יצחק הרצוג נשיא המדינה
צילום: יצחק הרצוג נשיא המדינה
יום הזיכרון

"אתם, בני משפחת השכול האהובים והיקרים שבים ומתים עליהם יום יום ואין מנחם"

יצחק הרצוג, נשיא המדינה בטקס יום הזיכרון: "...כשאביו אילן שקבר את אודי בנו ואת אהוד חברו פוגש חיילים צעירים הוא אומר להם 'אין לנו מדינה אחרת. תעשו את המיטב לשמור על המדינה'"
נושאים בכתבה יום הזיכרון

יצחק הרצוג נשיא המדינה:

הצפירה שפליחה את חלל חיינו לפני דקות אחדות היא הרגע הטהור ביותר בלוח השנה הישראלי, רגע שמרטיט את נימי נפשנו, רגע של קריעת אבל גדולה ומרה. של זיכרונות, מלכויות ושופרות. רגע שמבקש לפתוח שערי שמיים ביום דין, לבקש תחנונים על עם ישראל בדין. רגע שהוא תמציתו של השבוע הזה, התמצית של מדינת ישראל מהיגון העמוק ביותר לנס העצמאות והתקומה.

 

המשורר נתן יונתן ששכל את בנו סגן ליאור יונתן במלחמת יום הכיפורים כתב כך: ילד יפה שלי אני שב ומת עליך יום יום. יום יום אני חוזר ומת עליך - כך כתב. כל כך הרבה ילדות וילדים יפים. הכי יפים. ואתם, בני משפחת השכול האהובים והיקרים שבים ומתים עליהם יום יום ואין מנחם.

 

משפחות אהובות, אמהות, אבות, אלמנות, בנות ובנים, אחיות ואחים, אהובות ואהובים, לוחמים ורעים, פצועי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה, גיבורי מערכות ישראל, ראש המטה הכללי וראשי מערכות הביטחון, הרבנים הראשיים, אזרחיות ואזרחי ישראל, מכובדיי כולם.

 

כאן בכותל הדמעות, בדומיה ובחרדת קודש, אנו מרכינים ראש לזכר הבנים והבנות, חללי מערכות ישראל ופעולות האיבה. מדרום ומצפון ממזרח וממערב, בני כל הקהילות והמגזרים, בני כל העליות, הדתות והאמונות, שותפי גאווה וכאב. הם שירתו יחד ואחדותם היתה מובנת מאליה. הם נטמנו בין רגבי הארץ הטובה הזו באחידותם המלכדת של בתי העלמין ואחדות הייתה מובנת מאליה. אנו זוכרים אותם, את פניהם ,את קולם, את צחוקם המתגלגל. את הפגז, את המוקש, את הבשורה המרה.

 

אהוד שחר בנם של עליזה ואהרון ארטק היה נצר למייסדי מרחביה שבעמק יזרעאל. ב-1954 כאשר התגייס אהוד לצה"ל הוא כתב להוריו "אנחנו הופכים לחיילים טובים בצבא המולדת, נשתדל להגן עליה כמיטב יכולתינו. בפברואר 1955 במבצע חץ שחור למיגור קיני הטרור בעזה נורה אהוד ונהרג יחד עם שבעה מחבריו. אימו עליזה, נאלצה לבשר לבתה מיכל את הבשורה שוברת הלב: בת שלי אין לנו יותר אח. חברו ממרחביה, אילן בורנובסקי נשא אותו על גבו משדה הקרב חזרה אל הארץ, הביתה, למנוחת עולם. שלושה זוגות הורים בחרו לקרוא לילדם על שמו של אהוד שחר זכרו לברכה. אהוד שטוק, אהוד פלק ואהוד בורנובסקי. התינוק הראשון היה אהוד שטוק, בנם של רות ואסא שנולד בעיצומם של ימי השלושים, לאחר נפילתו של אהוד שחר. מעט אחריו כששנת האבל במרחביה עדיין לא הסתיימה, נולד לעדינה בת דודתו של אהוד שחר ולבעלה השמחה בן, אהוד פלק.

 

רב סרן אהוד פלק שהיה טייס בחיל האוויר נהרג יחד עם סגן אלוף רם קולר במהלך תרגיל קרבות אוויר מעל מדבר יהודה בקיץ 1988. הוא היה תמיד יותר מכולם, כתבו עליו חבריו אחרי שנפל, הכי יפה, הכי חכם, הכי גיבור. הוא נטמן באדמות מרחביה לצד אהוד שחר שעל שמו הוא נקרא.

 

כשנולד לאילן בורנובסקי ולרעייתו דגנית, בן, גם הוא קרא לו על שם אהוד, חברו שנפל מעבר לקווי האויב ושאותו נשא הביתה בלי מילים כמו "הרעות" עצמה שנותרה בהירה ודולקת. אודי-אהוד בורנובסקי התנדב לקומנדו הימי ובלילה קר וסוער בדצמבר 1986 נהרג באימון צניחה.

קיראו עוד ב"בארץ"

 

כשאביו אילן שקבר את אודי בנו ואת אהוד חברו פוגש חיילים צעירים הוא אומר להם "אין לנו מדינה אחרת". הוא מבקש מהם – "תעשו את המיטב לשמור על המדינה"

 

תגובות לכתבה(3):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    הצדיק מסדום 04/05/2022 07:58
    הגב לתגובה זו
    לאחר מלחמת ששת הימים, בה נהרג חברי הטוב שלמה קניגסבוך(מומו), יחד עם אחיו שמעון, היה כינוס במדרשית נועם. הרב דיסקין שביב רבה של פרדס חנה, פתח את דבריו בפסוק מספר קוהלת - וְשַׁבְתִּי אֲנִי, וָאֶרְאֶה אֶת-כָּל-הָעֲשֻׁקִים, אֲשֶׁר נַעֲשִׂים, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ; וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים, וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם, וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ, וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם. דברי הנשיא הרצוג הזכירו לי את המעמד ההוא.
  • 2.
    אחד הנאומים החזקים והמרגשים ביותר (ל"ת)
    בני 04/05/2022 07:58
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    מרגש ביותר , גורל של כאב מתמשך (ל"ת)
    זאב רמיאל 03/05/2022 23:05
    הגב לתגובה זו
זוג מבוגרים פנסיה
צילום: pvproductions@freepik

מה הסוד של תושבי מודיעין-מכבים-רעות לאריכות ימים?

תוחלת החיים הממוצעת בעיר היא 87.5 - פער של 4.4 שנים מעל הממוצע הארצי; מחקרים מצביעים על שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, ומצביעים על פערים בין מרכז לפריפריה ובין ישובים יהודיים לערביים

ענת גלעד |

איפה בישראל קונים עוד 8 שנים של חיים? נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים האחרונות מציבים את מודיעין-מכבים-רעות בראש רשימת הערים בישראל במדד תוחלת החיים, עם ממוצע של 87.5 שנים. זהו פער של כ-4.4 שנים מעל הממוצע הארצי, שעמד בתקופת המדידה על 83.1 שנים. מאז הבדיקה עלתה תוחלת החיים, על פי ההערכות, בכ-0.7 שנים נוספות. על פי OECD, תוחלת החיים בארץ הגיעה ל-83.8 שנים ב-2023, ונותרה יציבה גם ב-2024-2025 למרות אתגרי המלחמה.

העיר מקדימה ערים כמו רעננה (86.7 שנים), הוד השרון (85.7 שנים), גבעתיים (85.4 שנים) וכפר סבא (85.3 שנים). לעומת זאת, בערים כמו אום אל-פאחם תוחלת החיים היא 78.8 שנים, וברהט 79.8 שנים - פערים של עד 8.7 שנים. הפערים הללו משקפים שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, כפי שמעידים מחקרים עדכניים של ארגון הבריאות העולמי, OECD ומכוני מחקר ישראליים.

ישראל במקום הרביעי העולמי - למרות הפערים הפנימיים

תוחלת החיים בישראל עלתה בשנים האחרונות ל-83.8 שנים ב-2023, מה שמציב את המדינה במקום הרביעי ב-OECD, אחרי יפן (84.5 שנים), שווייץ (84.0 שנים) וספרד (83.9 שנים). אצל גברים תוחלת החיים היא 81.7 שנים בממוצע, ובקרב נשים 85.7 שנים בממוצע - פער מגדרי של ארבע שנים שעקבי עם המגמה העולמית. עלייה זו נמשכה למרות השפעות מגפת הקורונה והמלחמה שהחלה ב-2023, אם כי תמותה עודפת בקרב צעירים (כולל חיילים שנפלו בלחימה) השפיעה מעט על הנתון הכללי.

מחקר מרכז טאוב מציין "פלא ישראלי" - תוחלת חיים גבוהה ב-6-7 שנים מעבר למה שצפוי בהתחשב ברמת עושר, השכלה ואי-שוויון. החוקרים מייחסים זאת לשילוב של תרבות משפחתית חזקה, קהילתיות גבוהה, תזונה ים-תיכונית ומערכת בריאות ציבורית נגישה. עם זאת, פערים פנימיים גדולים חושפים אי-שוויון מבני, בעיקר בין אוכלוסיות יהודיות לערביות ובין מרכז לפריפריה - תופעה שמאיימת לשחוק את היתרון הישראלי בעתיד.

הכסף קובע: 60%-80% מהפערים נובעים ממצב סוציו-אקונומי

מחקרים מהשנים 2024-2025 מאשרים כי גורמים בריאותיים מסבירים רק 10%-20% מהשונות בתוחלת חיים, בעוד 60%-80% מהשונות נובעים מגורמים חברתיים-כלכליים. דוח שנת 2025 של OECD מדגיש הכנסה, השכלה, הוצאות רווחה והשקעות סביבתיות כמפתחות מרכזיים. מחקר ב-JAMA מ-2024 מראה שהפרשי הכנסה מתורגמים לפערים של עד 10 שנים במדינות מפותחות, דפוס דומה לישראל עם מתאם של 0.85 בין אשכול סוציו-אקונומי לתוחלת חיים.

אמיר ירון נגיד בנק ישראל
צילום: ליאת מנדל

ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל

בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?

ד"ר אדם רויטר |


קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.

ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.

צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.

לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.

 

תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח

בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.