העתקת הכנסה מיחיד לחברה - פסק דין טהורי

ביום 4.8.2004 נסתם סופית הגולל על טיעוניו המשפטיים של יעקב טהורי (ע"א 1107/03), בעת שבית המשפט העליון דחה את ערעורו (ואף השית עליו הוצאות בסכום של 10,000 ש"ח), ונתן תוקף לפסק הדין שהוצא בערכאה הקודמת, ביום 14.4.2002, על ידי השופטת ברכה אופיר-תום.

המדובר ביחיד, שהיה בעל שליטה בחברת תינוק-כל תעשיות שיווק והפצה (1988) בע"מ (להלן; "החברה"), שהעמיד ללא תמורה נכס מקרקעין שבבעלותו לשימוש החברה (לרבות השכרתו לשוכרים חיצוניים).

דמי השכירות שקיבלה החברה נכנסו לקופתה, ונכללו בדוחות שהגישה על הכנסותיה לפקיד השומה.

בית המשפט קבע שהמערער לא הוכיח, כעניין שהעובדה, כי הסב את פירות הנכס לחברה, ומכאן שמדובר בשימוש בהכנסה (ולא בעיתוק הכנסה).

כמו-כן נדחה הערעור בשל כך שהמערער לא הביא לדעת בית המשפט "טעם כלכלי ממשי" לעיתוק ההכנסה, ולא ניתן ע"י בית המשפט משקל רב לטענתו של המערער, כי "הטעם לקבלת ההכנסות נבע משיקולי התנהגות מול הבנק".

וכך קבע בית המשפט:

"לבד מטענתו של המערער, אין בידינו ראיות של ממש הנוגעות לעיתוק הנטען. כך, למשל, בלא ראיות כלשהן על טיב העיתוק ונסיבותיו, לא ניתן לקבוע אם העיתוק ניתן לביטול... בנסיבות אלו יש לדחות את טענות המערער, כי הכנסתו מהנכס עותקה לחברה שבבעלותו".

מבלי שנתיימר להביע עמדה משלנו בסוגיה זו, נבקש להפנות את תשומת הלב לפסק הדין שניתן ביום 13.10.2004 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מפי השופטת ר. אבידע (סגן נשיא), בערעורם של גרינברג אליהו וגרינברג דב נגד פקיד השומה באר-שבע (עמ"ה 529/01 וכן עמ"ה 530/01).

במקרה זה, מדובר בשני מערערים (אב ובן) שהם בעלי המניות בחברת א.ד. גרינברג בע"מ (להלן; "החברה"), שבבעלותם נכס מקרקעין עליו נמצא מבנה, אשר בו ניהלה החברה חנות משנת 1992 ועד לאוגוסט 1997.

הסתבר, כי משנת 1993 ועד לסיום פעילותה של החברה בנכס, באוגוסט 1997, לא שילמה החברה למערערים תמורה כלשהי בגין השימוש בנכס, ובמהלך השנים 1993 עד 1997 ביצעה שיפורים בנכס, בעלות של כ-1.9 מיליוני ש"ח.

באוגוסט 1997 נערך הסכם משולש בין החברה, המערערים וחברת ריבוע-כחול ישראל בע"מ (להלן; "הריבוע הכחול"), לפיו התחייבה החברה לפנות את הנכס על ציודו והמלאי שבו, ולהעבירו לריבוע הכחול.

תמורת הפינוי קיבלה החברה מהריבוע הכחול סך של 1,572,630 ש"ח, ותמורת השיפורים והציוד קיבלה סכום נוסף של 2,752,102 ש"ח.

כמו-כן, נחתם באוגוסט 1997 הסכם שכירות בין המערערים לריבוע הכחול, לפיו הושכר הנכס לריבוע הכחול לתקופה של 9 שנים ו-11 חדשים.

פקיד השומה קבע כי המערערים קיבלו בשנת המס 1997 תמורה רעיונית, בסכום של 1,933,513 ש"ח, בגין השיפורים במושכר (שתמורתם שילם הריבוע הכחול לחברה). לחילופין טען פקיד השומה כי יש לראות בדמי הפינוי ששילם הריבוע הכחול לחברה (בסך 1,572,630 ש"ח), הכנסתם של המערערים.

בית המשפט קיבל את הערעור, וקבע כי בנסיבות המקרה "לא ניתן לומר כי הייתה למערערים בשנת המס 1997 הכנסה בגין השיפורים שאותה קיבלו בפועל". כמו-כן דחה בית המשפט את טענתו החלופית של המשיב, וקבע כי בשל העובדה שדמי הפינוי שולמו על ידי הריבוע הכחול לחברה, אין הצדקה להרמת מסך ההתארגנות ואין לראות בדמי הפינוי הכנסת המערערים.

אנו מבקשים להעיר, בכל הצניעות והענווה, כי לא קל ליישב את הסתירה הפנימית בין שני פסקי הדין הללו, וניתן ללמוד מכך ככל הנראה עד כמה קשה מלאכת גיבוש תכלית החקיקה בדיני המס.