עיתונאי-פוליטיקאי-כל ישראלי; 'יאיר לפיד החדש' בשבילכם. לפני כשבועיים עלה באייס טור של יועצת התקשורת נעמה צלנר שסקר את פועלו של לפיד כאיש טלוויזיה לאורך השנים וגרס כי מעברו לפוליטיקה היה צפוי, מאוד. עוד לפני פרסום הדברים התברר כי לא מעט אנשי תקשורת חושבים כך ולא מן הנמנע לציין, שכש'מר ישראלי' נקט את הצעד הכה מתוקשר שנקט, איש לא הופתע.
עם זאת, בשבועיים האחרונים - ולצד כל ההצהרות של לפיד - היו רבים שהביעו את מורת רוחם נוכח העובדה שהאחרון עדיין מתפקד על תקן פובליציסט בידיעות אחרונות. נכון, הם אמרו, הוא יהפוך לפרלמנטר על בטוח, ונכון, הוא עזב את חדשות 2 לצורך העניין, אבל מה לגבי התמדתו ככותב (מרכזי) בעיתון ('של המדינה')? 4 יועצי תקשורת שוחחו עם אייס והביעו דעות לכאן ולכאן. התוצאה - תיקו.
* רוצים לדבר על זה? כנסו לדף הפייסבוק של אייס
נגד: יועץ התקשורת ממי פאר, מנכ"ל משותף במשרד פאר&לוין, שבין היתר מייעץ לח"כ שאול מופז מקדימה, טוען כי אין מקום להמשך פרסום הטור ב'ידיעות' וכי לא ייתכן שלפיד ימשיך ליהנות מחוסר האיזון שעצם הפרסום יוצר בינו לבין מועמדים אחרים בפוליטיקה. אלה, הוא אומר, "ייאלצו להוציא עשרות ומאות אלפי שקלים מכיסם או מתרומות שוודאי ייחקרו אחר כך ב-7 עיניים על ידי מבקר המדינה - כדי לקבל הרבה פחות חשיפה".
על מקומו של העיתון בנושא פאר אומר כי ל'ידיעות' כגוף פרטי אמנם יש הזכות המלאה לפרסם את הטור אולם זה לא הדין בעניין לפיד עצמו."אם היה ניתן, תיאורטית, שכל ראש מפלגה או כל מתמודד יקבלו שטח זהה בכלי התקשורת השונים כדי לשטוח את דבריהם אז ניתן היה לראות בכך סוג של שוויון הזדמנויות - לא חשוב באיזה עניין ובעיקר לא חשובה הטענה שוודאי תיטען, לפיה לפיד לא ייעשה שימוש בטור לצורך תעמולה. בהינתן שהדבר לא יקרה, לפיד צריך לקחת פסק זמן".
-ומה עם לפיד עצמו?
"הוא איש ראוי שמייצג משהו מאוד מרענן. הוא הכותב המוכשר ביותר שיש בישראל, אדם שנתפס כערכי ואמיתי. לכן, כפי שנהג נכון כשעזב את אולפן שישי, כך עליו לעשות גם בעניין הטור הפופולארי שלו בעיתון. אגב, בשולי הדברים שמעתי שיש יועצי תקשורת רבים שסבורים כמוני אבל מפחדים להשמיע את דעתם פן יבולע להם רע מהעיתון. נו באמת, תנו קרדיט לפתיחות, ליושר ולהגינות של האנשים שמובילים את העיתון. מי יותר מהם פתוח לשמוע מגוון של דעות?".
בעד: והנה מקרה של חילוקי דעות בתוך אותו בית. עורך הדין איתן לוין, שותפו של פאר במשרד, דווקא חושב שהמשך פרסומיו של לפיד ב'ידיעות' ראוי בהחלט. לדבריו, "אין מניעה שאיש פוליטי יהיה מנוע מלפרסם את עמדותיו בכלי תקשורת כל עוד לא הוכרז רשמית מתי הבחירות. ישנם מספיק אנשי פוליטיקה בישראל שמקורבים לכלי תקשורת ומקבלים שם במה ללא הגבלה, ובדרך כלל מבלי שהציבור כלל ער לכך".
לוין מוסיף שבמקרה של לפיד, מעשיו לפחות גלויים ונעשים לאור יום, "ומעבר לכך, הוא עיתונאי מכובד ומוערך ואין שום סיבה שלא ימשיך לכתוב ולפרסם. אין לי ספק שהציבור רוצה לדעת מה יש לו לומר".
נגד: ממי פאר, כאמור, אינו היחיד שמדבר נגד פרסום הטור. יועצת התקשורת אמלי מואטי, בעלת משרד היח"צ 'המטבחון', לא חששה לפצות את פיה בפומבי ואף פרסמה פוסט לא בדיוק מחמיא במסגרת קבוצת ה'PRguru' בפייסבוק. המגיבים, יש לומר, היו מעטים יחסית.
-את מופתעת מזה שלא ענו לך?
"רוב הבכירים בקבוצה הסכימו אתי ופשוט לא העזו לפתוח את זה לדיון כי כל אחד מהם עמוק בפנים מקווה להיות יועץ התקשורת שלו בבוא היום".
ומה בקשר לעניין עצמו?
"אישית, אני חושבת שהוא תרם רבות לתרבות הישראלית ולכינונה של החברה כמו שהיא נראית היום, אבל יש כאן שתי בעיות; הראשונה היא מנקודת המבט של העיתונות; עיתון שמעודד גילוי נאות ומתיימר לחשוף שחיתויות - מן הראוי שיפרסם גילוי נאות ויאמר 'אני מקדם מועמד פוליטי'. אם 'ידיעות' היה עושה את זה, זה היה בסדר, כי כמו שממי פאר אמר, העיתון הוא קודם כל גוף פרטי".
מואטי ממשיכה ודנה בבעיה השניה, לשיטתה; "הבעיה היא, שמה שמתמודד X צריך לקנות במיטב כספו ניתן למתמודד אחר (לפיד - ד"פ) בחינם והוא אף מתוגמל על זה. בצרפת היו מרימים עורך על טיל בגלל דבר כזה. אני מצפה מלפיד שכמו שעזב את 'אולפן שישי', הוא ייפרד יפה מ'ידיעות' ומקוראיו ויפגוש אותם בקלפי".
-כך או כך, יש רבים שאומרים שגם אם הטור מתפרסם, לא מופיעות בו דעות פוליטיות
"אין דבר כזה. הכל פוליטי. מדינת ישראל בוחרת ראש ממשלה כמו האמריקאים; אתה בוחר את מי שהיית רוצה לשבת אתו לבירה, וככה זה עם יאיר לפיד, שבהחלט דואג לזה. כל זה בסדר גמור, אבל מרגע שיצאת לפוליטיקה, צא מהעיתון. עשית מעשה אמיץ ולגיטימי - עדיין, אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה".
בעד: רוני רימון, יועץ אסטרטגי ושותף במשרד רימון-כהן-שינקמן, לא רק שאינו מסכים עם טענותיהם של פאר ומואטי אלא גם מחזק את ידי לפיד וקובע, כי הטענה שפרסום הטור מעניק לו יתרון לא הוגן על פני מתמודדים אחרים היא צבועה ואף לא הוגנת; "לכל אדם שמגיע לפוליטיקה יש מטען שאיתו הוא מגיע. נניח ששחקן תיאטרון מפורסם יתמודד - האם נאסור עליו לשחק שנה לפני הבחירות? בזמנו גילה אלמגור התמודדה על מקום במועצת עירית תל-אביב וגם וילוזני עשה כן. האם מישהו חשב שהם צריכים להפסיק במלאכתם למשך שנה? ברור שלא. כל אדם מביא לזירה הפוליטית את משלח ידו ויאיר לפיד מתפרנס מכתיבה, מהופעות פומביות וכולי".
בעיני רימון, הטיעון היותר מעניין בסוגיה הוא דווקא זה שנסוב על הזעקה להפסקת פרסום הטורים מתוך הרצון בשווין הזדמנויות בין המתמודדים. "יש עם זה רק בעיה אחת", הוא טוען, "במציאות הקיימת במדינת ישראל - חוקי הבחירות מעניקים מראש יתרון ענק למפלגות שכבר מיוצגות בכנסת על פני מפלגות חדשות. לא רבים יודעים, אבל בתשדירי תעמולת הבחירות, למשל, מפלגה חדשה תקבל רק 10 דקות שידור בעוד שמפלגות קיימות כדוגמת מתחרותיו של לפיד - העבודה, וקדימה - יקבלו עשרות רבות".
בהמשך רימון מדבר על סוגי אפליה נוספים שפועלים כנגד מועמדים חדשים שנכנסים לזירה הפוליטית ומסיים את דבריו בכך ש"לא יתכן שנקשור למועמדים חדשים את הידיים והרגליים ונעניק, בהתאם לחוק, יתרונות עצומים למפלגות קיימות אבל נאסור על מתמודד חדש להביא את כישרונו לידי ביטוי בשם ה'שוויון'. אם שוויון - אז בכלל; אם אין שוויון - תנו לכל אחד את יתרונותיו הוא".
