הריבית ומחירי הסחורות: בין ארה"ב לאירופה

דני דניאל, מנהל השקעות בכיר בחברת "תכלית בית השקעות", כותב על ההשוואה שבין המדדים (PCE ו-CPI) והריביות
דני דניאל | (9)

נגידי בנקים מרכזיים בעולם מחזיקים בדעות ובדרכים שונות כיצד להילחם במיתון בו הן מצויות. הויכוח ניטש בין שתי נציגות של העולם המפותח - ארה"ב וגוש האירו. שתיהן נמצאות במצב של יציאה מהוססת מאד מן המשבר שפקד את העולם בשלהי 2008. לשתיהן קיימות אותן בעיות בסיסיות: כושר תחרותיות נמוך ביחס לעולם המתפתח, אבטלה חריפה, ומשבר חוב ריבוני אשר מקשים על הבראת המשק שלהן.

לבעיות הפנימיות הללו חובר גורם חיצוני, אשר משפיע על כלכלת העולם, בדמות עלית מחירי הסחורות (בהן הנפט, התבואות החקלאיות, המתכות וכו). אלה מעלים את יוקר המחיה, ויוצרים אינפלציה אשר מקשה על הבנקים המרכזיים למקד את הטיפול הבעיות מבית.

הבנק המרכזי האמריקאי (הפד) מצא לכך פתרון מקורי: החל מפברואר 2000 הוא החל לעקוב ולהתחשב בליבת מדד המחירים (PCE) ולא במדד המחירים עצמו (ה-CPI). המרכיבים שמוצאים ממדד הליבה הם מחירי האנרגיה והמזון, וזאת משום שמחיריהם בעלי תנודתיות גבוהה שאינה קשורה לביקוש המקומי במשק. לכן לגישתו, אין להחשיבה, שכן השפעתם קיצרת טווח, והבנק מעדיף להתרכז בהשפעות ארוכות הטווח. ניתן לראות בקלות בגרף כיצד המדד הכללי (כחול) תנודתי הרבה יותר ממדד הליבה.

יש בכך היגיון רב אם ניזכר בעלייה של עשרות האחוזים במחיר האנרגיה והמזון עד המשבר ב-2008, ירידתם הקיצונית עם פרוץ המשבר, ועלייתם המטאורית לרמתם כיום. אם הפד היה מגיב לשינויים אלה והשפעתם על מדד המחירים לצרכן, הרי שמדיניות הריבית שלו היתה יותר תנודתיות ומזיקה.

הבנק של האיחוד האירופי (ה-ECB) אינו מקבל התעלמות זו של הפד ממרכיבי המדד מחוץ לליבה. הביקורת העיקרית הנשמעת היא כי הישענות על מדד הליבה בלבד מודדת את יוקר המחיה של צרכן שאינו משתמש בתחבורה (אנרגיה) ואינו אוכל (מזון). השוני גם נובע מכך של-ECB, בניגוד לפד קיים יעד כמותי של אינפלציה שנתית - מתחת ל-2%.

מכאן, שבנק האירופי רגיש יותר ללחצי אינפלציה, ואכן לא הפחית את הריבית לרמה האפסית בה נוקט הפד, עם פרץ המשבר. עם זאת, גם ה-ECB, מתחשב במדד הליבה בהבחנתו את מקור עלית המחירים, אך בגלל יעד האינפלציה שלו, קיימת לו בעיה קשה יותר בהתמודדות מול עלית מחירי הסחורות. המלכוד של בנקים מרכזיים, דוגמת האירופי, נוצר כאשר עלית האינפלציה שמקורה בצד ההיצע (מחירי הסחורות) יוצרת צורך להשתמש בכלי המוניטרי שבידם ולהעלות ריבית. אולם, העלאת ריבית במקרה זה לא תועיל כי הביקושים במשק ממילא חלשים.

אינפלציה במשק תתחולל כאמור כאשר הביקושים עולים, ואלה יעלו כאשר כח הקניה במשק עולה, בתהליך של עלית שכר ריאלית. אך רמת האבטלה הגבוהה הקיימת במשק האמריקאי והאירופי (9% ו-10%, בהתאמה), מבטיחים כי לחצי שכר לא יהפכו לאיום אינפלציוני במשקים אלה בתקופה הקרובה.

הפד החל להתמקד במדד הליבה לאחר שהפנים את תוצאות שנות המיתון בין השנים 1970-80, שהחלו כתוצאה מ"משבר הנפט". ניתן לראות כי נגיד הבנק האמריקאי באותם שנים, פול וולקר, נקט בגישה "אירופאית" יותר באותם ימים. הוא העלה את הריבית (הגרף הכחול) בתגובה לעלית מחיר הנפט, שהעלתה את מדד המחירים לצרכן (הגרף האדום), אך כך נוצרה סטגפלציה ( מסומנת בירוק) - מיתון ואבטלה מלווים באינפלציה.

כלקח ממיתונים אלה, נגידי הפד, ובמיוחד החל מעידן הנגיד גרינספאן וממשיכו ברננקי, נתגבשה הגישה ה"אמריקאית" של מדיניות מוניטרית מרחיבה כתגובה למיתון - תוך התעלמות מעלית האינפלציה שאינה קשורה לליבה - ובדרך גם מחלישה את הדולר ומסייעת לכלכלה.

ומה בישראל?

אצלנו כידוע קיים יעד אינפלציה הנע בין 1%-3%, המהווה איזשהו פשרה בין הגישה האמריקאית והאירופאית. עד פישר, זו האחרונה היתה הבולטת, אך עם כניסתו של הנגיד הנוכחי, הורגש כי הגישה האמריקאית תופסת מקום רב יותר בהחלטות בנק ישראל. בנימוקיו ניכר כי פישר מקנה משקל רב יותר מאשר קודמיו לצמיחה ולתעסוקה לעיתים על - חשבון עמידה דווקנית ביעד המחירים.

תגובות לכתבה(9):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 4.
    טוב - הוא בכל זאת העלה את הריבית ... (ל"ת)
    אייל 23/02/2011 20:30
    הגב לתגובה זו
  • יורם ח. 27/02/2011 22:07
    הגב לתגובה זו
    צריך ללכת הביתה הביא את אמריקה אל פי התהום
  • 3.
    אייל 21/02/2011 14:13
    הגב לתגובה זו
    אם סטנלי נוטה להתעלם מעליות במחירי הסחורות והאנרגיה הוא אמור להותיר את הריבית על כנה היום - נראה הערב כמה " אמריקאי" הוא כתבה טובה !!!
  • רמי1 22/02/2011 22:24
    הגב לתגובה זו
    של ארה" ב יוביל לאסון סאב פריים 3
  • 2.
    פגסוס 21/02/2011 09:16
    הגב לתגובה זו
    עכשיו אני מבין שהנגיד האמריקאי יכול להמשיך ולשפוך כספים לנצח. בקיצור יאאלה צאו לקניות...
  • 1.
    הכלכלן R 20/02/2011 15:43
    הגב לתגובה זו
    אבל המציאות בישראל תלמד אותו שהוא חייב להעלות ריבית בקצב מהיר אחרת יתפוצצו לו פה בועות אחת אחר השניה
  • פגודה 20/02/2011 21:59
    הגב לתגובה זו
    מוניטריזם
  • האם יתכן שהתלמיד עולה על מורו?! (ל"ת)
    ירושלמי 20/02/2011 23:16
  • הפוך סטנלי מברננקי (ל"ת)
    זיגמונד פוינד 20/02/2011 23:04
בצלאל סמוטריץ
צילום: ועדת הכספים

"לא ייתכן שלאומי הגיע לשווי 100 מיליארד על חשבון הציבור"

שר האוצר מציג את מתווה התקציב - הוא רומז להעלות את המסים על הבנקים או להפחית את הרווחים שלהם לטובת רווחת הציבור:  "בנק ישראל גרם לעלית רווחי הבנקים מ-8 מיליארד שקל ל-30 מיליארד בשנה. זה לא ייתכן" 

צלי אהרון |
נושאים בכתבה בצלאל סמוטריץ'

שר האוצר וצוות המשרד, לצד מנהל רשות המסים, הכלכן הראשי ובכירי המשרד מציגים כעת את מתווה התקציב לשנה הבאה. זה עדיין לא המספרים (נעדכן בהמשך), אבל המסר ברור - המילואימניקים במרכז, המסים לציבור צפויים לרדת; הבנקים על הכוונת. "מי שמשרת מקבל הרבה יותר וזה הכי צודק", אומר בצלאל סמוטריץ', שר האוצר, "אנחנו נוריד מסים לאדם העובד. אנחנו נעשה את זה תוך שמירת המסגרות התקציביות, תוך הטלת מס רכוש ומסים נוספים שצריך להעלותם". 

"הורדת מס הכנסה מעודדת צמיחה. יש תוכנית מפורטת של הורדת מסים. 20% מאוכלוסיית ישראל משלמת 80% מנטל המס. אנחנו נוריד את  נטל המסים ונגדיל צמיחה. זה יהיה במיליארדים גדולים זה לא יהיה בשוליים".

סמוטריץ' סימן כאמור את הבנקים ובצדק -  "ההתנהלות של הבנקים היא שערורייה. אי אפשר לתפוס שהרווח גדל מ-8 מיליארד שקל ל-30 מיליארד בשנה רק כי הנגיד מחליט להעלות ריבית. לא ייתכן שלאומי הגיע לשווי 100 מיליארד על חשבון הציבור".

"במקום שהבנקים יוציאו הרבה כסף על פרסום בכל מקום שיחזירו את הכסף לציבור הלקוחות שלהם. מדברים על גימיקים שהם נותנים לציבור, זה גימיקים. שולי הרווח של הבנקים חסרי פרופורציות. אין שום סיבה למספרים האלו. 

"בקשר ליוקר המחיה, אנחנו באוצר ובממשלה נחושים להוביל רפורמה משמעותית מאוד במשק החלב. אנחנו נשמור על החקלאים. נשמור על החקלאות. נשמור על החקלאות שלנו, נשמור על הנכסים שלנו, אבל נדאג שהמחירים לצרכן ירדו. גם התקציב הביטחוני צריך לעבור חשיבה מחדש וצריך להיות הרבה יותר יעיל. יש הרבה מה לקצץ בתקציב הביטחון".