דיווידנד בין חב' ישראליות שתושב חוץ מחזיק אחת מהן

שאלה:

--------

בענייננו מצויות שתי חברות, שתיהן חברות ישראליות; וכדי לבדל ביניהן: האחת - סימנה "A"; והאחרת - סימנה "B".

נתוני החברות ופעולותיהן:

● לחברה A - יש מפעל מאושר.

● יחיד, תושב ארה"ב, מחזיק ב-100% מחברה B.

● חברה B מחזיקה ב-33.33% מחברה A.

● חברה A חילקה דיווידנד לבעלי מניותיה, שחלק ממנו - מקורו במפעל מאושר.

● חברה B שרשרה את הדיווידנד לבעל מניותיה היחיד (זה תושב ארה"ב, אשר מאוזכר לעיל).

השאלות:

1. מה שיעור המס, שחברה B צריכה לנכות במקור מן הדיווידנד, שהיא משרשרת לתושב ארה"ב ?

2. מה שיעור המס, שתושב ארה"ב זה צריך לשלם כפוף לאמנת המס, שנחתמה בין ישראל לבין ארה"ב ?

3. האם אפשר לשרשר גם את המס, שנוכה לחברה B בידי חברה A, מהמס שצריך לנכות מתושב ארה"ב ?

4. אילו שרשור הדיווידנד היה בשנה, שלאחר חלוקת הדיווידנד מחברה A לחברה B - האם התנאים לעיל היו משתנים ?

תשובה:

--------

התשובה להלן היא בדבר דיווידנד, המחולק ממפעל מאושר ("מסלול מענקים") או ממפעל מוטב ("מסלול הטבות המס"), למעט "מסלול אירלנד".

סעיף 47(ב)(א) לחוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט-1959 [להלן - "חוק העידוד"] קובע את הדין, אשר חל על דיווידנד המחולק ממפעל מאושר. דין דומה קיים בסעיף 51ב(ג)(1) לחוק העידוד בדבר דיווידנד המחולק ממפעל מוטב.

הסעיפים הללו קובעים, כי אדם - המקבל דיווידנד, שמקורו בהכנסה החייבת, המיוחסת למפעל המאושר או למפעל המוטב - חייב מס בשיעור 15%; וכאן - אין כל חשיבות לזהות המקבל (יחיד, או חברה; תושב ישראל, או תושב חוץ).

כאשר חברה משרשרת לבעלי מניותיה דיווידנד, שמקורו בהכנסה חייבת, שמופקת ממפעל מאושר או ממפעל מוטב - בעת שרשורו של הדיווידנד לבעלי המניות, על פי הוראות סעיפים 47(ב)(2)(ב) ו-51ב(ד) לחוק העידוד, תנכה החברה 15% מסך הדיווידנד שחולק (לפני הניכוי), ותקבל זיכוי בשל המס שנוכה ממנה בחוליה הקודמת בשרשור, ויראו את השומה, שהוצאה לחברה לשנה שבה נוכה המס, כמתוקנת; וכך, לאחר שנוכה מס מן הדיווידנד, בשיעור 15%, בידי החברה בעלת המפעל המאושר (בחלוקה הראשונית), הרי, בפועל, אין מנוכה מס נוסף בשל הדיווידנד. קרי: אפשר לחלקו, ללא תשלום נוסף של מס עד לבעלי המניות הסופיים, בין שהם תושבי ישראל ובין שהם תושבי חוץ.

אולם, כאשר המס נגבה מתושב חוץ - יש לבחון, אם הוראות הדין הפנימי שאצלנו עולה בקנה אחד עם הוראות אמנת המס הרלוונטית.

במסגרת האמנה בענייני מס בין ישראל לבין ארצות הברית [להלן - "האמנה"] נקבע, כי שיעור המס המרבי על דיווידנד - אשר מחלקת חברה, תושבת ישראל, ליחיד, תושב ארה"ב - הוא 25%.

הוראות חוק העידוד, הקובעות את שיעור המס, שיחול על דיווידנד המופק ממפעל מאושר, מהוות את הדין פנימי (בישראל). כאמור, ההוראות קובעות שיעור מס, הנמוך משיעור המס המרבי שמותר לגבותו מתושב ארה"ב על פי האמנה; ולפיכך, יחולו הוראות חוק העידוד.

מכאן עולה, שבשל שרשור דיווידנד ממפעל מאושר לא ינוכה מס נוסף. המס, שניכתה במקור חברה A בשל הדיווידנד, שחילקה ממפעל מאושר לחברה B, הוא המס הסופי בישראל על הדיווידנד שחולק. כלומר: על חלק הדיווידנד ממפעל מאושר לא ינוכה מס, שהוא נוסף על המס שנוכה מחברה B.

אשר לדיווידנד המחולק, שאין מקורו בהכנסה חייבת ממפעל מאושר: על פי סעיף 125ב(2) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 [להלן - "הפקודה"] (זה הדין הפנימי בישראל) - המס, המוטל על דיווידנד, אשר מחולק ליחיד, שהוא בעל מניות מהותי בחברה משלמת הדיווידנד (תושב ישראל או תושב חוץ), הוא בשיעור 25%. הוראה זו עולה בקנה אחד עם הוראות האמנה בין ישראל לבין ארה"ב.

סיכום

● בשל הדיווידנד, שמקורו בהכנסה חייבת ממפעל מאושר, שחולק לתושב החוץ, לא ינוכה מס נוסף; וחברה B תזכה לניכוי נוסף בגובה הפרשי הריבית וההצמדה על המס שנוכה במקור בשל הדיווידנד, שמקורו בהכנסה חייבת ממפעל מאושר; וזאת, מתום השנה, שבה נתקבל בידי החברה, ועד יום תשלום הדיווידנד בפועל לתושב החוץ.

● בשל הדיווידנד, שאין מקורו בהכנסה חייבת ממפעל מאושר, ינוכה מס בשיעור 25%; וזאת, בהתאם להוראות סעיף 125ב לפקודה וכפוף להוראות האמנה.

המשיבים - מאגף המסים במשרד רואי החשבון BDO זיו האפט.

התשובות אינן מהוות תחליף לייעוץ משפטי, ואין המומחים המשיבים או המערכת אחראים לתוצאות השימוש בהן.

המידע באדיבות "כל-מס" מבית חשבים ה.פ.ס. מידע עסקי בע"מ