הרוסים שלחו משלחת בדרג נמוך יחסית, בראשות ולדימיר מדינסקי – דמות מוכרת שכבר הובילה שיחות בין הצדדים ב-2022, שהתקיימו גם הן בטורקיה. לצד מדינסקי נשלחו סגן שר החוץ וסגן שר ההגנה, אך אף אחד מהם אינו נתפס כמי שמוסמך לקבל החלטות משמעותיות בשם הקרמלין. ההחלטה הזו של פוטין משדרת מסר ברור: רוסיה מעוניינת להיראות כמי שפתוחה לדיאלוג, אבל לא מוכנה להתחייב ברצינות בשלב זה. מבחינת זלנסקי, היעדרותו של פוטין היא ככל הנראה אכזבה צפויה, שמחזקת את חוסר האמון שלו ברוסים ובכוונתיהם

. זלנסקי עצמו נפגש היום עם נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, באנקרה, והבהיר שייסע לאיסטנבול רק אם פוטין יגיע – תנאי שלא התממש. מהצד האמריקאי, מזכיר המדינה מרקו רוביו נמצא בטורקיה, יחד עם שליחים בכירים נוספים, מה שמראה על מעורבות אמריקאית משמעותית, אפילו אם טראמפ לא יגיע בסופו של דבר.

ההקשר ההיסטורי: שיחות 2022 ומה שקרה מאז

כדי להבין את המשמעות של המפגש הזה, צריך לחזור לשיחות הקודמות שהתקיימו בטורקיה בתחילת 2022, זמן קצר לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה. אז, תחת הנהגתו של מדינסקי, רוסיה טענה שהגיעה להסכם עם אוקראינה, אך זלנסקי הכחיש זאת נמרצות. השיחות התמוטטו במהירות על רקע חילוקי דעות מהותיים, ובהמשך התגלו זוועות כמו הטבח בבוצ'ה, שקברו כל סיכוי להמשך דיאלוג. כעת, כשפוטין שולח את אותו מדינסקי ומבקש "להמשיך מאותה נקודה", נראה שהוא מנסה להחזיר את השיח למסגרת שבה רוסיה הרגישה שהיא יכולה להשיג ויתורים גדולים – כמו נייטרליות קבועה של אוקראינה וויתור על שאיפותיה להצטרף לנאט"ו.

אבל המציאות בשטח השתנתה דרמטית מאז 2022. רוסיה שולטת כעת על כחמישית משטח אוקראינה, כולל קרים וחלקים ממחוזות דונצק, לוהנסק, זפוריז'יה וחרסון, בעוד אוקראינה ממשיכה להילחם בחירוף נפש, בתמיכה מערבית נרחבת. זלנסקי דורש נסיגה רוסית מלאה, החזרת שטחים, שחרור שבויים והעמדת מנהיגים רוסים לדין – דרישות שרחוקות מאוד מהצעות הקרמלין. הפער הזה מעמיד בספק את הסיכוי לתוצאות ממשיות מהשיחות הנוכחיות, במיוחד כשפוטין מסרב להגיע בעצמו.

• יורים ומנפיקים: קייבסטאר מביאה את אוקראינה לנאסד"ק
• "שלום ממקום של עוצמה. טראמפ עושה שלום, כשהנשיאים הקודמים נתנו לרוסיה להשתלט על שטחים"
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הזווית הטורקית: מדוע איסטנבול?

 טורקיה ממשיכה למצב את עצמה כמתווכת מרכזית בסכסוך, תוך ניצול מעמדה הייחודי כחברת נאט"ו ששומרת על יחסים טובים גם עם רוסיה וגם עם אוקראינה. המיקום בארמון דולמאבהצ'ה, שבו התקיימו שיחות קודמות, הוא סמלי – מקום שבו טורקיה כבר הוכיחה את יכולתה לארח דיונים רגישים. ארדואן, ששוחח עם מנהיגים משני הצדדים בימים האחרונים, תיאר את המפגש כ"נקודת מפנה היסטורית" והבטיח שטורקיה תעשה הכל כדי לקדם שלום בר-קיימא.

 אבל היכולת של טורקיה להשפיע מוגבלת כששני הצדדים מגיעים עם עמדות נוקשות כל כך, והיעדרותו של פוטין לא עוזרת לאווירה. במקביל, שיחות נוספות מתקיימות בטורקיה במסגרת פסגה לא רשמית של שרי החוץ של נאט"ו באנטליה. שם, הדיונים מתמקדים בהגדלת הוצאות הביטחון של מדינות נאט"ו לרמה של 5% מהתמ"ג – מתוכם 3.5% להוצאות ביטחון ישירות ו-1.5% לפרויקטים קשורים. מדובר ביעד שאפתני, במיוחד כשחברות רבות בנאט"ו מתקשות לעמוד אפילו ביעד הנוכחי של 2%. המלחמה באוקראינה ממחישה את הצורך בחיזוק ההגנה הקולקטיבית, אבל הפערים הכלכליים בין המדינות עלולים להקשות על יישום התוכנית הזו.

מה צפוי – או בעצם למה לא לצפות ליותר מדי?

רף הציפיות מהשיחות של היום נמוך במיוחד, היות והיעדרותו של פוטין, בניגוד מפורש לדרישתו של זלנסקי, שמה את אוקראינה בעמדה קשה. מצד אחד, זלנסקי לא רוצה להיראות כמי שמסרב לדיאלוג, במיוחד כשטראמפ מפעיל לחץ כבד להגיע להסכם; מצד שני, דיאלוג עם משלחת רוסית חסרת סמכות עלול להיתפס כבזבוז זמן או אפילו כניצחון תעמולתי לקרמלין. רוסיה, מצדה, נראית כמי שמשתמשת בשיחות כדי להרוויח זמן. על ידי שליחת דרג נמוך, פוטין יכול לטעון שהוא פתוח לדיפלומטיה, תוך שהוא ממשיך להפעיל לחץ צבאי בשטח. הדרישה שלו "להמשיך מאיפה שהופסק ב-2022" מתעלמת מהמציאות הנוכחית ומנסה להחזיר את השיח לתנאים שבהם רוסיה עשויה להשיג ויתורים משמעותיים – דבר שאוקראינה לא תסכים לו בשום אופן בשלב זה.

• D-Wave חתמה על עסקה של 12 מיליון דולר בשווייץ - המניה עולה ב-4%
• בסנט וגריר תוקפים את סין על המתכות – למה טראמפ ושי יתנהגו בסוף כאילו לא קרה כלום?
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• 5,900% בשנה מ-80 סנט ל-46 דולר, שווי של 15 מיליארד, מי אמר...

המערב, ובראשו ארה"ב, נמצא גם הוא  בעמדה מורכבת. טראמפ, שדחף לקיים את השיחות ואף שקל להגיע בעצמו, נאלץ להתמודד עם מציאות שבה פוטין לא משתף פעולה כמצופה. נוכחותו של רוביו בטורקיה מראה שהאמריקאים עדיין רוצים להשפיע על התהליך, אבל בלי מחויבות רוסית אמיתית, הסיכוי להתקדמות ממשית נמוך. האיום האירופי להטיל סנקציות חדשות על רוסיה אם השיחות ייכשלו עדיין תלוי באוויר, אבל יעילותו מוטלת בספק בלי תמיכה אמריקאית מלאה. חוסר האמון העמוק בין הצדדים והאינטרסים הסותרים של המעצמות המעורבות יחבל בהתקדמות, אבל בסופו של דבר נראה שהצדדים רוצים להגיע לסוג של פתרון והפסקת אש.

פוטין משתמש בשיחות ככלי להפגין פתיחות מדומה, תוך שהוא ממשיך להילחם בשטח ולחזק את מעמדו הפנימי ברוסיה. זלנסקי, לעומתו, נאלץ לשחק משחק כפול – להיראות כמי שמוכן לשלום כדי לשמור על תמיכה מערבית, אבל בלי להתפשר על עקרונות היסוד של אוקראינה. טראמפ, שרוצה להירשם כמי שהביא שלום, נתקל במציאות שבה שני הצדדים לא באמת מוכנים לוותר. טורקיה, בתור המארחת, עושה מאמץ כן לתווך, אבל היכולת שלה להשפיע מוגבלת כשפוטין לא נמצא בחדר. והמערב? הוא מפחד מהמשך המלחמה, אבל לא מספיק מאוחד כדי להפעיל לחץ אמיתי על רוסיה.

בסופו של דבר, השיחות האלה עשויות להסתיים בהצהרות כלליות או בדחייה נוספת – אבל הסיכוי להפסקת אש ממשית נראה רחוק מתמיד. מי שממשיך לשלם את המחיר, כרגיל, הוא העם האוקראיני, שחי תחת איום מתמיד כבר יותר משלוש שנים. מי שרוצה לעקוב אחרי ההתפתחויות, כדאי שישים לב למה שיקרה ב-10-14 הימים הקרובים, כפי שציין מזכ"ל נאט"ו, מארק רוטה. אבל בינתיים, מוטב לשמור על הספקנות. במלחמה הזו, כמו תמיד, הדיפלומטיה היא לעיתים רק מסיכה לכוונות אחרות לגמרי.