תרמית הפירמידה – הגרסה המקומית, רצוי להיזהר

אלדר גנזל מנכ"ל בית ההשקעות מאור-לוסקי חושף את אחד מסודות השיווק השמורים של תעשיית קרנות הנאמנות בישראל
אלדר גנזל |

קוסמים נוהגים לכרות ביניהם ברית בלתי פורמאלית לפיה הם לא יחשפו את סודות התעשייה לגורמים חיצוניים. גם בתעשיית ניהול ההשקעות ישנם סודות שנהוג לשמור עמוק בבטן, ורוח השררה שאיתה הקצתי הבוקר דחקה בי לקחת החלטה לא פשוטה, לבגוד במחנכיי ולשתף את כולם באחד מסודות השיווק השמורים ביותר של תעשיית קרנות הנאמנות, סוד שהחשיפה שלו עשויה לגרום נזק ללא מעט בעלי אינטרס.

תרמית הפירמידה המכונה גם "הונאת פונזי" על שמו של יזם התרמית המימונית צ'ארלס פונזי, מהגר איטלקי בארה"ב, מבוססת על רעיון של הצגת כספם של משקיעים חדשים בקרן השקעות כתשואה על כספם של המשקיעים הותיקים. התרמית נחשפת רק כאשר מסתיימת מגמת גיוס הכספים החדשים לקרן, ואז מגלים המשקיעים הותיקים לדאבונם שהמלך הוא עירום, ומי שלא משך את כספו לפני פיצוץ הפרשה הפסיד את הכל.

הונאת פונזי אינה חוקית כמובן וביצועה מהווה מעשה פלילי, ואין בידיי כל מידע על פעילות לא חוקית שמתרחשת בתעשיית קרנות הנאמנות. "אתה מגייס כשאתה יכול, לא כשאתה צריך" אמר לי פעם איש חכם, והרעיון השיווקי שעומד מאחורי המשפט הזה בהקשר של קרנות הנאמנות מלמד שנכון לרכז מאמץ בגיוס נכסים מנוהלים דווקא בקטגוריית ההשקעה שהניבה בתקופה האחרונה את התשואה הגבוהה ביותר, גם אם אתה מעריך שהגל העולה עומד להתנפץ על החוף בקרוב והאלטרנטיבה בקטגוריות האחרות עדיפה משמעותית.

האפיק השקלי הניב למשקיעיו בשבועות האחרונים תשואה שלא הייתה מביישת רווחיות של תיק מניות בשנה שלמה, כאשר המדד הממשלתי השקלי עלה בכמעט 9% מראשית השנה וזינק בלמעלה מ-5% מתחילת חודש נובמבר בלבד. האפיקים השקליים הארוכים השלימו עליה חדה אף יותר כאשר המריאו בלמעלה מ-14% מתחילת השנה ומתוכם 11% רק בחודש וחצי האחרונים. בשנה שבה שוק המניות נחתך בחצי ומדדי האג"חים הקונצרנים צנחו ב-15%, האפיק השקלי הוא באמת כוכב וכנראה שנכון היה, בדיעבד, לרכז את עיקר ההשקעה בתיק באלטרנטיבה נטולת סיכון זו.

The trend is your friend טוענת האמרה המפורסמת ביותר בתנ"ך לסוחר המתחיל, אבל חשוב לבחון מה עומד מאחורי הטרנד לפני שמחליטים להצטרף למגמה. משקיע צריך לשאול את עצמו בכל בוקר איפה נכון להשקיע את כספו החל מהיום, ולא להתעסק בשאלה איפה היה נכון להשקיע אתמול, ומי שיקבל החלטות השקעה על בסיס ביצועי האפיק בעבר מבלי לבחון את המשמעות הכלכלית של מהלכיו עשוי לגלות לתדהמתו שהטרנד בגד בו והביצועים הפנומנאליים לא חזרו על עצמם דווקא בתקופת ההשקעה שלו.

הורדת הריבית האגרסיבית בארה"ב לשפל היסטורי ע"י הפדרל ריזרב הביאה לגל רכישות מאסיבי באפיק השקלי, וההערכה הייתה שכעת לא נותר לנגיד בנק ישראל אלא לחתוך את הריבית ב-0.75% עד סוף השנה. המשקיעים המופתעים לכאורה לא שמו לב שהתשואות הגלומות באג"ח הממשלתי כבר מגלמות הורדת ריבית ל-1.75%, וגם אם תרד הריבית באחוז שלם ל-1.5% באופן מיידי, לא תהיה הצדקה לרכוש את האג"ח השקלי ל-11 שנים בתשואה נמוכה מ-5.5%. האינפלציה בחודשים הקרובים תהיה שלילית לכל הדעות, אבל התשואות בהם נסחרים האג"חים הממשלתיים כבר היום מגלמות דפלציה עמוקה בשנתיים הבאות, בניגוד לקונצנזוס הכלכלנים המציג הערכות מתונות הרבה יותר.

אז מה הקשר בין תשואת השקלי לתרמית הפירמידה, ואיפה ההונאה בשוק קרנות הנאמנות הישראלי? אין הונאה ואין מעשה פלילי, אבל הקלות בה ניתן לגייס כספים בקרן המנוהלת באפיק שדרכו צלחה לאחרונה מושכת את מנהלי הקרנות להבליט את תשואתן ולהמליץ על רכישת היחידות בהן, גם אם אותם יועצים מבינים שהתשואה שהושגה עד כה לא תתקבל בעתיד, והסיכון בנקודת הזמן הזו גדל באופן ניכר.

שיווקן האגרסיבי של הקרנות השקליות בתקופה הקרובה יחד עם התשואה הפנומנאלית שהציגו עד כה ועוד בשנת משבר, יביאו לגיוסי ענק באפיק גם בשבועות הקרובים לאחר שמיליארדים כבר עשו את דרכם בימים האחרונים לקרנות אלו. מנהלי אותן קרנות יאלצו להוסיף ולרכוש אג"ח שקלי ולהפיל את התשואות לפדיון כך שרמת הסיכון תעלה עד לנקודת הפיצוץ. המשקיעים הותיקים ייהנו מגיוסי כספם של המשקיעים החדשים ומי שלא ידע לברוח מהפירמידה בזמן, יגלה בקרוב שהסיכון התממש ושגם באג"ח ממשלתי אפשר לאבד אחוזים לא מבוטלים.

יש מי שיטען שדבריי מגיעים מפוזיציה והאמת שהצדק איתו. מטבע הדברים אני נוהג ליישם את המלצותיי שלי ובמהלך השבוע החולף דיללתי את ההחזקות בשקלים והגדלתי החזקות בצמודים הבינוניים ובאג"ח בריבית משתנה. בעולם אי הודאות ישנה נטייה טבעית ללכת עם הזרם ולהיסחף להרפתקאות על בסיס תוצאות העבר, אלא שבתקופה משוגעת בה מגמות רבות עוצמה משנות כיוון בחדות חדשות לבקרים אין מקום למאחרים, וכשל התנהגותי של הצטרפות מאוחרת לטרנד עלול לפגוע במי שיטפס על הפירמידה רגע לפני שזו תתמוטט ותקרוס תחתיו.

מאת: אלדר גנזל, מנכ"ל בית ההשקעות מאור-לוסקי

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חדוה בר
צילום: גלית סברו
ניתוח

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים

בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים

מנדי הניג |

לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש. 

 "לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.

וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש. 

פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?

אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן). 

חדוה בר
צילום: גלית סברו
ניתוח

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים

בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים

מנדי הניג |

לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש. 

 "לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.

וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש. 

פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?

אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).