כולנו יודעים שאחרי גל עליות צריך להגיע מהלך של תיקון. כולנו גם יודעים שמהלך העליות הראשון שאחרי נקודת התחתית יבוצע עם כסף קטן ובזמן שמרבית המשקיעים יושבים על הגדר ואינם שותפים לחגיגה. מה שכולנו יודעים שצריך לקרות קרה, ובכל זאת, רבים עדיין מעריכים כי צפירת ההרגעה הייתה מוקדמת, הסערה עדיין אורבת מעבר לפינה והעתיד צופן לנו רמות שפל חדשות. האם אכן מדובר רק בראלי של שוק דובי או שמא הגיע הזמן להתנער מהפחדים ולשנות כיוון חשיבה?

כדי לבסס מסקנה נאלצתי לנטר את מכלול האמוציות שהובילו את המשקיעים למהלכי הטירוף, בדרך למטה כמו גם בדרך למעלה. כפי שעולה , הערכתי אז שהמשבר בשוק ההון קרוב מאוד לשיאו ועלינו כמשקיעים מתוחכמים לפעול לרכישת נכסים פיננסים במחירי הזדמנות כל עוד הפאניקה שולטת והדם נשפך ברחובות.

בעת כתיבת המאמר ההוא לא היו לי הכלים להעריך שאכן באותו יום א' הארור תיגע הבורסה בת"א בשער התחתית של המשבר הנוכחי (נכון לרגע זה לפחות), אך בהחלט הרשיתי לעצמי להעריך כי אנו לא עומדים לפתחו של שפל כלכלי חדש. הערכותיי אלו נשענו על השוני המהותי בטיפול בכלכלה הקורסת היום אל מול הטיפול הכושל לו זכתה הכלכלה האמריקאית בתקופת השפל הגדול של שנות ה-30. עובדות אלו הן שהובילו אותי למסקנה כי צניחה של יותר מ-50% במדדי המניות המובילים צפויה לתת את אקורד הסיום של השוק הדובי, כפי שארע במשברים כלכליים מודרניים קודמים.

כלכלה בבסיסה בנויה על אמון. מי שלא מאמין שהלווה ממנו יחזיר לו את כספו, לא ילווה. מי שלא מאמין שנכס שעומד למכירה יהיה בעל שווי דומה לפחות גם בעתיד, לא יקנה. מי שלא מאמין שגם מחר תהיה לו פרנסה, לא יבזבז על מותרות וינסה לשמור את כספו קרוב לחזה.

משבר בבנקאות ובמוסדות הפיננסיים פוגע פגיעה ישירה באבן היסוד של הכלכלה - האמון, וכל משימתם של הקברניטים הייתה להשיב את האמון שנסדק והתפורר במהלך כל כך מהיר ומפתיע, ואלה עמדו במבחנם המכריע ולא הכזיבו. התערבות מוניטארית ופיסקאלית גלובאלית ומתואמת, בקנה מידה ובשיעור חסר תקדים, יחד עם יצירת כללי משחק חדשים בהם לא מאפשרים קריסה של מוסדות פיננסיים גדולים, שינויי חקיקה זריזים והידוק רגולאטורי הם שהשיבו במהרה את האמון למחוזותינו.

מדדי הפחד שזינקו לרמות שרואים פעם בחיים, ליוו מהלך של מכירת חיסול היסטרית והמחירים בשוק ההון גילמו סבירות גבוהה לקיומם של תרחישים אפוקליפטיים באמת. מי שמצפה למהלך שלילי שיביא לבחינה נוספת של רמות התחתית, חייב להניח שרמת הפאניקה תשוב לערכי הקיצון שאפיינו את סוף השנה שעברה. ואם כן, נשאלת השאלה מהו הטריגר הכלכלי שיכול להצית שוב מהלך מטורף שכזה.

אני מרשה לעצמי להניח שמחירי המניות ותשואות האג"ח היום, מגלמים נאותה את הידוע לנו על מצב החברות והפעילות הכלכלית, חרף אי הודאות המאפיינת את התקופה שאחרי הסערה. אי ודאות היא לא מילה גסה, ועלינו להבין שהצימוד תשואה-סיכון עובד גם בכיוון החיובי. ככל שרמת אי הודאות גבוהה יותר כך פוטנציאל הרווח עולה, ולכשתתבהר התמונה עם הזמן ותרד רמת אי הודאות, שווי הנכסים יעלה והתשואה שתתקבל מההשקעה תצדיק בדיעבד את הסיכון שניקח על עצמנו היום.

במהלך 12 החודשים הראשונים של הגל העולה שהחל בסיום משבר בועת הדוט.קום בפברואר 2003, עלה מדד ת"א 25 בכ-80%, כפול מהעלייה שאפיינה את מהלך הראלי האחרון בת"א. להיסטוריה יש נטייה מוזרה לחזור על עצמה, ויחד עם הדחיפה שקיבלה הכלכלה הגלובאלית ממקבלי ההחלטות, אני מתקשה לאתר את מקור הפסימיות של אותם אלה שמצפים לגל נוסף ואגרסיבי של ירידות בחזרה לתחתית.

אם גם אתה אחד מאלה שרואים מפולת באופק וחוששים להיכנס להשקעה כבר היום, רצוי שתבדוק מהו באמת מקור התחושה והאם לא מדובר רק במשאלת לב או בקיבעון מחשבתי. בשוק ההון עפ"י רב אין מועד ב' ומי שפספס את הגל הראשון יפעל בחוכמה אם ינסה לפחות לתפוס מקום על הרכבת לפני שיחמיץ גם את הגל העולה הבא.

מאת: אלדר גנזל, מנכ"ל אסטרטג בית השקעות