"הכנסה מיגיעה אישית" לעניין פטור ממס לנכה

בית המשפט קיבל חלקית ערעור של חברה ושל בעליה, וקבע כי יש להכיר בחלק מפעולות המערער במסגרת החברה כ"הכנסה מיגיעה אישית" המזכה אותו ואת החברה בפטור מתשלום מס בשל נכותו לפי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961.

העובדות וטענות הצדדים

לחברת "מעדני רט מפעלי מזון ומחסני קירור בע"מ" יש מבנה בבעלותה באזור התעשייה פולג בנתניה. המבנה מניב לה הכנסה מדמי שכירות. בין השנים 2000-1997 לא שילמה המערערת כל שכר למערער, ובשנים 2002-2001 שולם למערער שכר, לאחר שהוא הוכר כנכה הזכאי לפטור מתשלום מס בגין הכנסתו.

זאת ועוד, המערער מחזיק בבעלותו כמה מכליות להובלת גז, והוא ביקש להכיר בהכנסתו ממכליות אלו כהכנסה הפטורה ממס.

המשיב דחה את דרישות המערערים להכרה בהכנסות המערער כהוצאה בת-ניכוי לחברה (ביחס למשכורת ששולמה למערער), וקבע כי המערער קיבל את ההכנסה מבעלותו על המכליות בלי שביצע כל עבודה ממשית בעבור כך, ולפיכך ההכנסה אינה עונה על הגדרת "הכנסה מיגיעה אישית" המזכה אותו בפטור ממס בשל נכותו.

לטענת המערערים, בהכנסות המערער מדמי השכירות, וגם בהכנסותיו מבעלותו במכליות הדלק, יש "יגיעה אישית", שכן המערער פועל רבות בשני המקרים, בתחזוקת המבנה המושכר ובתפעול ובניהול המכליות בהתאמה. לפיכך שכרו מהחברה הוא שכר מיגיעה אישית, וככזה - זכאית החברה לנכותו כשכר עבודה.

לטענת המשיב, פעולותיו של המערער בשני המקרים המצוינים לעיל אינן מהוות הכנסות "מיגיעה אישית", וזאת בשל היקף העבודה המצומצם שלו בכל אחד מהם. נטען כי חוזה השכירות אינו מטיל על המשכירה - זוהי החברה ולא המערער - כל חובת תיקון המבנה, ואף המכליות מנוהלות על ידי חברה אחרת שמשלמת למערער מן הרווחים לאחר ניכוי הוצאות ועמלה, ולכן לא מדובר בהכנסה מיגיעה אישית.

בית המשפט קבע:

המערער לא שכנע את בית המשפט כי משך משכורת בשנים 2002-2001 כאשר התאפשר לו לעשות כן מבחינת מצב החברה, שכן נראה כי מצב החברה איפשר למערער למשוך שכר אף קודם לכן. למעשה המערער משך שכר מהחברה רק לאחר שהמשיב הכיר בנכותו וקבע כי הוא זכאי לפטור על הכנסתו. לפיכך סבור בית המשפט כי מועד משיכות השכר נעשה תוך ניצול של הפטור.

עם זאת, יש להכיר בפעולות המערער בקשר לשכירות המבנה, וההכנסה הצומחת מפעולות אלו, ברבע משרה בלבד, וחלק זה יוכר כהכנסה פטורה ממס. בהתאם לכך יש לסווג רק רבע ממשיכות המערער כשכר. מטבע הדברים, חלק זה צריך שיוכר כהוצאה בחברה.

באשר לטענה כי מדובר בהכנסה משכר דירה, אשר אלמלא הייתה משולמת לחברה היה אפשר להחיל עליה את הפטור, הרי המציאות היא כי החברה היא שהפיקה הכנסה בנכס במהלך השנים, ולא המערער. כך בעת שהופעל עסק בנכס, וכך משהושכר הנכס.

אי אפשר במצב עובדתי זה להתעלם מבחירת הנישום לפעול באמצעות חברה. בחירה זו קיפלה בתוכה שיקולים שונים, ובהם, יש להניח, גם שיקולי מס כאלה ואחרים. אין מקום עתה להרים את המסך כדי לכוון אל תכלית ההגדרה המורחבת של "הכנסה מיגיעה אישית".

באשר להכנסות המערער מהבעלות על מכליות הדלק - נקבע כי לאור הפעולות שנוקט המערער בעניין זה, כאשר את מרב הפעולות הנוגעות לניהול המכליות ולתפעולן מבצעת חברה אחרת, וכן לאור שיעורי הבעלות של המערער במכליות בשיתוף עם אחרים - שכרו מיגיעה אישית הוא בשיעור של כ-20% בלבד. שכר זה יהיה פטור ממס, כאשר יתרת ההכנסה הצומחת לו מהמכליות מהווה קבלת רווחים כבעלים והיא אינה הכנסה מיגיעה אישית.

חלק מן הערעור התקבל.

בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו

לפני: כב' השופט מגן אלטוביה

ניתן ב-1.7.2009

התקציר מאת עו"ד איתי שרף, "הוצאת הלכות - דינים ועוד", מבית "חשבים ה.פ.ס מידע עסקי בע"מ"