היוון תקבולי אובדן כושר עבודה - הכנסה השוללת תוספת תלויים לנכה

ביום 24 ביולי 2011 ניתן פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה (ב"ל 38658-04-10) בעניין אנדרי אבו סאלם (להלן: "המבוטח"), ובו נדונה השאלה אם תקבול מהוון וחד פעמי בגין אובדן כושר עבודה נכנס לגדר "הכנסה" ששוללת תוספת תלויים לקצבת הנכות. רקע עובדתי מיום 1.3.2008 מקבל המבוטח קצבת נכות כוללת בדרגת אי-כושר קבועה בשיעור 75%. נוסף על הקצבה החודשית המלאה, בשנים 2009-1991 קיבל תוספת תלויים. בד בבד, היה מבוטח בביטוח חיים. ביום 16.11.2007 חתם על "שטר קבלה ויתור ושחרור" שבגינו קיבל פיצוי כולל וסופי בסך 395,000 ש"ח, בעבור תגמולי ביטוח בגין אי כושר עבודה מיום 1.11.2001 ועד חודש פברואר 2019. עקב תגמול זה החליט המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") לבטל את תשלום תוספת התלויים, ונוצר לו חוב מיום 1.11.2001. לטענת המבוטח הפיצוי החד פעמי שקיבל מחברת הביטוח אינו בבחינת "הכנסה" לעניין סעיף 202(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), שכן פסיקת בית הדין הקובעת כי תקבולי אובדן כושר הם בגדר אנונה [סעיף 2(5) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה")] ובשל כך נחשבים ל"הכנסה" לעניין החוק ופוגעים בתוספת התלויים - מתייחסת לתשלומים חודשיים המשתלמים על פני תקופה בלתי מוגבלת, בעוד במקרה זה מדובר בפיצוי חד פעמי. לטענת המל"ל, הגמלה ששולמה למבוטח מכוח פוליסת הביטוח היא הכנסה כפי שמוגדר בסעיף 2(10) לפקודה, ועל כן יש לבטל את תוספת התלויים. נוסף על כך טען המל"ל כי תכלית סעיף 202(א)(3) לחוק היא שהמבוטח לא יקבל כפל הכנסה, ולכן במקרה שבו קצבת נכותו של מבוטח גבוהה מקצבה חודשית מלאה ויש לו הכנסה שלא מעבודה, ינוכה אותו סכום מהקצבה המשולמת על ידי המל"ל. דיון והחלטת בית הדין מכיוון שאין ספק כי הכנסות אלו אינן מכוח סעיפים 2(1), 2(2) או 2(8) לפקודה, מותיר לעצמו בית הדין רק את ההתלבטות אם הכנסות אלו הן לפי סעיף 2(5) לפקודה או לפי סעיף 2(10) לפקודה (אף שהדבר כלל לא רלוונטי, שכן הקצבה תיפגע בכל מקרה). בית הדין מאזכר פסיקה בעניין אמיר מנקר (עב"ל 65/96) שבה נקבע דווקא כי "אנונה לחיים (להבדיל אנונה לתקופה קצובה) יש לראותה כהכנסה מכוח סעיף 2(5) לפקודה... ולכן הינה הכנסה לעניין סעיף 202 לחוק." לכאורה, המסקנה העולה מפסק דין זה דווקא הפוכה מקביעת בית הדין דנן. כן מובא פסק דין בעניין סאלח חסן (עב"ל 124/98), שבו נקבע כי תקבולים המתקבלים מפוליסת ביטוח מנהלים אינם נחשבים להכנסות הוניות אלא להכנסות פירותיות. בית הדין דחה את העובדה כי בשני פסקי הדין מדובר בתשלומים חודשיים קבועים ולא בסכום חד פעמי, בנימוק כי תכלית החוק להבטיח שמבוטח לא יקבל כפל הכנסה. בית הדין הגיע למסקנה כי העובדה שהמבוטח בחר להתפשר עם חברות הביטוח ובהתאם להוון את הקצבה החודשית לסכום חד פעמי, אינה משנה את מהות התגמול. טענת בא כוח המבוטח שלפיה ההכנסה אשר מקבל מבוטח מחברת הביטוח פטורה ממס הכנסה - חסרת משמעות לענייננו. בית הדין הגיע למסקנה כי "ניתן אף לראות בתגמולי הביטוח שקיבל המבוטח כהכנסה לפי סעיף 2(10) לפקודת מס הכנסה", ולכן נהג המל"ל בצדק עת החליט לבטל את תוספת התלויים ולדרוש מהמבוטח החזר בעבור התשלומים שקיבל בעד התלויים. הכותבים - ממיזם הביטוח הלאומי של משרד ארצי את חיבה פתרונות מיסוי עם רו"ח אורנה צח (גלרט) www.artzi-hiba.co.il