על המלכוד של המשקיע הסולידי
אג"ח ממשלתית בדרך כלל נחשבת לנכס חסר סיכון עבור תושבי המדינה בה הונפקה, והסיכון בהשקעה מסתכם בהפסדי הון אפשריים במהלך חיי האג"ח בלבד. הפסדי הון נוצרים כאשר אלטרנטיבות ההשקעה נתפסות כעדיפות פתאום נוכח שינויים מאקרו כלכליים, כדוגמת העלאת ריבית. מהלך שכזה ילווה בירידת שערי האג"ח ועליית התשואה לפדיון עד להתייצבות בשוויי משקל חדש, ומי שהחזיק באג"ח ערב עליית התשואות יאלץ לרשום לעצמו הפסדי הון.
במצב נורמאלי, הסיכון הגלום באג"ח ממשלתית גדל ככל שהמח"מ ארוך יותר, כיוון שתשואה לפדיון נקובה במונחים שנתיים וכל שינוי בה ישפיע על מחיר האג"ח במכפלת שנות המח"מ. אלא, שהמצב כעת הוא לא נורמאלי והריבית הנמוכה במונחים היסטוריים והעדר האלטרנטיבה למשקיעים הסולידיים יצרו עיוות בעקום התשואה שמגלם סיכון ממשי להפסדי הון דווקא באג"ח במח"מ קצר-בינוני, בעוד שהארוכים מתומחרים כעת בצורה נאותה להערכתי, וממחירם עולה כי המשקיעים מניחים ריבית שנתית ממוצעת של כ-5% בעשור הבא ופרמיית נזילות שנתית לגיטימית של כ-0.1%.
אם נשאל 1000 נדגמים מה יהיה שער החליפין של הדולר בעוד 10 שנים לדוגמא, נקבל בוודאי תוצאות המתפלגות נורמאלית בקירוב עם ממוצע של 3.95 ש"ח לדולר. ומה היו התוצאות אם היינו שואלים את אותה שאלה רק לפני 3 חודשים - ממוצע ההתפלגות הנורמאלית היה מצביע כנראה על 4.2 ש"ח לדולר. מה יניע אם כן משקיעים לשנות הערכותיהם בכ-5% לגבי שע"ח בעתיד הכל כך רחוק?
כאשר אנו נדרשים לפתרון מספרי בתנאי אי ודאות, המוח האנושי מנסה לאתר מספר מוכר שיהווה נקודת מוצא לתהליך המחשבתי, ושע"ח היום הוא המספר הכי אקטואלי שמשמש אותנו בפתרון השאלה הנדונה. תופעה זו כונתה "עיגון" ע"י צמד הפסיכולוגים זוכי פרס נובל לכלכלה עמוס טברסקי ודניאל כהנמן, על מחקרם בנושא הטיות קוגניטיביות בקבלת החלטות בתנאי אי ודאות.
הריבית היום נמוכה מאי פעם, וסביר שלא תוותר ברמה זו זמן רב. את זה כולם יודעים, אבל נשאלת השאלה מתי תחל העלאת הריבית ומה יהיה קצב ההעלאה - ועל זה אפשר להתווכח. הורדת ריבית בנק ישראל הייתה חדה ומהירה כשצללה מ-4.25% בספטמבר אשתקד ל-0.5% באפריל השנה, בתגובה לקיפאון הפתאומי שחלש על הכלכלה הגלובאלית. אם תשאלו אותי, העלאת הריבית תאחר להגיע, אך כשהיא תגיע היא תזנק במהלך מהיר ובתוך חודשים ספורים תחזור לשייט ברמות נורמל של 4% לפחות.
ובכל זאת כשאנו נגשים לקבל החלטת השקעה סולידית וכשהריבית לטווח קצר היא אפסית, קשה לנו להתנתק מה"עיגון" שמקבע אותנו לשערה בהווה ובתנאים שכאלה אלטרנטיבה של 3% לשנה במח"מ 3 שנים נשמעת לנו מספקת וסבירה. לחצי ביקוש מצדם של משקיעים סולידיים שלא מסתפקים בתשואת המק"מ מוסיפים כל העת לשחוק את התשואה בשקלי הקצר-בינוני והעקום הופך תלול ומעוות.
עיוותים בעקום התשואה עפ"י רב מתוקנים באמצעות פעילותם של שחקני הגידור ובתוך זמן קצר יחסית חוזרת התשואה לגבולות הסביר. אלא שמשחקי גידור רלוונטיים יותר במח"מ הבינוני-ארוך, שם למנוף המח"מ ישנה השפעה כפולה ומכופלת על התשואה שתניב פעולה נכונה. העדר נוכחותם של שחקני גידור במח"מ הקצר מורגשת כאשר העיוות מחזיק מעמד תקופה ממושכת ולא מתוקן.
האינפלציה הגלומה בשוק עומדת קרוב ל-2.7% בכל אחת מ-4 השנים שיחלו בעוד שנה מהיום, בתוך היעד הממשלתי. כדי לשמור את ציפיות האינפלציה בתחום היעד חייב בנק ישראל להתחיל להעלות את הריבית כבר ב-2009, ואם אכן כך יפעל נראה בוודאי מהלך של נטישת האפיק השקלי הקצר ועליית תשואות מהירה. אם לא יפעל הנגיד להעלאת הריבית בקרוב אזי האינפלציה הצפויה לשנים הבאות תחרוג מעל היעד והלחץ לעליית התשואות בשקלי יגיע מכיוון האינפלציה הגלומה בתמחור העקומים.
כך או כך, משקיע סולידי מצוי היום במלכוד והעדר האלטרנטיבות מושך אותו לקחת החלטות שאינן רציונאליות בשוק חסר סיכון כביכול. איזור הדמדומים בו מצוי השקלי הקצר-בינוני צריך להדיר שינה מעיניהם של המשקיעים באפיק, ומתקרבת השעה שבה נצטרך לקבל החלטות ולהגדיל במעט את הסיכון בתיק ההשקעות באמצעות הארכה משמעותית של המח"מ או אולי להסתפק בתשואה אפסית במק"מ או בריבית משתנה, כל זאת כדי להתגונן מהמהלך הקרב ובא של העלאת הריבית.
תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים
בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים
לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש.
"לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.
וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש.
פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?
- המפקח על הבנקים: “השוק השתנה מאז רפורמת בכר - נדרש עדכון רגולטורי”
- בקרוב: מוקד הונאות טלפוני 24/7 בכל הבנקים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).
תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים
בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים
לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש.
"לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.
וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש.
פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?
- המפקח על הבנקים: “השוק השתנה מאז רפורמת בכר - נדרש עדכון רגולטורי”
- בקרוב: מוקד הונאות טלפוני 24/7 בכל הבנקים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).
