למשקיע הסולידי: פקדון בבנק או אג"ח של בנקים?

בתקופה זו שבה הריבית על פקדונות בנקאיים היא אפסית, ציבור החוסכים נמצא במלכוד, מצד אחד הוא שונא סיכון מוחלט ומצד שני הוא רוצה לקבל ריבית כלשהי בעבור חסכונותיו.

הבנקים מצידם יוצאים ב"מבצעים" ללקוחותיהם לסגירת פקדונות לתקופות שונות, ה"מבצעים" בבנקים נעים בהצעות של ריבית שנתית של כ-1%-1.5% ברוטו במידה והלקוח יסגור את כספו לתקופה קצרה יחסית (שנה, שנתיים). ההצעות לטווחים יותר ארוכים (אזור ה-5 שנים) נעות סביב 2.5%-3% ברוטו לשנה. כמובן שהריבית תלויה בבנק המציע, בסכום שיופקד וביכולת המיקוח של הלקוח.

הפיקדון הבנקאי המוצע הוא לרוב אינו נזיל ברוב התקופה ובמקרה שהלקוח יזקק לכספו הוא ישלם קנס שלפעמים מגיע לסכום גבוה יותר מהריבית שצבר במשך שנה.

בנוסף הפקדונות המוצעים בריביות אלו הינם שקליים ואינם צמודים למדד המחירים לצרכן, שעלה מתחילת השנה ביותר מ3%.

לציבור החוסכים יש אלטרנטיבה דומה לחסכון הבנקאי שיתרונותיה עולות לטעמי על חסרונותיה, האלטרנטיבה היא קניית אג"ח בנקאיות שמספקות כיום תשואה עדיפה בהרבה על "המבצעים" של אותם בנקים ממש, ניתן להסתכל על שתי החלופות כהלוואת כסף לגוף הבנקאי, שעל אותה הלוואה דרך אג"ח ניתן לקבל לפעמים ריבית כפולה על החיסכון. בנוסף, אג"ח הינן סחירות בכל יום נתון במקרה של צורך בנזילות והן יכולות לספק גם הגנה אינפלציונית, במקרה וזו רצויה.

נהוג לחשוב שכספים שנמצאים בפיקדונות בנקאיים יותר בטוחים מאג"ח של אותו גוף בנקאי, עפ"י התפיסה הזו גוף בנקאי שקורס לבעלי הפקדונות יוחזר הכסף מקופת המדינה ואילו בעלי אג"ח יצטרכו לבוא בהסדר עם מי שיכנס בנעלי הבנק הקורס. גם סוגיה זו היא פתירה וניתן ליצור תיק בעל פיזור רחב של אג"ח של הבנקים השונים בכדי להפחית את הסיכון במדרגה נוספת. לטעמי זהו מוצר בעל מאפייני סיכון שאינם עולים על החזקת פקדון בנקאי בבנק כזה או אחר.

כמה דוגמאות לסדרות של אג"ח בנקאיות לטווחים שונים:

מאת: גיא שקד - פרובידנס שוקי הון.