתר לאחר שומה (תביעה שצריכה להיות מוגשת בתום שש שנות מס מתום שנת המס הרלוונטית) רק על נישומים בלבד ולא על מי שניכה עבורם מס במקור. לפיכך, במקרה זה שופרסל אינה יכולה לתבוע השבה לפי סעיף 160 לפקודה. עם זאת ובהסתמך על פסיקת בית המשפט העליון, יש לאפשר למנכה מס במקור להגיש תביעה על יסוד העקרונות הכלליים של דיני עשיית עושר ולא במשפט, קרי תביעה זו צריכה להיות מוגשת בתום שבע שנים ממועד תשלום המס ביתר.

בנוגע לשומת הניכויים בהסכם, לא ניתן לומר כי שופרסל כופרת בנכונות שומת הניכויים (או שומת ההכנסות) שנערכו בשעתו, או כי הן חוסמות כיום את זכותה לטעון להשבה של הסכומים ששילמה ביתר. במילים אחרות, הטעות שלה טוענת שופרסל היא בנוגע לנושא המצוי מחוץ למסגרת הנושאים שלעניינם נערכו השומות הסגורות, וממילא אין היא מתכחשת לתוקף השומות הסגורות כשהיא מבקשת לתבוע השבה של הסכומים שהעבירה ביתר. האם תביעת ההשבה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט התיישנה? תביעת ההשבה שבה עסקינן היא תביעת חיוב המתיישנת בחלוף שבע שנים מהמועד שבו נוצרה עילת התביעה. בענייננו תביעת ההשבה נוצרה במועד שבו שילמה שופרסל לרשות המסים את מלוא הסכומים שניכתה משכר עובדיה באילת. מכיוון שהתביעה הוגשה לפני תום תקופת שבע השנים, לא ניתן לומר כי התביעה התיישנה.

תוצאה

התביעה התקבלה.

בבית המשפט המחוזי מרכז לוד

לפני כב' השופט פרופ' ע' גרוסקופף

ניתן ב-6.2.2014