מטוס שדה תעופה
צילום: Pixbay

המשבר במזרח אירופה גורר את חברות התעופה והקרוזים כלפי מטה

הסנקציות העולמיות עליהן הכריזו מדינות המערב צפוי לפגוע באותן חברות, שנופלות בשעה זו אחוזים רבים במסחר בוול-סטריט, בעיקר בשל חוסר היכולת שלהן לטוס ל / מעל המרחב האווירי של רוסיה 
תומר אמן |

לאחר שנתיים של מגפת קורונה בה חלו הגבלות לאין שיעור על עולם התעופה והתיירות, מכינות את עצמן כעת חברות התעופה האמריקאיות לחדשות רעות נוספות. על אף כי נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן טרם אסר על חברות התעופה והקרוזים לטוס מעל המרחב האווירי של רוסיה, מדינות רבות אחרות ברחבי אירופה דווקא כן עשו זאת, וכעת קיים החשש בקרב החברות האמריקאיות כי וושינגטון יכריז בקרוב על צעד דומה. 

בקרב החברות ניתן למנות את כלל חברות התעופה האמריקאיות הבינלאומיות -  AMERICAN AIRLINES  (סימול: AAL),  DELTA AIR LINES (סימול: DAL),  UNITED AIRLINES  (סימול: UAL) וכן את חברות הקרוזים - ROYAL CARIBBEAN CRUISES  (סימול: RCL) ו- CARNIVAL CORP (סימול: CCL)

מומחים אמריקאים טוענים כעת כי ממשל ביידן צפוי להודיע בימים הקרובים על חרם אווירי וקרקעי כולל על רוסיה, וזאת בשילוב עם איסור גורף על כניסה של כלי טיס רוסים למרחב האווירי של ארצות הברית, אם כי ההחלטה כאמור טרם התקבלה. 

"מספר רב של טיסות חולפות מעל שמי רוסיה על מנת להגיע לאסיה ולאיזורים נוספים בעולם, ולכן נכלול גם היבט זה בהליך קבלת ההחלטות שלנו", מסרה דוברת הבית הלבן, ג'ן פסקי. 

הנושא היה בבחינה אדוקה של ממשל ארצות הברית בימים האחרונים, זאת בנוסף לכך שנציג הסנאט, ריצ'ארד דורבין, הדמוקרט מספר שתיים לנשיא ארצות הברית, מסר כי לראייתו החרם צריך כבר היה להיכנס לתוקף. "מדינות אחרות באירופה כבר הוציאו את המהלך לפועל ואינני מאמין שמדובר ברעיון רע", מסר לתקשורת. 

נציגים מטעם האיחוד האירופי שביקשו להישאר אנונימיים כבר מסרו כי לאיחוד אמון מלא בהחלטותיה של וושינגטון וכי בהינתן וכאלו יתקבלו, האיחוד האירופי יבצע כך גם הוא. 

גם בצד השני של המפה הפוליטית נשמעים קולות דומים, כאשר שם קוראים הנציגים לפעולה מכיוון אחר. אחד מנציגי הרפובליקנים, קרלוס חימנס, צייץ ברשת החברתית טוויטר כי הוא מתכוון להגיש הצעת חוק במסגרתה לא יוכלו חברות תעופה ומטוסים פרטיים רוסיים לטוס בתוך המרחב האווירי של ארה"ב. 

קיראו עוד ב"גלובל"

צעדים שכאלו, ככל שיתקבלו על ידי הבית הלבן, צפויים להוביל לתגובה דומה מצד מוסקבה, וכזו שתשפיע על חברות התעופה האמריקאיות המוזכרות. נציגים מטעם אמריקן איירליינס כבר מסרו כי לא יטוסו מעל שמיים רוסים עבור טיסות בינלאומיות וכי השהו בשעה זו את שיתוף הפעולה שלה עם חברות תעופה רוסיות דוגמת אירופלוט ו-S7.

כבר אתמול יצאה רוסיה בהצהרה כי תמנע מחברות תעופה המשוייכות ל-36 מדינות, מתוכן 27 אשר כולן משתייכות לאיחוד האירופי מלהיכנס למרחב האווירי של רוסיה לאחר שהאיחוד האירופי יצא בהודעה דומה כמה שעות לפני כן, החלטה שמנעה כניסה גם ממטוסיהם הפרטיים של האוליגרכים הרוסים.

אחד מהגורמים הראשונים והיחידים שהתנגדו למהלך מקרב המדינות המשתייכות לאיחוד האירופאי היה נשיא רשות התעופה האזרחית של איטליה, שקרא לסנקציות התעופתיות כנגד רוסיה "הפרה של החוק הבינלאומי". נציגים מטעם האיחודי האירופי הגיבו לטענה ומסרו כי אותם סנקציות דווקא אכן עומדות בקווי החוק המדובר. 

הסנקציות המוזכרות הובילו לביטול משמעותי של טיסות ודרש מנוסעים רבים למצוא דרכים חלופיות ויקרות יותר על מנת להגיע ליעדם, דבר שמקשה בשלב זה על התעשייה להתאושש מהשפעות משבר הקורונה. 

בעקבות הסנקציות נאלצה חברת התעופה הפינית פינאייר לבטל את טיסותיה ליפן, קוריאה, סין ורוסיה, ואף הורידה תחזיות עבור שנת 2022 בעקבות העובדה שהסנקציות מקשות את הגישה של החברה לאסיה, שם הפכה פינאייר את היעדים למרכזיים עבורה בשנים האחרונות. 

ההחלטה הפילה את מניותיה של פינאייר בקרוב ל-21% היום, וזו התגלגלה לחברות תעופה נוספות רבות גם ברחבי אירופה. חברת התעופה הגרמנית לופטזנה הודיעה כי תבטל השבוע כ-30 טיסות אותן היא מפעילה לרוסיה, וכי טיסות לטוקיו וסיאול יאלצו לטוס מעל למדינות אחרות. 

מנגד, אירופלוט הודיעה כי תבטל טיסות לארה"ב, מקסיקו, קובה והרפובליקה הדומיניקנית בעקבות החלטת הסנקציות המערביות. החלטה זו הגיעה יום לאחר שכבר מסרה כי תבטל את כל הטיסות שלה ליעדים אירופאים. 

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיותמוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות

"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"

מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”

רן קידר |

הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי". 

לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית. 

הדיון מסתכל אחורה 

הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב". 

שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה. 

תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות” 

יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.” 

המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית 

הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות. 

בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”. 

אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)

שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה

בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אילון מאסק טסלה

לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68%  להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.


מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.


הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.


האסטרטגיה היא לב הסיפור

הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.


פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.