D&B: שוק החתונות בארץ מגלגל כ-2 מיליארד דולר בשנה
הישראלים מעדיפים להתחתן בגני אירועים מאשר באולמות, כך עולה מסקירה שערכה חברת המידע העסקי "דן אנד ברדסטריט" על ענף החתונות וגני האירועים בישראל. מהבדיקה עולה, כי כ-63% מכלל הישראלים התחתנו ב-2006 בגן אירועים ורק 37% העדיפו להתחתן באולם בשנה זו.
שוק החתונות בישראל מגלגל כ-2 מיליארד דולר בשנה. מגמת העדפת גני ארועים על פני אולמות נובעת ממספר גורמים עיקריים. אחד מהם הוא מחסור באתרים מתאימים לאולמות במרכזי הערים, כאשר גני האירועים מחוץ לעיר מהווים תחליף הולם.
אלמנט נוסף הוא תקנות מחמירות בנושאי רעש וזיהום המקשות על הפעלת אולמות במרכזי הערים והופכות את ההפעלה מחוץ לעיר לאטרקטיבית יותר. עם השנים, חקלאים רבים שבעבר הקפידו להתפרנס מחקלאות בלבד ושמרו על אורח חיים כפרי, מחפשים פרנסה נוספת לחקלאות ומקימים גני אירועים בקיבוצים ובמושבים. יחד עם זאת, מינהל מקרקעי ישראל מערים קשיים רבים בכל הנוגע לשינוי יעוד של קרקעות והתוצאה היא שמרבית הגנים פועלים בעיקר על בסיס היתרים זמניים.
מנתוני כלכלני דן אנד ברדסטריט עולה, כי שוק החתונות הישראלי מונה כ-800 עסקים. בשנים האחרונות, עומד ממוצע הזוגות המתחתנים בישראל על כ-40 אלף מתחתנים בשנה. בעוד מרבית הגברים מתחתנים בגילאי 25-29, אצל הנשים החתונה מוקדמת ומרביתן מתחתנות בגילאי 20-24.
זול יותר בחורף
ענף האירועים והחתונות ניחן בעונתיות, ועל כן, במחירי השירותים ניכר שוני מהותי בין חודשי השנה, והפרשי מחירי האירועים והשירותים בין החורף לקיץ נעים בין 6% ל-38% לאורך השנה.
התקופה המבוקשת והיקרה ביותר לקיום חתונות היא במחצית השנייה של חודש יולי ומסתיימת בסוף חודש ספטמבר, בעוד שהתקופה המבוקשת פחות הינה בין אוקטובר למרץ. המגמה נשמרת גם כשבודקים את חתך העלויות רק בימי חמישי לאורך השנה. ניכר כי הפער בין מחירי חתונה ביום חמישי לעומת שאר ימות השבוע במהלך ה"עונה החמה" עומד על כ-25%, בהשוואה לפער בחודשי החורף העומד על כ-6%.
מנתוני ההתפלגות על פי אזורים עולה, כי רוב האולמות וגני האירועים בארץ מרוכזים באזור תל אביב והמרכז (29.1%) ובאיזור חיפה והצפון (26.1%). הסיבה לכך היא שאזורים אלו משלבים בין אוכלוסיה צפופה ורבה יחד עם מעמד סוציו-אקונומי בינוני וגבוה, בהשוואה לירושלים והדרום.
איך הצליחו ברשות המסים להכניס 20 מיליארד שקל בשנה ולהציל את הקופה?
מה זה חשבונית פיקטיבית, איך הצליחו ברשות המסים לעלות על חשבוניות פיקטיביות ומה צפוי בהמשך?
מלחמה של שנתיים כמעט ולא מורגשת בגירעון של המדינה. יש הורדות דירוג, הציבור מרגיש את העול הכלכלי, הכלכלה פחות צומחת, ועדיין מבחינת הגירעון - הוא נמוך (להרחבה: הגירעון ממשיך להצטמצם: 4.7% מהתוצר באוגוסט). איך מסבירים את "הקסם" הזה? הכנסות גדולות ממסים. אבל, מסים הולכים יחד עם הכנסות - ההכנסות והרווחים של העסקים והציבור בירידה במקרה הרע, קיפאון במקרה הטוב - זה לא אמור להגדיל מסים.
הגידול במסים נובע מפעולות אסטרטגיות ויזומות של רשות המסים בניהולי של שי אהרונוביץ , לצד חקיקה שהגדילה את בסיס המס. החוק על מיסוי רווחים כלואים הוביל לכך שהרווחים חולקו או יחולקו והגדיל את המס על הדיבידנדים. הקפאת מדרגות המס הגדילה את המש השוטף על השכר. היוזמות להגברת בדיקות תשלומי המס והמע"מ, מניבות הכנסות משמעותיות, ונראה שחוד החנית של פעילות רשות המסים היא הפעילות נגד ההון השחור.
הון שחור בהיקף של מאות מיליארדים מסתובב במשק מדי שנה, ופעולה אחת חשובה חיסלה חלק ממנו - פרויקט חשבונית ישראל שקיבל כתף קרה מאוד מרואי החשבון, יועצי המס והשוק כולו, מתברר כחבל הצלה לתקציב השנתי. המתנגדים חששו גם לפרנסה שלהם - הפרויקט מדבר על דיגיטציה מלאה כזו שתקביל חשבונית שמוציא א' עם קבלת חשבונית שמדווח עליה ב'. ככה אי אפשר לזייף, או נכון יותר - קשה יותר לזייף. ככה עולים על חשבוניות פיקטיביות.
חשבונית פיקטיבית היא חשבונית של עסק בכאילו או של עסק אמיתי שנוצר רק כדי לייצר חשבוניות. בדרך הזו מייצרים הוצאות ל"מזמין החשבונית". דמיינו שיש לכם עסק עם הכנסות חודשיות נטו של 300 אלף והוצאות של 100 אלף שקל. יש לכם רווח של 200 אלף שקל. אתם צריכים לשלם על זה מס של 23% - כלומר 46 אלף שקל. אם תקנו חשבונית פיקטיבית של 200 אלף שקל - אתם במצב שאין לכם רווח ואין מס. יתרה מכך, אתם מקבלים את מע"מ התשומות - 36 אלף שקל (18% על 200 אלף שקל). כלומר חשבונית של 200 אלף שקל הניבה לכם 72 אלף שקל.
- נותנים לכם כסף ואתם לא לוקחים - לישראלים מגיע מיליארד שקל בשנה מרשות המס והם מוותרים
- מספרים לכם שיורידו לכם מסים על השכר - זה לא יקרה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
המשתמשים בחשבוניות הפיקטיביות היו ארגוני פשע, גופים מפוקפקים וחברות ועסקים אמיתיים שרימו את רשויות המס, ושכך הצליחו לגנוב מהמדינה עשרות מיליארדי שקלים. החשבוניות הפיקטיביות הגיעו לחפי ההערכות ל-100 מיליארד שקל בשנה. לא בכל מצב הזדכו על המס באופן מלא, אבל גם בהערכה שמרנית מדובר על רווח למשתמשים של מעל 30 מיליארד שקל.
הנגיד מודאג מחרם על תוצרת ישראלית, סיום המלחמה לא מבטיח הורדת ריבית
הכל יכול להשתנות ברגע, אבל בנקודת הזמן הזו הנגיד מודאג ודורש מהממשלה אחריות פיסקלית; הנה הסיבות שהריבית לא ירדה ואולי גם לא תרד בקרוב
בנק ישראל החליט בפעם ה־14 ברציפות להשאיר את הריבית ללא שינוי, בניגוד למגמה העולמית שבה בנקים מרכזיים החלו כבר להפחית את הריבית. הנגיד, פרופ' אמיר ירון, מבהיר: המדיניות המקומית אינה יכולה להישען על צעדים שננקטים בארה"ב, היא חייבת לשקף את המצב הייחודי של המשק הישראלי. להרחבה: הנגיד בחר בדרך הקלה - ואז מה אם לעם קשה
לדבריו, גם אם תסתיים הלחימה בעזה ותיחתם הפסקת אש שתפחית את רמת אי-הוודאות, אין לראות בכך בהכרח להביא להפחתת ריבית. לגישתו, השפעות המלחמה ניכרות הן בצד ההיצע והן בצד הביקוש. במצב כזה, השאלה המרכזית אינה מה יקרה מחר או בעוד חודש, אלא מהן המגמות שיתפתחו לאורך זמן, והאם הן יאפשרו לאינפלציה להתכנס בצורה עקבית אל היעד.
הנגיד תיאר מציאות שבה המשק הישראלי מתמודד במקביל עם שני כוחות מנוגדים: מצד אחד, גיוסי מילואים והגבלות היצע שיוצרים לחצי מחירים; מצד שני, סימנים ראשוניים של התמתנות ביקושים וחזרה הדרגתית לשגרה כלכלית. השילוב הזה מייצר רמת אי-וודאות גבוהה, מה שהופך את המדיניות המוניטרית לרגישה ביותר.
בבנק ישראל מסבירים כי תחזיות האינפלציה הפכו קשות במיוחד בחודשים האחרונים. נתוני מדד המחירים הפתיעו הן כלפי מעלה והן כלפי מטה, ולכן יש להיזהר מקבלת החלטות על בסיס נתון יחיד. האינפלציה אכן ירדה אל מתחת ל־3%, אך הנגיד מזכיר שמדובר בתוצאה של סביבת ריבית גבוהה, ולא בהכרח סימן לכך שהמשק יצא מסכנה אינפלציונית. יתרה מכך, השכר במגזר העסקי ממשיך לעלות. זה נתון שמצביע על חוסן מסוים, אך גם עלול להקשות על המשך ירידת האינפלציה – במיוחד אם יתלווה אליו שחרור ביקושים עם סיום הלחימה.
- הנגיד בחר בדרך הקלה - ואז מה אם לעם קשה
- הריבית בישראל לא הולכת לרדת בקרוב - הערכות הכלכלנים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בנק ישראל לא צועד בעקבות הפד
בעוד הפד' החל להוריד את הריבית, בנק ישראל מעדיף להמתין. הנגיד מסביר שהמשק הישראלי אינו נמצא באותו מצב כמו כלכלות גדולות אחרות: בישראל מתקיימת מלחמה שמייצרת סיכון להתפרצות אינפלציונית, בעוד בארה״ב ההאטה הכלכלית היא זו שמדאיגה את קובעי המדיניות.
