ראשונה לצאת מהמשבר? יפן - כדאי לעקוב
יפאן סובלת משלל בעיות – הן בקרב משקי הבית והחברות, הן במגזר הבנייה והדיור, הן בתחום סחר החוץ והן בחזית האינפלציונית. כל זאת בשעה בה הממשלה החדשה טרודה במחלוקות ומאבקים קואליציוניים ולבנק המרכזי תחמושת מועטה בלבד, שגם היא יעלה יותר כדי להילחם בנטייה האינפלציונית, במחיר עומס נוסף על המערכת הכלכלית. במפתיע, מראשית השנה ירד מדד MSCI יפאן ב 3.3% בלבד, מול ירידה כפולה במדד הכללי. האם ההחרפה הכלכלית ביפאן תביא לשינוי במגמה? לא בהכרח.
תזמון הוא במקרים רבים שם המשחק. כאשר לרבצה של הכלכלה האמריקאית רובץ רפיון כלכלי ובגוש האירו חוששים שמא הייסוף המחריף בשער האירו יכריע לבסוף את מגזר ייצוא הסחורות, היו העיניים נשואות לעבר הכלכלה השנייה בעולם בתקווה כי תספק תמיכה לכלכלה העולמית. אולם, נראה כי הכלכלה היפאנית לא תוכל להיקרא לדגל שכן היא טרודה בבעיות רבות משלה – מבית ומחוץ.
החדשות העגומות המגיעות מיפאן רודפות האחת אחר רעותה. ברביע האחרון אשתקד נרשמה עלייה בת 1.8% בתוצר בהשוואה לרביע המקביל ב 2006 ומדובר (יחד עם גרמניה) בנתון החלש ביותר בקרב מדיניות ה OECD. קשיים מורגשים הן במגזר היצרני, הן בקרב משקי הבית והן כתוצאה ממדיניות ממשלתית, כגון זו הננקטת בנושא התחלות הבנייה. נסביר זאת.
מדד הייצור התעשייתי נסוג ב 2% בחודש ינואר והיה חלש מההערכות לפיהן ירד בפחות מאחוז. כאשר מנסים להעריך לאן פני התעשייה בהמשך, מתקבלות חדשות לא מעודדות בדמות נחיתה נוספת בת כ 3% במדד ההזמנות למכונות. זאת בהמשך לירידה בשיעור דומה גם בחודש הקודם. החולשה בהזמנות למכונות מצביעה על הערכות של החברות כי הן אינן צפויות ליהנות מגאות בביקושים למרכולתן בחודשים הבאים.
גם בחזית המחירים השתנתה התמונה. מדד המחירים לצרכן עולה זה ארבעה חודשים (ב 12 החודשים עלה המדד ב 0.8%) ומקרב מאוד מתן גושפנקא רשמית ליציאתה של יפאן מתקופה דפלציונית ממושכת. על הרעות החולות של תקופה כזו כבר נכתב רבות. אם משקי הבית מתרגלים למציאות של ירידות מחירים מתמשכות, הם נוטים לדחות במידת הניתן את הוצאותיהם, כדי ליהנות בהמשך ממחירים נמוכים יותר, אך על ידי כך שהם משתהים, ההוצאות קטנות בפועל ונוצר לחץ כלפי מטה על המחירים. במובן זה, הציפיות הכלכליות מגשימות את עצמן.
יפאן המתינה זמן רב לכך שמדדי המחירים יתחילו לעלות, כדי לנתק את המעגל הדפלציוני, והנה כאשר הדבר קורה, הוא מתרחש בשל גורמי היצע – עלייה מטאורית במחירי תשומות הייצור (הנפט הגולמי והדלקים, המתכות, הסחורות החקלאיות והמזון) – ולא בשל התאוששות של ממש בגורמי הביקוש. הוצאות משקי הבית ממשיכות להיות נמוכות וקשה למצוא נחמה בעלייה בת 1.5% במדד המכירות הקמעוניות ב 12 החודשים האחרונים. מדד בטחון הצרכנים, המשמש אינדיקאציה להתנהגות משקי הבית בתקופה הקרובה, ממשיך להצביע על נסיגה והנתון האחרון לימד על החרפה נוספת. החברות הן שנאלצות לשתף את משקי הבית בהוצאותיהן הגדלות על אנרגיה, חיטה ותשומות אחרות.
ניתן לומר כי הבנק המרכזי של יפאן עלול למצוא עצמו נאלץ להתמודד עם שתי חזיתות סותרות בעת ובעונה אחת – רפיון כלכלי ובצידו התחממות אינפלציונית. לבנק הפדראלי האמריקאי מזומנת משימה דומה, אך נקודת המוצא שלו הייתה נוחה יותר: ריבית הקרנות בארה"ב עמדה על 5.25%, שיעור גבוה דיו, ערב ההידרדרות, כך שהוא יכול היה לנקוט מדיניות מוניטארית מצמצמת אגרסיבית ולהוריד את שיעורה ל 3% ואולי אף למטה מכך.
הבנק המרכזי של יפאן שרוי במצוקה מבחינה זו. הריבית במשק היפאני נמוכה ועומדת על 0.5% בלבד. לכן, לא ניתן לספק למשק הקלה מוניטארית מספקת כדי לתמוך בפעילות הכלכלית. מנגד, אם יתברר כי האינפלציה ביפאן עושה דרכה במהירות לטריטוריה "מערבית" (נעה בין 2.5% ל 3.5%), תהפוך עד מהרה הריבית הריאלית שלילית והבנק המרכזי יוכל להיאבק בה רק אם יעלה את הריבית במנות גדולות ומהירות. פני הדברים עתה מרמזים, לכן, על בעיות קשות הניצבות לפתחו של הבנק המרכזי היפאני ולמעשה הוא יכול כעת להתמודד רק עם נושא ההתחממות האינפלציונית, לא עם נושא החולשה הכלכלית, וגם זאת במחיר הידוק מוניטארי מאסיבי.
אך גם הממשלה לא טומנת ידה בצלחת ונוקטת צעדים שונים לתיקון שוק הנדל"ן. ניתן לברך על כל צעד שנעשה לשיפור פניו של השוק שדרדר את יפאן למיתון הקשה והממושך ממנו נחלצה רק לאחרונה, אך למצער הדברים נעשים דווקא בתקופה בה המשק נאלץ להתמודד עם חולשה כללית בהוצאות משקי הבית, החברות והצרכנים בחו"ל. כתוצאה, הזמנות הבנייה ירדו ב 2.5% נוספים בחודש ינואר ומספר ההתחלות/אישורי הבנייה ירד בכ-6% ב-12 החודשים האחרונים, בהמשך לירידה חדה אף יותר בת קרוב ל 20% בחודש הקודם. לפחות בחזית זו ניתן, עם זאת, להתרשם כי הרע מכל כבר מאחוריה.
כאמור, הכלכלה המקומית מתאפיינת בחולשה, אך גם הרפיון מעבר לים מורגש היטב. יפאן, חרף היותה הכלכלה המערבית השנייה בגודלה בעולם, נזקקת רבות לביצועים טובים בתחום סחר החוץ ובראש ובראשונה מול שותפות הסחר הראשיות שלה – ארה"ב וסין. על החשש שמא ארה"ב תיקלע למיתון אין צורך להרחיב את הדיבור, אך גם בסין מתחילות להתעורר חששות במישור הכלכלי. לפי ארגון ה OECD, לראשונה לאחר תקופה ארוכה, סין עומדת בפני אפשרות לתפנית כלפי מטה בתוצר.
דווקא חברותיה של סין לקבוצת ה BRIC ממשיכות להימצא בסימן התרחבות. הדבר ניכר היטב בחשבון הסחר של יפאן, אחת מספינות הגדל שלה, שעבר מעודף בסך 878 מיליארדי יין לגירעון של קרוב ל 80 מיליארדים בפברואר. מדובר, אכן, בנתון תנודתי, אך הנתון שהתקבל היה נמוך בהרבה מההערכות המוקדמות, לפיהן היה חשבון הסחר צריך להישאר בעודף.
וכך, סובלת יפאן משלל בעיות – הן בקרב משקי הבית והחברות, הן במגזר הבנייה והדיור, הן בתחום סחר החוץ והן בחזית האינפלציונית. כל זאת בשעה בה הממשלה החדשה טרודה במחלוקות ומאבקים קואליציוניים ולבנק המרכזי תחמושת מועטה בלבד, שגם היא יעלה יותר כדי להילחם בנטייה האינפלציונית, במחיר עומס נוסף על המערכת הכלכלית.
אין תמה, לכן, שהמדד המוביל של ארגון ה OECD מצביע על האטה מחריפה ביפאן בראייה לחודשים הקרובים. מדד זה צלל ב-4.5% ב-12 החודשים האחרונים, נתון חסר אח ורע בקרב מדינות ה-OECD. מדד דומה, המחושב על ידי מכון המחקר האמריקאי Conference Board, מציג תמונה דומה. המדד ירד בשיעור שנתי של 7% במחצית השנה האחרונה והתמונה המצטיירת ממנו היא של סיכון גובר להיחלשות כלכלית נוספת ושל פעילות כלכלית מקרטעת ומהוססת בתקופה הקרובה.
מה ניתן להקיש מכך לגבי שוק המניות ביפאן? מעניין להיווכח, כי בשלושת החודשים האחרונים היה שיעור הירידה במדד MSCI יפאן 7.2% בלבד, נמוך משיעור הירידה במדד MSCI הכללי, שעמד על 7.8%. מראשית השנה התחדד הפער בין השניים. המדד היפאני הסתפק בירידה בת 3.3%, מול ירידה כפולה במדד הכללי.
האם ההחרפה הכלכלית ביפאן תביא לשינוי במגמה? לא בהכרח. הדבר תלוי בשאלה באיזו מידה גלומים הנתונים הכלכליים בשערי המניות והאם השווקים תמחרו מלכתחילה סביבה כלכלית עסקית גרועה יותר מזו העולה מהנתונים. ניסיון העבר מלמד כי במקרים לא מעטים המתינו השווקים עד אשר התקבל הרושם כי ההחרפה הכלכלית עומדת לכרות תחתית ואז החלו לרשום עליות, בעוד ההחרפה נמשכת.
לכן, דווקא בשל התמונה הכלכלית הבעייתית ביפאן, ולנוכח התנודתיות הגבוהה והתיקונים החדים לאחור המאפיינים את נתוניה, ראוי לעקוב היטב אחר המתרחש בשוק המניות היפאני, תוך ניסיון לאתר שינויי מגמה במסחר.

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל
כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום
מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק.
כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?
האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.
על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית.
- הבונוס של מצרים מסיום המלחמה ולמה היא קיבלה העלאת דירוג אשראי?
- פדיונות של 144 מיליארד דולר ביום אחד ותנועת המחאה שקמה בארה"ב וסחפה את העולם
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM
באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.

מדד המחירים בספטמבר - מה הצפי והאם הריבית תרד?
הטיסות, השכר, הסיכויים להפחתת ריבית אצלנו, והסיכויים להפחתת ריבית השבוע בארה"ב
מחר יתפרסם מדד המחירים לצרכן לחודש ספטמבר ואחרי עלייה של 0.7% באוגוסט הוא צפוי להיות...שלילי.
הכלכלנים מעריכים כי המדד יירד ב-0.1% עד 0.3% בעיקר בשל ירידות עונתיות בסעיפי צריכה, תחבורה וטיסות. מדד כזה מבטא מדד של 2.8%-3% ב-12 החודשים האחרונים, אבל מה שחשוב יותר הם ה-12 חודשים הבאים וכאן הכלכלנים מצפים ל-2.1%-2.2%. עם צפי כזה, אין לכאורה מקום לריבית של 4.5%. הריבית על פני זמן עולה על המדד בסדר גודל של 1% פחות או יותר.
ומכאן שיש ציפייה גדולה להפחתת ריבית. הציפייה הזו היתה גם בעבר, אבל בנק ישראל כל פעם מחדש מצא "תירוץ" להשארת הריבית. בפעם האחרונה הוא הדגיש כי התגובה של העולם למלחמה בעזה והחשש שזה יתבטא בעסקים ובכלכלה הם נקודת סיכון למשק. מה שנכון - נכון, אבל אחרי סיום המלחמה והחזרת החטופים החיים וחלק מהחטופים החללים, נראה שבפגישה הבאה, הנגיד כבר לא יוכל להשאיר את הריבית על 4.5%.
ההחלטה הבאה תהיה ב-24 בנובמבר, יש עוד זמן, וגם יש עוד מדד (מדד אוקטובר) כשהמדדים האלו חשובים מאחר שהסיבה העיקרית לריבית גבוהה היא המלחמה באינפלציה. ככל שהריבית גבוה יותר כך הביקושים אמורים להיות נמוכים יותר וכך האינפלציה שמונעת על ידי ביקושים אמורה להתרסן.
אלא שתהיה שאלה גדולה על הביקושים בסיום המלחמה. הציבור עשוי על רקע השיפור בסנטימנט להגביר ביקושים מה שעלול להעלות את האינפלציה. בבנק ישראל לא ירצו להוריד ריבית בזמן שיש עלייה בביקושים - זה להוסיף שמן למדורה, אלא שהפעם באמת לא נראה שלבנק יש ברירה כי אפילו שוקי האג"ח מלמדים על הורדת ריבית. מחירי האג"ח מבטאים ירידה לאזור 3.5% תוך שנה. כלומר, ירידה של 1% שלם בשנה.
- הישג לפאוול או תעודת עניות לפד?
- הריבית לא תשתנה היום, אבל מה כן עשוי להשתנות?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מה שעוד יכול לקלקל את המגמה של שליטה באינפלציה אלו מחירי הדירות. אלו יורדים כבר חודשים ארוכים כשמתחילת השנה, על פי בדיקת ביזפורטל הירידות מגיעות באזורים השונים ל-5% עד 10%. אבל, ההערכה שחלק מאלו שישבו על הגדר עשו זאת בשל המלחמה ועכשיו הם יחזרו לשוק. חזרה של קונים לשוק, היא "פרץ של ביקושים", וזה יוצר עליות מחירים. מספיק שיהיה עודף ביקוש נקודתי כדי להעלות את המחירים וזה אחרי שהיינו במסלול של ירידות. יש עוד חשש גדול בשל אוזלת ידם של שר האוצר ושר השיכון והבינוי - ראו כאן: ההזדמנות לירידת מחירי הדירות ולמה היא עלולה להתפספס?.