על סף ה-1,000 דולר: מה קורה לתפוקה בזהב ולמה היא יורדת?
המסחר בסחורות בשבוע האחרון התאפיין בירידות תלולות. מדד מחירי הסחורות המשוקלל CRB של רויטרס-ג'פריס, המורכב מחוזים עתידיים על 19 סחורות שונות, ירד בסיכום שבועי ב-4.0%. מדד הסחורות נמוך כיום ב-47.8% ממחיר השיא שלו, שנקבע ב-3 ביולי 2008, אך גבוה ב-23.7% ממחיר השפל, שאליו צנח ב-24 בפברואר השנה. הירידות המשמעותיות ביותר מבין כל הסחורות בשבוע שעבר היו במחירי סחורות האנרגיה והסחורות החקלאיות; הגז הטבעי הוסיף לרדת ב-10.1% בשבוע האחרון והנפט ירד ב-6.5%, הסויה ירדה ב-8.8% והתירס ירד ב-6.9%. לעומתם מחירי המתכות האצילות דווקא עלו; הכסף ב-9.9% והזהב ב-4.0% ל-996.70 דולר לאונקיה, אבל על הזהב בהמשך.
במדד מחירי ההובלה הימית, Baltic Dry Index, כמעט שלא היה שינוי בשבוע האחרון, והוא נסגר ב-2,415 נקודות. מהפסגה הזמנית, 4,291 נקודות, שנרשמה ב-3 ביוני השנה, כבר ירד המדד ב-43.7%, אם כי הוא עדיין גבוה ב-264% ממחיר השפל שלו, 663 נקודות, שנרשם ב-5 בדצמבר 2008.
במסחר במניות בארצות הברית ובעולם נרשמו בעיקר ירידות בשבוע שעבר. מדד המניות האמריקאי, S&P 500, ירד ב-1.22% ל-1,016.40 נקודות, המדד נמוך כיום ב-35.5% מהפסגה שנרשמה ב-11 באוקטובר 2007, אבל גבוה ב-52.4% מהשפל שאליו צנח ב-6 במארס השנה. מדד מניות הנאסד"ק ירד בשבוע שעבר ב-0.49% ל-2,018.78 נקודות, המדד נמוך כיום ב-29.4% מהפסגה שנרשמה ב-31 באוקטובר 2007, אבל גבוה ב-59.5% מהשפל שאליו צנח ב-9 במארס השנה. מדד המניות העולמי, MSCI World, ירד בשבוע שעבר ב-1.71% ל-1,075.41 נקודות, המדד נמוך כיום ב-36.1% מהפסגה שנרשמה ב-31 באוקטובר 2007, אבל גבוה ב-57.2% מהשפל שאליו צנח ב-9 במארס השנה.
בשער החליפין של הדולר לעומת האירו והין היפני כמעט שלא היה שינוי בשבוע שעבר. שערו האחרון היה 1.430 דולר לאירו ו-93.0 ין לדולר, ביחס לשקל הדולר נחלש בסיכום שבועי ב-1.39%, ושערו היציג האחרון היה 3.762 שקל לדולר.
בטבלה שלהלן רוכזו השינויים במחירי הסחורות בשבוע האחרון יחסית למחיר השיא שלהן ב-2008 ולמחיר השפל אחריו. כמו כן, מופיעים שני טורים ובהם הסימולים של תעודות הסל המתאימות להשקעה בסחורות שלהן קיימות תעודות סל; תעודות לונג לאלו הצופים עלייה במחיר הסחורה, ותעודות שורט לאלו הרוצים להרוויח מירידה במחיר הסחורה. הסימולים המסומנים ב-* מתייחסים לתעודות הנסחרות בבורסות אירופה בלבד, שאר התעודות נסחרות בבורסות ארצות הברית. הסימולים המסומנים ב-** מתייחסים לתעודות סל שאינן משקיעות ישירות בסחורה אלא בקבוצת מניות של חברות העוסקות בסחורה המסוימת.
זהב
בניגוד למגמה הכללית השלילית במחירי הסחורות בשבוע שעבר, מחיר הזהב עלה ב-4.0% ל-996.70 דולר לאונקיה, מחיר הנמוך רק ב-3.6% ממחירו הגבוה ביותר אי פעם, 1,033.90 דולר לאונקיה שנרשם ב-17 במארס 2008.
מחיר הזהב עלה בזמן האחרון למרות הירידה בביקוש העולמי לתכשיטים, וזאת בעקבות רכישות לצורכי השקעה של משקיעים בודדים, שחששו כי תבוא התפרצות אינפלציה עקב הזרמות הכספים המסיביות של בנקים מרכזיים של מדינות רבות ועקב רכישות ספקולטיביות של קרנות גידור המנצלות את העלייה במחיר הזהב להשגת רווחים מהירים.
השימוש העיקרי בזהב הוא לתכשיטים, אבל הביקוש לזהב לתכשיטים ירד לאחרונה בגלל המשבר הכלכלי העולמי. בשנת 2007 הסתכם הביקוש לזהב לתכשיטים ב-2,400 טון, 62.6% מצריכת הזהב הכללית; לעומת זאת, הביקוש לזהב לתכשיטים בשנת 2008 ירד ב-10.4% ל-2,150 טון, 59% מצריכת הזהב הכללית; והירידה בביקוש לזהב לתכשיטים נמשכת גם השנה. הודו וטורקיה הן צרכניות הזהב הגדולות בעולם, והצריכה היא לתכשיטים, בעיקר צריכה של לקוחות פרטיים.
תפוקת הזהב העולמית ממכרות נמצאת בירידה: התפוקה הכללית בשנת 2008 הייתה הנמוכה ביותר מאז 1995 וירדה ב-5% בהשוואה לשנת 2007 ל-2,385 טון. הירידה הבולטת ביותר הייתה בתפוקת המכרות של דרום אפריקה, שבשנת 1970 הפיקה כשני שלישים מהתפוקה העולמית ובשנת 2008 ירדה ל-9.7% מכלל התפוקה העולמית.
דרום אפריקה איבדה את מקומה כמפיקה הגדולה ביותר של זהב בשנת 2007 לאוסטרליה, שהפיקה באותה שנה 280 טון זהב לעומת 270 טון שהפיקה דרום אפריקה. בשנת 2008 הייתה סין למפיקה הגדולה ביותר של זהב ממכרות ולה 288 טון, אחריה ארצות הברית שהפיקה 234 טון ודרום אפריקה - 232 טון.
הירידה בתפוקת הזהב של דרום אפריקה נובעת ממחסור באספקת החשמל שם, הגורם לירידה בפעילות מכרות הזהב והפלטינה ובייצור האלומיניום. לפי ההערכות, המשבר בייצור החשמל בדרום אפריקה אינו עתיד להיפתר בשנים הקרובות. דרום אפריקה מחזיקה ברזרבות הגדולות ביותר של זהב, 6,000 טון, כ-15% מהרזרבות העולמיות הזמינות, ו-36,000 טון, כ-40% מכלל הרזרבות העולמיות של זהב, הכוללות גם כאלו שהפקת הזהב מהן אינה כלכלית בשלב זה. לאוסטרליה, הנמצאת אחריה, רזרבות זמינות של 5,000 טון ורזרבות כלליות של 6,000 טון. מעניין לציין שבקצב ההפקה של זהב ממכרות בשנים האחרונות יספיקו עתודות הזהב הידועות רק לעוד 36 שנה.
איך משקיעים בזהב בישראל?
כלל-פורקס
בחשבון מסחר בכלל-פורקס ניתן להשקיע השקעה ישירה בכל סכום במחיר הזהב בשני הכיוונים, קנייה ומכירה, בחדר עסקאות בין-לאומי הפועל 24 שעות ביממה וזמין לכל הסוחרים. קישור לחברה:
https://www.clalforex.co.il/he/apply/?tag=open_new
תעודות סל בארצות הברית
תעודת הסל הסחירה ביותר לזהב, ,streetTRACKS Gold Trust נסחרת בבורסת ניו יורק בסימול GLD, החברה המנהלת היא World Gold Trust Services, ודמי הניהול הם 0.40% לשנה. קיימות גם אופציותcall ו-put לתעודת סל זו. קישור לאתר הקרן: http://www.spdrgoldshares.com/
תעודת הסל, DB Gold Short Exchange Traded, נסחרת בבורסת ניו יורק בסימול DGZ. החברה המנהלת היא Deutsche Bank, ודמי הניהול הם 0.75% לשנה. התשואה של תעודת סל זו עומדת ביחס הפוך לשינוי במחיר הזהב, והיא מתאימה למי שצופה שמחיר הזהב ירד. קישור לאתר הקרן:
http://www.powersharesetns.com/portal/site/etns/gold/
*מאת: אריה גורן, אנליסט גלובלי בכלל פיננסים.

בנק ישראל פרסם תכנית כוללת להקלות כלכליות לחיילי חובה
האמנה החדשה, שנקראת "אמנת זמינות פיננסית לסיוע לחיילים וחיילות בשירות חובה", תעודד את הבנקים להעניק פתרונות יצירתיים, להקפיא הליכים משפטיים ולשפר את הנגישות הפיננסית של חיילים לאורך השירות ובסיומו
הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל השיק מהלך ראשון מסוגו, שמטרתו להעניק סיוע פיננסי ייעודי לחיילי וחיילות חובה. האמנה החדשה, שאומצה באופן וולונטרי על ידי כלל המערכת הבנקאית, מתיימרת להתמודד עם תופעה שהפכה בשנים האחרונות לנפוצה במיוחד: חיילים בשירות סדיר שמוצאים את עצמם תחת עומס כלכלי מהותי, לעיתים כבר במהלך השירות, ונושאים איתם את נטל החובות גם לאחר השחרור.
היוזמה, הקרויה "אמנת זמינות פיננסית", נבנתה בשיתוף פעולה של שורת גופים ובהם הבנקים, חברות כרטיסי האשראי, איגוד הבנקים, משרד המשפטים (הסיוע המשפטי), רשות האכיפה והגבייה, ועמותת "נדן". לפי הפיקוח, מטרת האמנה אינה רק הקלה מידית על חיילים הנמצאים בקשיים, אלא גם מניעה, באמצעות כלים לשיפור הידע הפיננסי והנגישות לשירותים.
מרכיב מרכזי באמנה הוא הטיפול בחוב. על פי המתווה, בנקים שיעמדו בהוראות יקפיאו הליכים משפטיים למשך שנה לחוב של עד 15 אלף שקל, וינסו לגבש עם החייל החייב הסדר תשלומים מקל, בהתאם ליכולותיו. ההקפאה תוארך בעוד חודש אם החייל ריצה עונש מאסר של 30 יום ומעלה. מדובר במהלך שיש בו היבט חברתי מובהק, אם כי המבחן המשמעותי יהיה מידת השימוש בו בפועל, ובעיקר מידת שיתוף הפעולה מצד הבנקים עצמם, שיכולים אמנם להעניק הקלות נוספות, אך אינם מחויבים לכך.
כחלק מהשינוי, ימנו הבנקים אנשי קשר ייעודיים לחיילים, שיקבלו הכשרה ממוקדת בהובלת הגופים הרלוונטיים, כולל מפגש עם נציגי צה"ל והסיוע המשפטי, ויוכלו להציע פתרונות בהתאמה אישית. כל חייל יוכל לפנות לאיש הקשר בבנק שבו מתנהל חשבונו, ללא תלות במקום השירות או הסניף. במקביל, תוענק גמישות תפעולית, תעודת חוגר תוכר כאמצעי זיהוי רשמי לפעולות בסיסיות בבנק, חיילים יוכלו לפעול בכל סניף הקרוב אליהם ולא רק בסניף האם, ויונפקו כרטיסי חיוב דיגיטליים זמינים עבור חיילים המשרתים הרחק מהבית.
- סמוטריץ' נגד בנק ישראל: "אם הנגיד לא יוריד את הריבית אני אוריד מיסים"
- האם מתפתחת בבנק ישראל "דיקטטורה מחשבתית"?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
באשר לאשראי, תצא המלצה להציע מסגרות מותאמות ליכולת הכלכלית של החיילים, תוך הפחתת סיכון להיכנסות למינוס או לחריגות לא מבוקרות. מעניין לראות שהאמנה אינה עוסקת רק בהיבט המיידי אלא גם בתקופות חריגות, כמו מלחמה. ההתייחסות למבצעים כמו "חרבות ברזל" ו-"עם כלביא" מעידה על לקח ברור שלמד הפיקוח: בתקופות לחימה נדרשת רמה גבוהה של גמישות ונכונות מצד המערכת הבנקאית לפעול ברגישות מול חיילים שנפגעו, נפצעו, או נמצאים בזמינות מבצעית אפסית.

"כיבוש עזה אינו רק אתגר ביטחוני אלא איום כלכלי חמור על ישראל"
פרופ' צבי אקשטיין, ראש מכון אהרון למדיניות כלכלית: "הסדרה בשילוב רפורמות כלכליות יכולה להחזיר את המשק למסלול של יציבות וצמיחה"
מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן מפרסם ניתוח הבוחן את ההשלכות הכלכליות של שלושה תרחישים ביטחוניים־מדיניים אפשריים הנוגעים לחזית עם עזה: סיום הלחימה והסדרה בינלאומית לניהול אזרחי של רצועת עזה; סיום הלחימה בעזה, ללא הסדרה. כיבוש מלא של רצועת עזה הכולל ניהול אזרחי מתמשך בידי ישראל
הניתוח שנבנה בשיתוף מומחי ביטחון מצביע כי כיבוש עזה כרוך בהוצאות ביטחוניות גבוהות, צפוי לגרור סנקציות כלכליות, ימנע יישום רפורמות תומכות צמיחה ויוביל לפגיעה ברמת החיים של האזרחים וביציבות הפיננסית של המשק. תרחיש כזה יוביל ל"עשור אבוד" – שנים רבות של צמיחה איטית - כפי שקרה לאחר מלחמת יום כיפור. לעומת זאת, בתרחיש הסדרה והעברת הניהול האזרחי של רצועת עזה החל מ-2026 לאחריות בינלאומית תתאפשר חזרת המשק למסלול של צמיחה כלכלית כפי שקרה לאחר האינתיפאדה השנייה.
מכון אהרן מפריד בניתוח הכלכלי בין הטווח הקצר (2027-2025) לטווח הארוך (2035-2028). בכל אחד מהתרחישים הוערכו היקפי המילואים הנדרשים, היקף העובדים שיעדר ממקום העבודה, העלויות הביטחוניות והשפעותיהם על הגרעון, הצמיחה ויחס החוב לתוצר.
כיבוש מלא של רצועת עזה
בתרחיש זה צה"ל נוקט בפעילות צבאית עצימה מאוד ברבעון האחרון של 2025 וכן ב-2026, לרבות גיוס מילואים רחב של כ-100 אלף אנשי מילואים. ישראל, מתוקף החוק הבינלאומי, מחויבת בחלוקת מזון ובשירותים אזרחיים בסיסיים לתושבי עזה. הפעילות הצבאית, יחד עם ההוצאות בגין ניהולה האזרחי של עזה, לרבות חלוקת המזון, מגדילות את ההוצאות הצבאיות ב-2025 וב-2026 אל מעל ל-9% תוצר בשנה, ואת הגרעון בשנים אלו ל-7.6% ו-7.9% בהתאמה. החוקרים מדגישים שבכל התרחישים שנבחנו מתקיימת התאמה תקציבית של 2% תוצר (הפחתת הוצאות או העלאות מיסים) בשנים 2027-2026. צמיחת התוצר בתרחיש זה תיפגע באופן משמעותית: 0.7% ב-2025 ו-1.1% ב-2026. ותוביל לצמיחה שלילית של התוצר לנפש (ירידה של 1.1% ב-2025, ושל 0.7% ב-2026). תוצאות אלו הן סכנה של ממש ליציבות הפיננסית של ישראל – יחס החוב לתוצר צפוי לעלות ל-75.9% בסוף 2026 ול-78.8% ב-2027. רמות אלו של יחס חוב לתוצר צפויות להוביל להפחתה משמעותית של דירוג החוב של ישראל, לזינוק בפרמיית הסיכון ולעלייה בעלויות מימון ומחזור החוב של הממשלה. החוקרים מניחים כי תחת תרחיש כיבוש עזה לא יהיה ניתן ליישם רפורמות תומכות צמיחה כלכלית כגון השקעה בהון האנושי, בתעסוקה, בתשתיות ובעיקר תשתיות תחבורה ותשתיות דיגיטציה של המשק.
- כולם מדברים על עלייה לארץ - הוא מדבר על הגירה מהארץ; הכלכלן שמספק תחזית פסימית לשנה הבאה
- מאות כלכלנים במכתב: "עדיין לא מאוחר לעצור את הרכבת לפני התהום"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תרחיש זה טומן בחובו סיכונים גדולים לכלכלה הישראלים וליציבות המשק: ראשית, תנאים אלו לא יאפשרו מימון מלא של דרישות מערכת הביטחון צפויה פגיעה משמעותית בשירותי האזרחיים, בעיקר בריאות, חינוך והשקעות בתחבורה. בנוסף, תרחיש כזה יחריף את מצבה המתדרדר של ישראל בזירה הבינלאומית הצפויה להטיל סנקציות כלכליות שיפגעו בחברות יצוא, בעיקר יצוא הייטק, ובייצור מקומי בשל קושי ביבוא מוצרי גלם וביניים.