השקל מפגין עוצמה וממשיך להתחזק
השטר הישראלי מפגין הופעה מרשימה ומתחזק זה השבוע השלישי כנגד סל המטבעות. השקל ממשיך להינות מזרמי ביקוש בלתי פוסקים שדוחפים אותו לשיא של יותר 9 שנים וחצי עם התחזקות של יותר מ 12.5% בחמישה חודשים בלבד. ביום שישי סגר השקל סביב 3.8120 רמה שלא נרשמה מאז ספטמבר 1998.
המניע העיקרי לעוצמתו של השטר הישראלי נותר חולשתו הגלובלית של ההדולר האמריקאי, נתונים מאכזבים מכיוונה של ארה"ב מחלישים את הדולר אל מול האירו וכן כנגד שאר המטבעות המובילים. חולשתו של הדולר בעולם ניכרת בין היתר גם אל מול השקל.
משחק של ריביות- כידוע ההון זורם בעקבות תשואות במילים אחרות, הכסף מחפש ריבית גבוהה. משוואה זו הינה כלי מרכזי בהבנת יחסי הכוחות בין מטבעות, לדוגמא השקל נהנה מ 4.0% בלבד בזמן שעבור הדולר נקבל 4.25% , כמובן שלנתונים אלה יש להוסיף את אלמנט הצפיות. בעוד בארץ הורדת ריבית אינה כלל על הפרק אלא אפילו להיפך, בארה"ב מרבית הסיכויים הם לחיתוך של רבע עד כחצי אחוז בריבית בחודשים הקרובים. נוסיף לכך שהמשק הישראלי מציג קצב צמיחה גבוה מ 5.0% ולמשקיעים אין סיבה ממשית להחליף שקלים בדולרים, יותר מכך, גל הקניות של השקל עדיין צובר תאוצה.
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקשכר המינימום מתעדכן, המציאות לא
שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?
שכר מינימום היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.
הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק
כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.
כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.
זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.
- רשתות השיווק לוחצות להגדיל את מכסת העובדים הזרים - על חשבון העובדים הישראלים
- גידול של מיליונים בהוצאות: איך העלאת שכר המינימום תשפיע על שופרסל?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
שני צדדים למטבע הכלכלי
מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.
