חובה להחזיר מס למנכה בשל אירוע מס שלא חל
העובדות:
--------
במהלך חודש ספטמבר 1984 שילמה גיל חברה לפיתוח ותעשיות בע"מ [להלן - "המערערת"] לבעלי מניותיה סכום, השווה ל-10 מיליון דולר, כדיווידנד. מן הדיווידנד נוכה מס במקור.
לאחר מכן נקבע, שהדיווידנד חולק לבעלי המניות שלא כדין, ועל בעלי המניות להחזירו. המערערת ביקשה לקבל בחזרה את המס שנוכה במקור.
כנגד המערערת הוצא צו פירוק בשנת 1986. המפרק ביקש לראות את התשלום האמור לא כדיווידנד. ואכן כך נקבע בבית המשפט, והדבר אושר אף בבית המשפט העליון, בפסק הדין, בעניין ע"א 3154/95, בשנת 1997.
גם בהסכם פשרה, שנחתם בין המערערת לפקיד השומה [להלן - "המשיב"], שאף אושר בבית המשפט, נקבע ש-10 מיליון הדולר, שחולקו מן המערערת לבעלי מניותיה, לא היוו דיווידנד.
המפרק של המערערת פנה למשיב בשנת 1994, בבקשה להחזיר את המס שנוכה במקור. המפרק נימק את דרישתו בכך שנקבע, שהכסף שחולק אינו דיווידנד, ולפיכך יש להחזיר את המס שנוכה במקור, הן מכוח דיני חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 [להלן - "חוק עשיית עושר"], והן מכוח הסכם הפשרה.
המשיב טען מנגד, שלאור הוראות סעיף 160 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 [להלן - "הפקודה"], התביעה התיישנה, וכן מי שרשאי לבקש את המס שנוכה בחזרה הנם בעלי המניות, כי הרי הסכום נוכה בעבורם.
בית המשפט המחוזי קבע, בהסתמך על פסק הדין בעניין ע"א 3602/97, נציבות מס הכנסה נ' דניאל שחר, כי ההסדר הקבוע בסעיף 160 לפקודה מהווה דיני עשיית עושר ולא במשפט ספציפי לצורך הפקודה, ואין לפנות להוראותיו הכלליות של חוק עשיית עושר.
נוסף על כך, בית המשפט המחוזי קבע, שסעיף 160 לפקודה חל על כל אדם ששילם מס, לרבות המערערת בענייננו. אולם, זכות המערערת להשבת המס שהיא ניכתה (שילמה) כפופה להחזרת הסכומים, שקיבלו בעלי המניות כדיווידנד.
כמו כן המערערת לא עמדה בתנאֵי סעיף 160 לפקודה. בבקשה להחזר המס חלפו יותר משש שנים, ולכן דין התביעה להידחות.
טענות הצדדים
על פי הוראות סעיף 160 לפקודה, טענת המערערת חלה על הנישומים בלבד, והמערערת אינה נישום. המערערת מוסיפה לטעון, שאין לתלות בין השבת המס שנוכה במקור ובין החזרת הכסף שמשכו בעלי המניות. המערערת ביקשה רק את המס שהעבירה כצד שלישי בחזרה, ולפיכך, אין מקום לתלות בין החזרת המס להחזרת הכספים שנמשכו.
המערערת טענה, שגם אם יש מקום, שיחולו כאן הוראות סעיף 160 לפקודה, הרי מירוץ ההתיישנות אמור לחול משנת 1998, שזו השנה שבה המערערת עמדה על כך, שהמס נוכה ושולם למשיב שלא כדין.
המשיב טען, שבעלי המניות צריכים להחזיר את התשלומים ברוטו, וכך ייצא מצב, שבו המערער יקבל פעמיים את המס שנוכה במקור.
כן טען המשיב, שכל זמן שלא הוחזרו הכספים למערערת, היא לא הוכיחה שהכספים לא היוו הכנסה בידי בעלי המניות, ולכן ניכוי המס במקור היה כדין.
רק בעלי המניות יכולים לבקש בחזרה את המס.
עוד טוען המשיב, שגם ללא הוראות סעיף 160 לפקודה, על פי חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 [להלן - "חוק ההתיישנות"], עילת התביעה קמה בשנת 1984 והתביעה הוגשה רק בשנת 1994, כאשר על פי דיני חוק ההתיישנות היה צריך להגיש את הבקשה - לא מאוחר משנת 1991. זאת, נוסף על כך, שבאי כוח המערערת ידעו, החל משנת 1984, על "הבעיה" שבמשיכת הדיווידנד.
המערערת ענתה על טענת המשיב, שהוא אינו יכול לטעון שכל זמן שייתכן, שהכספים מהווים הכנסה בידי בעלי המניות, זכותו לנכות את המס במקור עומדת בעינה.
דיון
בכל מקרה ובהסכמת שני הצדדים, הכספים שבעלי המניות של המערערת משכו ממנה לא היו דיווידנד. מנגד נוכה "מס ביתר".
מס ביתר הנו גם מס ששולם, במקרה שהיה צריך להיות משולם אפס מס. כך נקבע בפסק הדין, בעניין שחר לעיל.
אולם, מס ששילם ביתר צד שלישי (המערערת, בענייננו) אינו אמור להיות מטופל בסעיף 160 לפקודה. סעיף 160 לפקודה אמור לטפל במס ששילם ביתר הנישום.
קיימת גם טענת המשיב, שלאחר שהמערערת ניכתה את המס והעבירה אותו למשיב, היא לא הייתה צד לעניין החזרת הכספים, ורק בעלי המניות יהיו צד לעניין החזרתם.
משהגענו למסקנה, שאין מקום להחיל כאן את הוראות סעיף 160 לפקודה, החוק שיחול יהיה חוק עשיית עושר.
המשיב טען, שלבעלי המניות יש הכנסה, ולכן מכוח הוראות סעיף 170 לפקודה היה מקום לנכות מס במקור. אולם, בית המשפט טען שחשוב להדגיש, שסעיף 170 לפקודה חל רק במקום שהסעיפים 161 ו-164 לפקודה אינם חלים.
מדובר במקרים פרטניים מאוד ו"פינתיים" מאוד, ולכן המשיב היה צריך להצביע על הכנסה ספציפית ולבדוק, שאכן הוראות סעיף 170 לפקודה אמורות לחול.
ייתכן מאוד שאין כאן הכנסה כלל, ולכן אין מקום להחיל כאן את הוראות סעיף 170 לפקודה.
כמו כן על אף שהתשלום בעבר היה על פי דין, הרי משנקבע שאין כאן דיווידנד, אין כאן מקום לטענה שהמס נוכה כדין.
מועד ההתיישנות אמור להימנות, החל מתום שנת 1987, שזהו המועד שבו נודע לראשונה, שאין כאן דיווידנד וממילא המס נוכה שלא כדין.
לפיכך, תביעת המערערת נעשתה במועד, על אף שמדובר בחודש לפני תום תקופת ההתיישנות.
הערעור נתקבל.
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
לפני כב' השופטים: א' פרוקצ'יה, י' דנציגר, ע' פוגלמן
ניתן ב-11.6.2008

העברת ירושה ישירות לנכדים - המגמה החדשה בישראל
היתרונות והחסרונות בהעברת כספים ונכסים ישירות לנכדים
בעשור האחרון חל שינוי משמעותי, אפילו מהפך באופן שבו משפחות ישראליות מתכננות את העברת הרכוש לדורות הבאים. אם בעבר הנורמה הייתה העברה אוטומטית מהורים לילדים, כיום עולה מגמה של "דילוג דורי" - העברת נכסים ישירות מסבים וסבתות לנכדים. התופעה, שגדלה בקצב מואץ, משקפת שינויים כלכליים וחברתיים עמוקים בחברה הישראלית ומעוררת שאלות משפטיות, כלכליות ומשפחתיות מורכבות.
המסגרת החוקית: מה מותר ואיך עושים זאת נכון
חוק הירושה הישראלי מעניק חופש רחב בעריכת צוואות. בהיעדר צוואה, החוק קובע חלוקה אוטומטית בין היורשים החוקיים - בן הזוג והילדים. אולם כל אדם רשאי לערוך צוואה ולקבוע חלוקה שונה לחלוטין, כולל העברת כל הרכוש לנכדים תוך דילוג על הילדים.
ישנן ארבע דרכים חוקיות לעריכת צוואה בישראל: צוואה בפני עדים (הנפוצה ביותר), צוואה בכתב יד, צוואה בעל פה במצבי סכנה, וצוואה בפני רשות. כל אחת מהדרכים דורשת עמידה בתנאים פורמליים מחמירים. צוואה שלא נערכה כדין עלולה להיפסל, מה שיוביל לחלוקה לפי החוק ולא לפי רצון המוריש.
כאשר מעבירים נכסים לנכדים קטינים, נוצרות סוגיות מיוחדות. ההורים משמשים אפוטרופוסים טבעיים ומנהלים את הנכסים עד הגיע הקטין לבגרות. ניתן לקבוע בצוואה הוראות מיוחדות כמו מינוי נאמן חיצוני, הגבלות על שימוש בכספים, או תנאים לקבלת הירושה (כגון סיום לימודים או הגעה לגיל מסוים).
- נדחתה תביעה לביטול מתנה: הדירה תישאר בידי האחות הקטנה
- דור ההמשך: איך להיערך נכון להעברה בין־דורית של רכוש לילדים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
חשוב להבין שצוואה אינה מסמך סופי. ניתן לשנותה או לבטלה בכל עת כל עוד המצווה בחיים וכשיר. עם זאת, שינויים תכופים או צוואות סותרות עלולים להוביל לסכסוכים משפטיים לאחר הפטירה. לכן מומלץ לתעד כל שינוי בצורה ברורה ולהפקיד עותק מעודכן אצל עורך דין או ברשם הירושות.

רמי לוי - מהמכולת בשוק מחנה יהודה לטייקון; כל התחנות בדרך ל-7 מיליארד שקל
הנפקת חברת הנדל"ן של רמי לוי, מספרת על יזם בלתי נלאה שהצליח להפוך מכולת לרשת השנייה בגודלה בישראל ועל הדרך לקנות ולהשביח נדל"ן בשווי של מיליארדים. כך הגיעה משפחת לוי להון של 7 מיליארד שקל
רמי לוי מנפיק את חברת הנדל"ן שלו בבורסה. השווי המבוקש - 4.5 מיליארד שקל. ייתכן שלוי יסגור על פחות. אבל, השווי של הנדל"ן מבחינתו גדול משמעותית מהשווי של הקמעונאות (בנדל"ן הוא מחזיק ב-100%, בקמעונאות כ-40%). חשבתם שרמי לוי זה בעיקר רשת מובילה? טעיתם, גם אנחנו טעינו. רמי לוי, זה טייקון של נדל"ן, קמעונאות, עם החזקות ברשת פארם, תעופה, סלולר ועוד. ההחזקה של רמי לוי ברשת הקמעונאות שווה כ-1.7 מיליארד שקל, לצד השקעות פרטיות ונכסים נוספים ועם ההחזקה בחברת הנדל"ן שעומדת להנפיק, ההון של המשפחה באזור 7 מיליארד שקל.
לוי הוא מעשירי הארץ והכל ב-10 אצבעות. לא ירושה, לא מתנה. עבודה קשה. זו הזדמנות לספר את הסיפור של רמי לוי, סיפור חובה ליזמים - כל הדרך מחנות קטנה לאחד מאנשי העסקים המובילים בארץ.
רמי לוי נולד ב-1955 בשכונת נחלאות בירושלים, אחת השכונות הוותיקות והצפופות של העיר. המשפחה התגוררה בדירה קטנה, וההורים התקשו לפרנס את הילדים הרבים. "גדלתי עם הפחד שיום אחד לא יהיה לחם בבית", סיפר לוי בראיון לפני יותר מעשור. "זה פחד שמלווה אותי עד היום. גם כשיש לי מיליארדים, אני עדיין זוכר את התחושה הזאת של חוסר ביטחון".
בגיל 14, במקום להמשיך ללימודים תיכוניים מלאים, החל לוי לעבוד בשוק מחנה יהודה. תחילה כסבל, סוחב ארגזים כבדים תמורת גרושים, ואחר כך כעוזר לסוחרים ותיקים. "השוק היה האוניברסיטה שלי", אמר בראיון בעבר. "שם למדתי שהכי חשוב זה להיות הוגן עם הלקוח. אם אתה גונב אותו פעם אחת, הוא לא יחזור".
- רמי לוי מעלה את המחיר בהצעת הרכש לקופיקס
- רמי לוי חוצה לראשונה את רף 2 מיליארד שקל ברבעון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השנים בשוק עיצבו את תפיסת העולם העסקית שלו. הוא ראה איך סוחרים מרוויחים אחוזים בודדים על כל עסקה אבל מצליחים להתפרנס בכבוד מהמחזור הגדול. הוא הבין שהמפתח הוא נפח - למכור הרבה במרווח קטן ולא מעט במרווח גדול.