יתרות חוב של בעלי שליטה שסווגו בשומת החברה כהכנסה חריגה - חויבו בדמי ביטוח

רו"ח אורנה צח (גלרט), חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה

ביום 12 בנובמבר 2012 אישר בית הדין האזורי לעבודה בעניין סידון ובכר (להלן: "היחידים") (ב"ל 5080-09) את קביעת המוסד לביטוח הלאומי (להלן: "המל"ל") בעניין חיובם בדמי ביטוח על פי שומת מס הכנסה שנערכה לחברה בשליטתם, בגין יתרות חובה שהיו להם בה.

ביום 12 בנובמבר 2012 אישר בית הדין האזורי לעבודה בעניין סידון ובכר (להלן: "היחידים") (ב"ל 5080-09) את קביעת המוסד לביטוח הלאומי (להלן: "המל"ל") בעניין חיובם בדמי ביטוח על פי שומת מס הכנסה שנערכה לחברה בשליטתם, בגין יתרות חובה שהיו להם בה.

רקע חקיקתי

עד שנת 2007 הכנסה מדיווידנד לבעל שליטה שעבד כשכיר בחברה שבשליטתו הייתה פטורה מדמי ביטוח כאשר הדיווידנד היה נמוך מהמשכורת (כפוף לסכומי ההכנסות האחרות ועל פי התקנות). החל משנת 2008 בעל שליטה בחברה (שאינה חברה משפחתית או בית), פטור לחלוטין מדמי ביטוח על דיווידנד שקיבל מחברה בשליטתו.

תמצית עובדות המקרה הרלוונטיות לסוגיה

● בשנת 2007 נערך בין חברה בשליטת היחידים לבין פקיד השומה הסכם שומות לשנת 2005, בגין יתרת חובה שנצברה לשניים בה. יתרת החובה גולמה בשיעור מס של דיווידנד ליחידים, ובהסכם השומות לחברה נכלל סכום מגולם זה כהכנסה חריגה החייבת במס בשיעור 25%.

● בעקבות ביקורת ניכויים של המל"ל בחברה, חויבו היחידים בדמי ביטוח (כהכנסה פסיבית) בגין סכום ההכנסה החריגה כאמור.

● היחידים טענו שיתרות החוב אינן בגדר הכנסה מדיווידנד - הם לא קיבלו דיווידנד מהחברה, החברה מעולם לא הכריזה על דיווידנד ומעולם לא הודיעה למס הכנסה על חלוקת דיווידנד, ולראיה - מי ששילם את המס בגין יתרות החוב היא החברה. אילו היה מדובר בדיווידנד, הוא היה נכנס לשומות האישיות של בעלי השליטה.

● טענה חלופית שהעלו היחידים הייתה כי גם לו אכן היה מדובר בדיווידנד, הרי מכיוון שההכנסה מדיווידנד נמוכה מהשכר - הריהו פטור מדמי ביטוח על פי הוראות התקנות.

● המל"ל טען כי מדובר בדיווידנד, בין השאר בהסתמך על עדות מפקח מס הכנסה שאישר טלפונית למבקרת הניכויים של המל"ל כי אכן מדובר בדיווידנד. כמו כן נטען כי קביעת פקיד השומה חלה גם על החבות בדמי ביטוח.

● לחלופין וככל שתידחה עמדתו, טען המל"ל כי יש לחייב את החברה בתשלום דמי ביטוח בגין ההטבה שניתנה לבעלי המניות.

החלטת בית הדין

● ככלל, קביעת פקיד שומה לעניין הכרה בהכנסה מחייבת את המל"ל (למעט בנסיבות חריגות שלא התקיימו במקרה הנדון).

● מגילום יתרות החובה בשיעור מס של 25% ומעדותו של מפקח מס הכנסה עולה כי "מקור החיוב בשומת מס הכנסה הוא בהטבה לבעלי השליטה (שסווגה כדיבידנד)". על כן בדין חויבו היחידים.

● לעניין טענתם החלופית של היחידים קובע בית הדין כלהלן: "לא מדובר בדיבידנד כמשמעותו בחוק החברות, אלא מדובר בהטבה שהוחלט למסות אותה כדיבידנד" [ההדגשה במקור].

השלכות ותובנות

● קיים שיתוף פעולה בין מבקרי המל"ל לבין מפקחי מס הכנסה, וגם שומות של חברות "חשופות" לעיון המל"ל.

● ככל שלא תהא חלוקת דיווידנד "כהלכתה", קיים חשש שסכום זה יחויב בדמי ביטוח.

● ככל שעולה מפסק הדין כי ההכנסה האמורה היא הכנסה פסיבית כלשהי, הרי אם אכן הייתה זו נמוכה מהכנסות השכר כפי שטענו היחידים, לא היה מקום לחייבה בדמי ביטוח כלל על פי הוראת התקנות.

● ככל שעולה מפסק הדין כי ההכנסה האמורה היא הטבה שדינה כדין שכר, הרי היה מקום לחייבה בדמי ביטוח, אך לא בשיעורים של הכנסה פסיבית אלא בשיעורים של שכר (עובד ומעביד). לכך צריכות להיות השלכות גם על גמלאות.

הכותבים - ממיזם הביטוח הלאומי של משרד ארצי, חיבה את אלמקייס פתרונות מיסוי בע"מ עם רו"ח אורנה צח (גלרט)

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
שי אהרונוביץ רשות המסים
צילום: דני שם טוב דוברות

העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהן בגילוי מרצון?

למה נוהל גילוי מרצון לא יספק את מה שמצפים ממנו - אנשים יחששו לדווח באופן לא אנונימי ואין ביטול אוטומטי של קנסות, הצמדה וריבית 

משה כדר |
נושאים בכתבה גילוי מרצון

לאחר למעלה משלוש שנות ציפייה, רשות המסים פרסמה את נוהל הגילוי מרצון החדש - רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
על פניו, מדובר במהלך חיובי שמטרתו לעודד שקיפות, להגדיל את רשת חייבי המס ולספק לנישומים הזדמנות להסדיר חובות עבר בכפוף לחיסון פלילי. זה גם אמור להגדיל את הקופה הציבורית מגביית מסים. בפועל קשה לומר שמדובר ב"בשורה" של ממש, וספק בתמריץ אמיתי לחשיפה.

ראשית, בניגוד לנהלים קודמים בנושא זה, הנוהל הנוכחי מציע אך ורק הליך שאינו אנונימי. אנשים צריכים להזדהות כאשר הם מגישים בקשה לנוהל גילוי מרצון. אין כאן כשל של רשות המסים אלא התנגדות של משרד המשפטים, אך המשמעות ברורה: נישומים רבים, שגם כך חוששים מהליך כזה, יירתעו עוד יותר מלהיחשף. מדובר על מחסום בסיסי של אנשים להיחשף מול הרשויות גם מכיוון שהם עשויים לחשוב שהם "סומנו" על ידי רשות המסים. כשמשלבים זאת עם החמרות נוספות, שכעת כתובות במפורש ובעבר היו בגדר "תורה שבעל פה", נוצרת תחושה שהרשות אמנם הפנימה את לקחי העבר אך בחרה לסגור פינות באופן קשיח מדי.

כדי להבין את הבעייתיות, נניח נישום שלא דיווח על הכנסה חייבת  בשיעור מס שולי של 100 אלף ש"ח בשנת 2015. אילו היה מדווח במועד, המס היה עומד, נניח, על כ-35 אלף שקל בלבד. כיום, בהליך גילוי מרצון, אותו נישום עשוי למצוא את עצמו מול תוצאה דרמטית:

תשלום על קרן המס בסך של 35 אלף שקל, ריבית והצמדה כ-5 אלף שקל ועל כל אלה מתווסף קנס גרעון של כ-30 אלף שקל נוספים. כלומר, חוב של 35 אלף שקל צומח לפי שלושה ויותר. איזה תמריץ יש כאן לנישום להיחפז ולדווח ביוזמתו? שהרי האמת צריכה להיאמר- אם לא נתגלה עד היום "מחדלו" זה, מה הסבירות שיתגלה אי פעם?

הנוהל החדש מבהיר שאין ביטול אוטומטי של הצמדה וריבית, ואין ביטול של קנסות גרעון אלא בכפוף לשיקול דעת פקיד השומה.

רשות המסים
צילום: רשות המסים
פרשנות

גילוי מרצון: הזדמנות להסדיר חובות - או מלכודת לנישומים?

רשות המסים השיקה מחדש את נוהל הגילוי מרצון במטרה להחזיר מיליארדים לקופת המדינה ולאפשר לנישומים להסדיר חובות עבר בלי הליך פלילי; טיעונים בעד ונגד, והאם ביטול האנונימיות הוא שגרם לתכנית הנוכחית להיות פחות אטרקטיבית?


צלי אהרון |

גילוי מרצון חזר, והפעם עם פנים חדשות. רשות המסים הכריזה אמש על השקת הנוהל מחדש, שמאפשר לנישומים לדווח על הכנסות או נכסים שלא דווחו בעבר, לשלם את המס המתחייב ולקבל חסינות מהליך פלילי. להרחבה ראו כאן - רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי. הרעיון הוא די פשוט: מי שיבוא מרצונו ויסדיר את חובו, לא יועמד לדין. אבל השאלה המתבקשת היא האם מדובר בהזדמנות אמיתית או בתוכנית שתרתיע יותר מאשר היא תעודד, בעיקר כי מדובר בבקשה שמית ולא אנונימית כפי שהיה בעבר.  

תחשבו על התרחיש הבא - מגיע נישום וחושף את הרווחים שלון בחו"ל מקריפטו. אומר לו פקיד השומה, תשלם X, לנישום אין אפשרות לערער או לחזור בו מהחשיפה. הוא יכול לנסות לשכנע את פקיד השומה שהמס גבוה מדי, אבל אין לו אפשרות לסגת, כי אפשר להשתמש במידע שנחשף, ואז גם החבות הפלילית קיימת. כלומר, זו דרך חד כיוונית, אי אפשר להתחרט, והנישומים "בידיים" של פקידי השומה.  קחו גם בחשבון שאם מדובר בקריפטו צריך להביא אסמכתאות כדי לנתח את הרווחים על פני השנים - לרבים אין את המידע הזה ולא תמיד ניתן להשיגו, וגם  שבינתיים אין הקלות של הצמדה וריבית. אז המוטיבציה לגלות על הון בחו"ל וגם בארץ (לרבות מכר דירה) לא מאוד גדולה, אבל יש גם יתרונות ללקוחות ובעיקר הידיעה שלא מחפשים ולא רודפים אחריהם. הם יכולים לישון טוב בלילה.   


המדינה צריכה כסף - אולי יהיו הקלות בגילוי מרצון בהמשך

המדינה נמצאת בתקופה של הוצאות כבדות: מלחמה ארוכה, התחייבויות תקציביות ותשלומים הולכים ותופחים. גילוי מרצון נותן לממשלה דרך מהירה להכניס מיליארדים לקופת המדינה מבלי להטיל מיסים חדשים על כלל הציבור (כפי שעשתה עם המס על הרווחים הכלואים). מצד שני, גם לנישומים יש כאן רווח ברור: מי שמחזיק הכנסות לא מדווחות יכול להסדיר את מעמדו, לשלם את חוב המס ולדעת שהוא 'נקי' משפטית ולישון טוב בלילה. העובדה שבקשה שלא תאושר לא תשמש נגד הפונה בהליך אזרחי או פלילי מחזקת את הביטחון. כלומר, המידע שנמסר לא יכול לשמש לרעתו, אלא אם הגיע לרשות בדרכים אחרות, או וכאן כאמור הבעיה - אם הנישום לא הסכים לשומה, ואז הכל נפתח מחדש. רשות המסים לא חשבה כנראה על הנקודה הזו עד הסוף, ויש סיכוי שתוך כדי תנועה היא תפתור אותה לטובת הנישומים. זה כנראה גם תלוי בהיענות, אם ההיענות תהיה מאכזבת, ינסו לתת עוד צ'ופרים ללקוחות. . 

בפועל, חשוב לזכור שהודעת הרשות עוד מציינת כי היא "תוכל לעשות שימוש בכל מידע הקשור לבקשה לגילוי מרצון שהגיע אליה בדרך אחרת, או במקרים שבהם לא שולם המס או שהבקשה לא נעשתה בתום לב, או הוסתר חלק מהמידע הרלוונטי". .

הטענות נגד ההליך ברמת המאקרו הן שלא ניתן לתת פרסם למעלימי רווחים והכנסות. העלמתם מס, זו עבירה פלילית, למה צריך ללכת לקראתכם? מבחינת הנישומים, סיכוי טוב שהם לא ירוצו להצהיר. הנוהל החדש פחות אטרקטיבי מהקודמים. הסיבה העיקרית היא ביטול האפשרות להליך אנונימי: בעבר נישומים יכלו לבדוק את מצבם בלי לחשוף זהות, ורק אחר כך להחליט אם להתקדם. כעת הכול גלוי מההתחלה - מה שעלול להרתיע רבים. מעבר לכך, הנוהל הנוכחי לא מבטל באופן אוטומטי קנסות, הצמדות וריביות. כך נוצר מצב שבו חוב ישן יכול לתפוח פי כמה. לדוגמה, נישום שלא דיווח על הכנסה של 100 אלף שקל ב־2015 היה משלם אז כ-35 אלף שקל מס. היום, במסגרת הנוהל, הוא עלול למצוא את עצמו מחויב ביותר מ-70 אלף שקל - אחרי ריבית, הצמדה וקנס גרעון. ומכאן עולה השאלה: העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהם בגילוי מרצון? צריך לסייג ולהגיד שבעבר במסגרת גילוי מרצון לא היה צורך לשלם מס גירעון ונראה שבסופו של דבר כך יהיה גם הפעם, אבל זה לא סגור.