כיום, ישנם משקיעים רבים המחזיקים בתיק מנייתי, או של כל מיני ניירות ערך אחרים בשוק ההון – אשר בד בבד הם בעלי דעה מסוימת לגבי תנודות של מניות או סקטורים בעתיד הקרוב. כך למשל, יתכן שאדם מסויים מחזיק במניות הבנקים לטווח הארוך, אך מאמין שבעקבות העלאות הריבית והאינפלציה צפוייה "תקופה קשה" בבורסה בקרוב. ניצבת בפניו דילמה – הוא אינו רוצה למכור את אחזקותיו בבנקים, שנניח שהוא חושב שירוויחו מהעלאות הריבית, אך מאידך גיסא הוא בדעותיו שלו לגבי הביצועים בעתיד הקרוב של הבורסה בכללותה.

דוגמה אחרת הינה של אדם בעל תיק מניות משמעותי לטווח הארוך, אך שמעריך שבטווח הקצר תהיינה ירידות. או לחילופין, חושש מתנודות בטווח הקרוב ומעוניין "לגדר" עמו מפניהן. המונח לגדר, הינו בעצם להוריד סיכון, ולנסות להרוויח (או פשוט להפסיד פחות) בתקופות של שפל בתיק ההשקעות.

אז איך אפשר לגדר את תיק ההשקעות אם אני חושב שהשוק עומד לרדת?

דרך 1:  רכישת אופציות PUT - אופציות PUT הן בעצם הדרך של המשקיע להרוויח מירידה בשווקים. בסוג ההשקעה האמור לעיל – המשקיע בעצם "מהמר" על מחיר מניה, או מדד בתקופה עתידית כל שהיא.

נניח ומדד ת"א 35 נסחר ב-1,000 נקודות (המספרים כמובן לצורך הדגמה גרידא), המשקיע יכול לרכוש אופציית PUT לעוד חודשיים במחיר של נניח 950 נקודות. אם המדד בעוד חודשיים יסגר נניח ב-970 נקודות – הוא ירוויח את ההפרש בין הסגירה למחיר הנקוב באופציה, המכונה גם "סטרייק".

• חברות טכנולוגיה מאיצות את הבשלת האופציות - כדי לזכות בעובדים טובים
• דוחות אורקל: 3 אסטרטגיות אופציות שוריות (מתונה עד אגרסיבית) לניצול התנודתיות הגבוהה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אם המדד יסגר על נניח 1,100 נקודות – אז הוא יפסיד את ההפרש בין 980 הנקודות של מחיר הסטרייק לבין 1,100 נקודות מחיר הסגירה. אבל נקודת ההנחה שאנחנו יוצאים ממנה, הוא שהוא השתמש באופציה על מנת לגדר את תיק ההשקעות שלו – שנמצא בלונג, ומשכך רוב ההפסד מהאופציות גודר בעליית התיק.

מה צריך לשים לב? מעבר לכך שתחום האופציות הוא תחום מסוכן למי שאינו בקיא בו, ולדעתי אין להתייחס אליו בקלות ראש כלל וכלל; צריך גם לשים לב שיש עלויות לגידור הזה. האופציה עולה כסף, בין אם במחיר הרכישה שלה ובין אם בהפרש בין מחיר הסטרייק לבין נכס הבסיס (נכס הבסיס = הנכס עליו היא מסתמכת) בעת הרכישה.

יתרונות לשיטה: אפשר לעשות על ווקטורי זמן ארוכים יותר. חסרונות: לא ניתן לעשות על כל המניות אלא רק על מניות של חברות גדולות מאוד כמו טבע, שטראוס, שופרסל וכו'.

• פלסאנמור בדרך לרישום בנאסד"ק; מאחדת הון ביחס של 1 ל-8
• תשואה סולידית של 8% בחצי שנה על הנייר: בי קומיוניקיישנס בדרך לפירוק אחרי מכירת בזק
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• מיליארד שקל בייבי - עמירם לוין בתשואה חלומית

דרך 2: קניה של תעודות סל ממונפות

תעודת סל ממונפת, הינה בעצם תעודת סל "שמגיבה" באופן חד יותר לשינויים במדד הבסיס שלה. לדוגמה – תעודת של "ת"א 35 פי 3", תגיד פי 3 לעלייה או לירידה במדד. אם מדד ת"א 35 יעלה ב-3%, אז התעודה תעלה בכ-9%. אם מדד ת"א 35 ירד ב-3%, אזי התעודה תרד בכ-9%. בעצם בדרך הזו, באמצעות הקצאה של הון נמוך יחסית מסך תיק ההשקעות – ניתן להיות חשוף באופן משמעותי יותר למדדים.

אפשר גם לעשות זאת בדרך של שורט ממונף. כלומר מדד מכירה בחסר פי 3 (יש גם אפשרות לפי 2) שעל כל עלייה של 1% במדד, הוא יורד 3%. על כל ירידה של 1% במדד, הוא עולה 3%.

יתרונות: אם יש לאדם בתיק לונג שמעוניין "לגדר אותו" ולהיות מגודרים לטווח הקצר מירידות, ניתן להשתמש בתעודת סל ממונפת שהינו קל לקנייה ואינו מאוד מסובך להבנה.

חסרונות: המינוף של תעודת הסל עולה כסף, שכן אם אתם משקיעים שקל והמדד הוא פי 3 – את ה-2 שקלים הנותרים צריך לקחת כהלוואה ממישהו. שנית – מתחת לשער מסויים נסגרת תעודת הסל הממונפת.

הנקודה החשובה ביותר, שנכנסת כמובן תחת החסרונות של תעודות סל ממונפות – היא אובדן הקורלציה עם הזמן. ניתן לפשט את זה בדוגמה הפשוטה ביותר. נניח ולקחתי תעודת סל פי 3 על מדד ת"א 35, אם מדד ת"א 35 יורד ביום מסויים 30%, אזי התעודה שלי תרד 90%. כפועל יוצא מכך – בשביל "לחזור לקרן" בתעודת סל שאינה ממונפת נדרשת עלייה של כ-43%, בעוד שבתעודה הממונפת פי 3 נדרשת עליה של 333%.

דרך 3: שורט על מנייה ספציפית

כיום, ביצוע שורט על מניה ספציפית למשך זמן שארוך יותר מיום מסחר אחד הוא תהליך מסורבל ושאינו נגיש לשחקני שוק שאינם מכירים דיו את התהליך. אומנם ישנה כוונה של המחוקק לפתור את הסיפור, באמצעות יצירת "בנק השאלות", אך נכון למועד זה, ובהתבסס על המצב הפוליטי השינוי לא נראה בעין בטווח הקרוב.

בכל אופן, במסגרת ההליך יש להתקשר למחלקת ההשאלות של חבר הבורסה בו אתם מנהלים את תיק ההשקעות שלכם. לאחר מכן, יש לבקש "השאלה" על ניירות הערך של חברה ספציפית. בעת בקשת ההשאלה יש לציין את סכום ההשאלה המבוקש וכן את תקופת השורט המתוכנן. התקופה בדרך תהיה בין יום לשבועיים.

לאחר בקשת ההשאלה – חבר הבורסה בודק בקרב המחזיקים מי מוכן להשאיל את ניירות הערך שהוא מחזיק לאדם אחר, על מנת שאותו האדם האחר יבצע שורט. לאחר שיש "הצטלבות" בין אדם הרוצה לשאול ניירות ערך לבין אדם אחר המוכן להשאיל, ניתן לבצע את השורט.

האדם המשאיל את ניירות הערך, לא יכול להצביע באסיפות המתקיימות עם ניירות הערך שלו – שכן דה פקטו הוא לא באמת מחזיק בהם (האדם ששאל את ניירות הערך בעצם מכר אותם). בתמורה להשאלה – הוא מקבל מחבר הבורסה תשלום. האדם שהשאיל את ניירות הערך משלם "עמלת השאלה", המשתנה מאדם לאדם המשאיל – ולגופים הגדולים יכולה להגיע עד לסך נמוך של אחוז או שניים בשנה.

דגשים חשובים לגבי התהליך, הם ראשית שעל מניות שהרבה רוצים לבצע עליהם שורט, עמלת ההשאלה תהיה גבוהה. שנית – יש לקחת בחשבון, שישנם מצבים, אומנם לא מאוד שכיחים, אך עדיין קיימים – במסגרתם לא ניתן למצוא אדם שישאיל ניירות ערך בהיקפים גדולים. בין אם זה בגלל אי בהירות לגבי מצב החברה, או לחילופין שיעור מניות חסומות גבוה מאוד. כפועל יוצא, לאחר שתקופת ההשאלה מסתיימת – גם אם השואל ירצה להמשיך בשורט, הוא יאלץ לסגור אותו ולקנות מניות בבורסה.

פתרון של בנק השאלות שקוף וממוחשב בין כלל חברי הבורסה יכול לעזור מאוד לפעילי שוק ההון, בכך שיתן להם אינדקציה כמה השאלות פנויית ישנן בנייר, אינדיקטור חשוב לשחקנים בהיקפים משמעותיים.

יתרונות של השיטה: ניתן לבצע על כל ניירות הערך בבורסה את ההשאלה, בכפוף לכך שיש משאיל. כמו כן, ניתן לבנות אטסטרגיות השקעה מתקדמות על בסיס ההשאלות הללו, באמצעות ביצוע של נניח לונג על מניה מסוימת ושורט על מניה עם מאפיינים דומים שהמשקיע מעריך שמתומחרת ביתר. חסרונות: לא נגיש לשחקנים בהיקף קטן.

חשוב להדגיש כמובן – שגידור עובד גם לכיוון ההפוך, וגידור בעת שנים טובות בשוק, יכול לשחוק את התשואה. כמו בדוגמה עם האדם שמחזיק במניות לטווח הארוך וחושב שתהיינה ירידות לטווח הקצר. אם אכן תהיינה ירידות ורעיון ההשקעה שלו יצלח, הוא לא יפסיד כסף בעת הירידות. אבל אם בטווח הקצר הבורסות דווקא יעלו – הוא כמובן יפסיד כסף על הגידור שלו.

*הכותב הינו מנכ"ל ובעלים של פיינאל קפיטל, ניהול השקעות ללקוחות כשירים