מע"מ על שירות נלווה לשירותי השטה עבור תיירים

תיירים מחו"ל מגיעים לישראל באמצעות חברה ישראלית כדי להשתתף בשיט. החברה שמארגנת את השיט מוציאה חשבונית פטורה ממע"מ לחברה הישראלית, מאחר שמדובר בשיט לתיירים. לבקשת התיירים, יהיה תקליטן בספינת השיט. התקליטן מגיש חשבונית למארגני השיט.

השאלה:

האם גם על פעילות בתוך הספינה חל מע"מ בשיעור אפס (לדוגמה, הפעלת תקליטן)?

עו"ד דנה אדלשטיין משיבה:

סעיף 30(א)(8) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "החוק") מעניק הקלה בצורת מס בשיעור אפס על שירותים מסוימים הניתנים לתייר, ובלשון הסעיף:

"א) לינה של תייר בבית מלון ושירותים נוספים שקבע שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, הניתנים אגב לינה כאמור;

(ב)(1) השכרת רכב מנועי פרטי לתייר לנהיגה עצמית;

(2) הסעת סיור של תייר ברכב מנועי פרטי או באוטובוס וכן הספקת ארוחות לתייר בידי המסיע אגב הסעה כאמור באוטובוס, בין אם הוא מספקן במישרין ובין בעקיפין; והכל, אם לכלי הרכב האמורים ניתן רשיון או היתר להשכרה או להסעה כאמור, לפי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח-1958;

(ב1)מתן שירות לתייר בידי מי שבתמורה, או שלא בתמורה אך דרך קבע, נותן שירות משירותי סוכנות נסיעות כהגדרתם בחוק שירותי תיירות, תשל"ו-1976.

(ב2)(1)מתן שירות לארגון בינלאומי, לשם קיום כנס בינלאומי שמשתתפים בו חמישים תיירים לפחות, שייערך בישראל;

(2)מכירה לתייר של זכות השתתפות בכנס בינלאומי שמשתתפים בו חמישים תיירים לפחות.

(ג) ו-(ד) נמחקו...

(ה)הולכת תייר בכלי טיס ממקום בישראל למקום אחר בישראל;

(ו)נמחק [תיקון מס' 23, תחילה מ-1.1.2003; עד למחיקה נאמר: בפסקה זו, "תייר" - תייר תושב חוץ].

(ז)אשפוז של תייר בבית חולים רשום לפי פקודת בריאות העם, 1940, ושירותים נוספים הניתנים אגב אשפוז כאמור;".

"תייר" מוגדר בחוק כדלקמן:

"יחיד השוהה בישראל על פי אשרה ורישיון לישיבת מעבר או לישיבת ביקור, לפי פסקאות (1) או (2) של סעיף 2(א) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, או מי שהוראות החוק האמור אינן חלות לגביו מכוח סעיף 17 לאותו חוק, למעט מי ששוהה בישראל על פי אשרה לישיבת ביקור כדי לעבוד זמנית בשכר בישראל."

יודגש כי הגדרת "תייר" מחילה את הזכאות למס בשיעור אפס על מתן שירות ליחיד השוהה בארץ לפי אשרה ורישיון לישיבת מעבר או לישיבת ביקור, על פי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, או למי שהוראות החוק האמור אינן חלות עליו מכוח סעיף 17 לאותו חוק.

הנה כי כן, עינינו רואות כי מתן שירות של השטת שיט תיירים, באמצעות חברה ישראלית, אינו מנוי על הסעיפים הקבועים בחוק. יודגש כי אף סעיף קטן (ב)(1), הדן במתן שירותי תיירות על ידי סוכנות נסיעות, אינו חל במקרה דנן, שכן סעיף 1 לחוק שירותי תיירות, התשל"ו-1976 (להלן: "חוק שירותי תיירות") קובע כדלקמן:

"'שירותי סוכנות נסיעות' - כל אחד מאלה:

1) ארגון ומכירה של סיור לישראל או למדינות חוץ או הזמנת שירותים לצורכי סיור כאמור;

2) הזמנה או מכירה של כרטיסי נסיעה או שוברי נסיעה אל מחוץ לישראל, למעט הזמנה או מכירה כאמור, אף אם היא כוללת הזמנת שירותי לינה בבתי מלון, המבוצעת ישירות בחברת תעופה;

3) הזמנת שירותי לינה בבתי מלון בישראל או מחוץ לישראל;

4) טיפול בהשגת אשרות כניסה, שהייה או יציאה לצורכי סיור או נסיעה כאמור;

5) מתן ייעוץ מקצועי בכל ענין כאמור בפסקאות (1) עד (4)."

תקנה 12א (ג) לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 (להלן: "התקנות") קבעה חריג לסעיף 30(א)(8) כדלקמן:

"לעניין סעיף 30(א)(5) לחוק לא יחול שיעור אפס על שירות שניתן לתושב חוץ אחר כאשר נושא ההסכם הוא מתן שירות לתושב חוץ בעת שהותו בישראל והשירות איננו מסוג השירותים המפורטים בסעיף 30(א)(8) לחוק ובתקנה 12ב; הוראה זו לא תחול על השטת תייר בכלי שיט ממקום בישראל למקום אחר בישראל על הספקת ארוחות לתייר בידי המשיט אגב השטה כאמור בין אם הוא מספקן במישרין ובין בעקיפין;".

במקרה דנן, מנתוני השאלה עולה כי המשיט מעניק שירות לתושב ישראל והוא זה שמעניק את השירות לתיירים, בעוד הקלה בצורת מע"מ בשיעור אפס על שיט של תיירים תחול רק כאשר השירות ניתן לחברה שמוגדרת תושב חוץ (כגון סוכנות נסיעות זרה), כאשר מושא ההסכם הוא תושב חוץ אחר בעת שהותו בישראל.

לאור האמור, מתן שירותי השיט על ידי חברת השיט, על פי לשון החוק, עלול להתחייב במע"מ בשיעור מלא. לעניין זה נציין כי החברה הישראלית אשר התקשרה בהסכם מול התיירים למתן שירותי השיט רשאית, ככל הנראה, לנכות את מס התשומות על פי הוראות סעיפים 38, 41 ו-30(ב) לחוק, והיא זו אשר אמורה להתחייב במע"מ בשיעור אפס בגין שירותי ההשטה.

ראוי לציין כי על פי תקנה 12(א) לתקנות, תחולת ההקלה על מתן השירותים לתייר כפופה לעמידה בתנאי הרישום והפקת החשבוניות כמפורט בתקנה.

שירותים נלווים לשירותי ההשטה יכול שיתחייבו במע"מ בשיעור אפס בהישען על פרשנות מרחיבה ותכליתית, בבחינת "טפל ההולך אחר העיקר". עם זאת, לשון החוק והתקנות אינן תומכות בפרשנות זו, היות שההוראה בתקנה 12א(ג) לתקנות קובעת כי ההקלה היא על "השטת תייר בכלי שיט ממקום בישראל למקום אחר בישראל, על הספקת ארוחות לתייר בידי המשיט אגב השטה כאמור, בין אם הוא מספקן במישרין ובין בעקיפין". כלומר, מחוקק המשנה העניק הקלה ספציפית לשירות נלווה להשטה שהוא אספקת ארוחות, ולא התייחס לשירותים אחרים/נוספים.

המשיבה - ממשרד קוסט, פורר, גבאי, קסירר ושות', רואי חשבון

*התשובות אינן מהוות תחליף לייעוץ משפטי, ואין המומחים המשיבים או המערכת אחראים לתוצאות השימוש בהן

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
נשיא צרפת מקרון
צילום: איי.פי

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?

מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים

משה כסיף |

שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.

הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי,  בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.

מדינה על הנייר, כיבוש במציאות

הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.

הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.

ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.