מחירי המוניות והכשל של המדינה

כדי להבין את המהלך של היום, צריך לחזור כמה שנים אחורה. עד 2019, מחירי המוניות בישראל היו מהגבוהים בעולם – וזה לא במקרה. במשך שנים, המדינה אפשרה לנהגי המוניות לגבות מחירים גבוהים מבלי להתערב. במקביל, התחבורה הציבורית הייתה רחוקה מלהיות חלופה אמיתית – רכבות לא מספיקות, אוטובוסים מאחרים, ואין גישה נוחה לכל מקום. ואז הגיע המהלך של משרד התחבורה: הורדת מחירים כדי להפוך את המוניות לזולות יותר. ההיגיון היה פשוט – אם המחירים יירדו, הציבור ירוויח ויותר אנשים יוכלו להרשות לעצמם נסיעה במונית. אבל מה שקרה בפועל זה שנהגים פשוט הפסיקו לקחת נסיעות שהיו לא משתלמות עבורם.

תוצאה ישירה: בנתב"ג, למשל, נהגים פשוט התחילו לברור את הנוסעים שלהם. חלקם סירבו לקחת אנשים לנסיעות ארוכות כי זה לא השתלם להם, אחרים התחילו לגבות "תוספת" שלא כחוק, ורבים פשוט העדיפו לוותר על עבודה בשדה התעופה לחלוטין.

מה יקרה מחודש אפריל?

המדינה הבינה שהמחירים הנמוכים פשוט לא עובדים, והחליטה להחזיר את הכדאיות לנהגים. במקום עדכון מתון של 4%, כמו שמתבצע בדרך כלל, הוחלט להעלות את המחירים ב-16% – פי ארבעה מהתכנון המקורי. בינתיים, מחירי הנסיעות בתוך הערים לא ישתנו, לפחות לא השנה. אבל אם ההיסטוריה מלמדת אותנו משהו – זה שלא רחוק היום שגם הנסיעות העירוניות יתייקרו.

• נהגי מוניות בנתב"ג מאיימים לשבות בערב החג: ההתנגדות לאובר עולה מדרגה
• ועדת המחירים ממליצה על הפחתת תעריף בסיס במוניות והוספת תוספת לנסיעות ארוכות
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

איך זה ישפיע עליכם? הנה דוגמאות לכמה מהמחירים החדשים:

רמת גן – נתב"ג: יעלה מ-144-165 שקל ל-155-192 שקל

אשדוד – נתב"ג: יקפוץ מ-250-296 שקל ל-343-386 שקל

מה עם התחבורה הציבורית? גם שם המחירים עולים

אם חשבתם שהתחבורה הציבורית תוכל להיות תחליף טוב למי שלא רוצה לשלם יותר על מונית – תחשבו שוב. בפברואר עלה מחיר הנסיעה ברכבת הקלה בגוש דן וירושלים מ-6 ל-8 שקלים. באפריל יעלו גם מחירי האוטובוסים בכ-33%. מה שהיה אמור לקרות רק בעוד כמה שנים, כשמערכת התחבורה הייתה אמורה להשתפר, קורה כבר עכשיו – בלי שום שיפור משמעותי בשירות.

הבעיה היא לא רק מחירי המוניות, אלא הכשל המתמשך של המדינה לנהל נכון את התחבורה הציבורית. אם הייתה בישראל תחבורה ציבורית אמינה, זמינה ונוחה, פחות אנשים היו צריכים להשתמש במוניות באופן קבוע. אם היו משקיעים בשיפור השירות במקום רק בהוזלה או בהעלאה של מחירים, הציבור היה באמת נהנה מתחבורה טובה יותר. אם במקום לכבות שריפות אחת לכמה שנים היו חושבים על פתרון ארוך טווח, אולי לא היינו מגיעים שוב ושוב לאותו משבר. במקום כל זה, מה שקורה בפועל הוא שהמדינה פשוט משחקת עם המחירים הלוך ושוב – פעם מורידה, פעם מעלה – ובינתיים הציבור נשאר תקוע עם תחבורה ציבורית גרועה ומוניות יקרות.