פרשנים כלכליים רבים מפנים את האצבע למחירי הסחורות והאנרגיה בימים אלה. הם מעריכים כי שם התהוותה בועת מחירים מנופחת שנובעת בעיקרה מספקולציה עולמית עצומה, ופחות מגידול חד בביקושים לאותן סחורות. אין ספק שעליית המחירים החדה בתחומים האלה בחודשים ובשנים האחרונות אחראית להפתעות האינפלציה האחרונות שחווינו. מנגד – דווקא כוחו של השקל, מטבע שרק הולך ומתעצם לנגד עינינו, הפך זה מכבר למשהו טריוויאלי ומובן מאליו.

אולי משום שהשקל היכה בשיטתיות את כל ניסיונות המנבאים למפנה בעליית כוחו – כעת נדמו הקולות והכותרות בעיתונים לא מטילות ספק בעוד החלשות של הדולר מול השקל. כולם נצמדים למטבע המקומי.

אין ספק שאפילו בזירת המטבעות הגלובלית - השקל הוא גיבור ההשקעות של השנים האחרונות, ועל אחת כמה וכמה של החודשים האחרונים. כולם נפלו לרגליו. בעיקר הדולר, כחלק ממגמתו בעולם, אבל גם היורו. אם נלך קצת אחורה, נראה כי מתחילת 2005 קרס הדולר ב-23.8% מול השקל, אבל גם הליש"ט נפל מולו ב-21.8%, היין היפני ב-24.7% ואפילו היורו הנחשב ל"יקר" ירד מול השקל בכ-12%. כולם נפלו לרגלי המטבע הקטנטן שלנו.

במבט ראשון – נראה שהמהלכים אירעו בצדק גמור. הרי רוב הנתונים הכלכליים של ישראל תורמים לעוצמתו של השקל. הם הובילו והונעו בין היתר מזרימת ההון מוגברת שהתרחשה לכל אורך התקופה לתוך המדינה. כזכור, העלייה החדה בערכו של המטבע המקומי הובילה את בנק ישראל לבצע מהלך רכישת דולרים בהיקף של 25 מיליון דולר ביום. מהלך שטרם נתן את אותותיו. השקל רק מתחזק מול הדולר. אפילו ליצואנים אזלה התחמושת לאחר תוצאות הרבעון הראשון. מהתוצאות הללו עולה כי התוצר העסקי זינק בשיעור חד, למרות שהדולר נפל מול השקל באותה העת.

אז מדוע בכלל לחשוב שנוצרה בועה שמשתקפת ביותר מדי עוצמה עבור השקל? הכלכלה כאן צומחת, הממשלה מתנהגת באחריות ושולטת בתקציב – דו"ח הביצוע האחרון של חודש אפריל מלמד כי ההכנסות ממיסים עדיין גבוהות וכי הגרעון נשלט ביד רמה, ההון הזר וההשקעות זורמות לישראל – למשל בכדי לקנות מניות כמו כי"ל שנהנות מתקופה פנומנלית. מי שמשקיע מחו"ל בבורסה המקומית נהנה פעמיים, מספיק שמדד ת"א 25 לא היה נע בשנתיים האחרונות, והתשואה הדולרית היתה 24%, אז למה להתאמץ? כך שחלק מהתחזקות השקל היתה דרך של משקיעים זרים לסדר לעצמם תשואות חלומיות.

אלא שזו בדיוק קסמה של ה"בועה". מהי אותה בועה בכלל? בועה היא דבר שקוף, שלא רואים אותו, ובסוף משתכנעים שהוא בכלל לא קיים. כך הדברים אמורים להיות ולהתנהל מעכשיו ועד עולם. השקל "רק" יתחזק. היום באזור 3.2 שקל לדולר, מחר 3, אח"כ 2.5. בסוף הפדראל ריזרב יפתח כאן סניף ויבקש מהנגיד פישר הלוואה.

אבל אם בוחנים לפי כלל האצבע הזה את המונח "בועה" ומצמידים אותו לשוק כלשהו, הרי שדווקא בתחום מחירי האנרגיה והסחורות, כשכל מיני פרשנים, סוחרים וספקולנטים מנסים להתחיל להגיד שזו בועה, אפשר להעריך שהמימוש אולי יגיע, אבל המגמה שם טרם נקטעה. בעוד שאלה זועקים "בועת סחורות", מי ששכנע בינתיים את כולם שהוא שמשון הגיבור, אלוף האלופים הוא השקל כמובן. אף אחד לא מטיל ספק בעוצמתו של המטבע, במדינה שנמצאת בסביבת איומים בטחונית אדירה, עם ראש ממשלה "מתנדנד" פוליטית – בלשון המעטה, ועם חששות לשנת בחירות יקרה שעלולה לפגום בהתנהלות התקציבית (תלוי מתי הבחירות יגיעו). בקיצור, כך מתחילה להתהוות סוג של בועה. בועת הכח של השקל.

הגורמים למפנה בכוחו של השקל אורבים לו מהצד ומחכים להזדמנות. התחזית של בנק ישראל, כי ההאטה בדרך – צריכה להדהד ברקע. כמו כן, שינוי ממשל שבהכרח יהיה – בארצות הברית בסוף השנה הזאת, גם עשוי לעשות דבר או שניים למגמת המסחר בדולר. שלא לדבר חלילה על מלחמה יקרה באזורנו. אינדיקטור חשוב נוסף להתהוותן של בועות – בא בצורת כותרות המכחישות אותן בעיתונים. כשכתוב "הנדל"ן נטש את הדולר סופית", ודברים בסגנון הסופי וההחלטי, זה הזמן לבחון מחדש את הפרדיגמות – היכן החלה להווצר הבועה האמיתית.

נדגיש לסיכום כי אין אנו מעריכים כי המפנה ביחסי השקל/דולר או השקל וסל המטבעות יבוא בתקופה הקרובה מאוד. הנתונים הכלכליים עדיין תומכים בעוצמת המטבע המקומי – יש כאן הגיון. אבל דווקא לקראת סוף השנה הנוכחית, יותר ויותר נתונים עשויים להשתנות, והמגמה עלולה להתהפך – הרבה לפני השינוי בפרדיגמה הבועתית שמתהווה כעת תודעת הציבור.

הכותב הינו אנליסט במחלקת המחקר של ישיר בית השקעות.