נתונים מיפן ומסין מפילים את הנפט: נסחר ב-56.08 דולר לחבית באסיה
מחיר הנפט ממשיך לרדת היום, זה היום השני ברציפות, על רקע נתוני מאקרו שליליים באסיה ולאחר שמפיקת הנפט הגדולה בסין הודיעה כי "חלה ירידה תלולה בביקושים" בחודשיים האחרונים על רקע המשבר הפיננסי.
מחיר החוזה לדצמבר על נפט גולמי קל נסחר כעת ברמה של 56.08 דולר בסינגפור לאחר שקודם לכן נפל ב-2.5% ל-55.60 דולר. "אין הרבה גורמים שיכולים לבלום את המגמה השלילית במחירי הנפט. המחיר יכול ליפול לעבר 50 דולר עוד השבוע", אמר טובי האסל, אנליסט סחורות בסידני.
היום דווח בטוקיו כי המשק היפני התכווץ בקצב שנתי של 0.4% ברבעון השלישי, לאחר נסיגה של 3.7% ברבעון השני. כלכלנים ציפו להתרחבות של 0.1% בכלכלה היפנית.
"זה צפוי להחמיר עוד יותר. כלכלת יפן תכנס למיתון החמור ביותר מזה עשור בעקבות המשבר הפיננסי והכלכלי בעולם, שיגרור ירידה חדה בביקושים למוצרי היצוא היפניים", אמר מאסאמישי אדאצ'י, כלכלן בכיר בג'יי.פי.מורגן טוקיו.
אריה גורן, אנליסט גלובלי בכלל פיננסים, מציין בסקירה שפרסם כי אחת הדרכים לנסות לחזות את מגמת המחירים של סחורה מסוימת היא השוואה של מחירי החוזים למסירה מידית למחירי החוזים העתידיים לזמן ארוך. כאשר מחירי החוזים העתידיים עולים ככל שמועד המסירה מאוחר יותר, המונח המקצועי לכך הוא המילה המשונה contango, שלא ברור מה מקורה, המונח המקצועי למצב ההפוך הוא backwardation.
החוזים העתידיים לנפט טקסני מתוק בבורסת הסחורות של ניו יורק נמצאים כיום ב-contango תלול, למעשה התלול ביותר ב-22 השנים האחרונות. חוזה עתידי לדצמבר 2009 נסגר ביום שישי שעבר ב-10.04 דולר לחבית יותר מחוזה לדצמבר 2008, כלומר ב-17.6% גבוה יותר. וחוזה עתידי לדצמבר 2010 נסגר ב-17.1 דולר לחבית יותר מחוזה לדצמבר 2008, כלומר ב-30.0% גבוה יותר.
אגב ביולי השנה, כשמחיר הנפט היה בשיאו, החוזים הראו מצב של backwardation, כלומר מחירי החוזים לזמן ארוך היו נמוכים ממחיר החוזים למסירה מיידית, אומר גורן.
גורן מציין שמצב של contango אינו ערובה לכך שמחיר הנפט יעלה בעתיד, אלא רק מצב המלמד כי הסוחרים מוכנים כיום לשלם מחיר גבוה יותר על אספקת נפט בעתיד. ניתן לומר כי במצב רגיל החוזים יהיו בקונטאנגו מסוים בגלל הוצאות מימון ואחסנה לרוכשים במסירה מיידית, אבל הבדל של 10.04 דולר לחבית במחיר הנפט בשנה אחת הוא גבוה באופן ניכר מהוצאות המימון והאחסנה, כך שכל גורם שיש לו אפשרות לאחסן נפט יכול לרכוש כיום נפט במסירה מידית במחיר הנמוך האחרון, 57.04 דולר לחבית, ולמכור חוזים לדצמבר 2009 במחיר הגבוה ב-17% וכך להשיג רווח נאה מאוד ללא כל סיכון.
גורם נוסף להערכה שמחיר הנפט צפוי לעלות הוא המגמה המסתמנת בקרב חברות ארגון אופ"ק לצמצם את תפוקת הנפט שלהן עוד יותר. מחיר הנפט שעליו מסתמכות חברות הארגון הוא מחיר הסל של 13 סוגי נפט גולמי שהן מספקות, ומחיר הסל הזה ירד בשיעור גבוה הרבה יותר מירידת מחיר הנפט הטקסני המתוק בבורסת הסחורות של ניו יורק, בשבוע שעבר ירד המחיר ב-13.0% ל-47.73 דולר לחבית, מחירו הנמוך ביותר ב-42 החודשים האחרונים.
מחיר הנפט הנוכחי מעמיד בעיה קשה למדינות החברות בארגון אופ"ק. לפי קרן המטבע הבינלאומית, איראן, ונצואלה וניגריה זקוקות למחיר נפט של 95 דולר לחבית כדי לכסות את התקציב הלאומי שלהן, וערב הסעודית זקוקה למחיר נפט של יותר מ-75 דולר לחבית כדי לכסות את תקציבה.
ליאור כגן, מנכ״ל הקרנות של מיטב"המניות בתל אביב לא זולות, אבל זו לא בועה; השוק נתמך באופטימיות גבוהה"
ליאור כגן, מנכ"ל מיטב קרנות נאמנות, אומר כי "כשהרגש מוביל את השוק, האלוקציה קובעת את התוצאה"; לדבריו, בטווח הקצר המסחר מונע מפחד לפספס את הראלי, בטווח הארוך השיקולים נטולי-רגש; מי פועל בשוק עכשיו, מי קונה ומי מוכר ואיזה סקטורים יכולים הכי ליהנות מהסביבה החדשה?
מיטב השוק רותח, המדדים שוברים שיאים, והמשקיעים מתקשים להישאר על הגדר. מדד ת"א־35 פרץ בשבועות האחרונים שוב את השיא ההיסטורי שלו, בפעם ה־40 מתחילת השנה, על רקע שילוב של אופטימיות סביב תכנית טראמפ ותחושה כללית ש"מי שלא בפנים - מפספס".
אבל מאחורי הכותרות והראלי עומדים דפוסים מורכבים יותר. בשיחה עם ליאור כגן, מנכ"ל מיטב קרנות נאמנות, עולה תמונה שמבחינה היטב בין מסחר קצר־טווח, פסיכולוגי, לבין ניהול השקעות שמבוסס על החלטות לטווח ארוך. לדבריו, הסנטימנט הציבורי מתחלף במהירות, אבל אצל השחקנים הגדולים - המוסדיים והזרים - הדברים נמדדים אחרת לגמרי.
מחקר מעניין: למה משקיעים מתנהגים כמו עדר - והמחיר שאנו משלמים על כך
כתבה מעוררת מחשבה: רמז עבה לסיום העליות בבורסה
"בטווח הקצר זה פחד לפספס, בטווח הארוך זה שיקול דעת"
“צריך להבחין בין מה שקורה ביומיום לבין מה שקורה באמת בטווח הארוך,” אומר כגן. “המסחר הקצר־טווח, כמו שאנחנו רואים בימים האחרונים, מונע מ־FOMO - פחד לפספס את הראלי. כל מי שמנהל כסף נמדד מול התעשייה ומול התחרות שלו, וכולם מפחדים להישאר בחוץ. זה מסחר רגשי, של חדשות, של מומנטום.”
״צריך להישאר מציאותיים; השוק אצלנו מתומחר על מלא״
הוא לא בא ״לקלקל מסיבות״ אבל סבור שכשהמכפילים גבוהים משמועתית באירופה והאופטימיות הגבוהה כבר מגולמת במחירים התיקון יכול להיות מעבר לפינה; עודד מקלר מנהל מחלקת הלקוחות הפרטיים של IBI מספר על דפוס ההשקעות של משקיעי הריטייל שהשתנה ומה לדעתו האלוקציה הנכונה בזמנים של פריצת שיאים
הבורסה בתל אביב שוברת שיא אחר שיא. ת״א 35 שבר שיא בפעם ה־40 מתחילת השנה. והשאלה שנשאלת בכל חדר מסחר או פגישה בין משקיעים היא האם לראלי הזה יש עוד בסיס? המערכה בעזה קרובה לסיום אבל האי־ודאות הביטחונית רחוקה מסיום רשמי כשחזיתות מתימן ובאיראן רוחשות פעילות. אבל לשוק זה פחות מפריע. השוק המקומי מתנהג כמו שהעתיד כבר כאן. כמו שכבר המזרח התיכון שינה את פניו ומוסלמים עולים לירושלים במקום למכה - לפחות מבחינת הזרמת כספים. המניות עולות, השקל מתחזק, ותיאבון הסיכון של המשקיעים הפרטיים בשיא.
21 נקודות של “תכנית טראמפ” הצליחו להוסיף מאות נקודות למדדים. התכנית של הנשיא שכוללת הפסקת אש, החזרת כל החטופים והסדרה אזורית רחבה, עוררו את אחד מגלי האופטימיות העוצמתיים שראינו מאז תחילת המלחמה.
יום המסחר הראשון של השבוע היה אחד התנודתיים שנראו בתקופה האחרונה. העליות החדות בפתיחה התמתנו לקראת הסגירה, אבל שלושת המדדים המרכזיים סיימו בעליות: מדד ת״א 125 עלה בכ־0.6%, מדד ת״א 90 הוסיף כ־1.5%, ומדד ת״א 35 טיפס בכ־0.3%. בתוך כך נשברו שוב שיאים ת״א 35 בפעם ה־40 מתחילת השנה, ת״א 90 בפעם ה־32 ות״א 125 בפעם ה־37. מחזור המסחר במניות היה גבוה מהרגיל ליום ראשון, כש-2.8 מיליארד שקל החליפו ידיים בשוק המניות, ובאיגרות החוב נרשם מחזור של כ־4.5 מיליארד שקל. גם בזירת המט"ח הורגשה תנועה משמעותית, כשהשקל המשיך להתחזק לרמה של 3.29 שקלים לדולר.
אלא שבתוך כל ההתלהבות הזאת יש לא מעט סימני שאלה. עד כמה הראלי הזה מתבסס על נתונים כלכליים אמיתיים? מה צפוי לשקל אם הייסוף ייתמשך, והאם בנק ישראל ימשיך לעמוד מנגד? ובעיקר - איך צריך לפעול בתקופה שבה הכול נראה כל כך חיובי, אפילו חיובי מדי?
כדי לנסות לענות על השאלות האלה, שוחחנו עם עודד מקלר, מנהל מחלקת הלקוחות הפרטיים בניהול תיקים של IBI. מקלר, שמלווה אלפי משקיעים פרטיים מדי יום, רואה מקרוב את השינוי בהתנהגות הקהל מאז השינוי של הטון בשווקים. “האווירה חיובית מאוד”, הוא אומר, “יש תחושת ביטחון, המשקיעים מחפשים יותר ריסק, פחות מפחדים מירידות, וזה נובע גם מהתכנית המדינית שיצרה תקווה, אבל גם מהעובדה שבשלוש השנים האחרונות מי שנשאר בשוק - נהנה מעליות כמעט רצופות”.
