רונן כהן החנה את רכבו ברחוב ידע עם ברמת גן. לטענתו, מדובר בקטע מדרכה שאינו מסומן באופן ברור, אשר נצבע מספר פעמים – בכל פעם בצבע שונה. עוד טען, כי בעת שהחנה את רכבו נכחו במקום פקחי העירייה בליווי מכונית המיועדת לגרירת רכב נכה, וכאשר עצר למספר דקות במקום, מיד נרשם לו דו"ח וגררו את מכוניתו "במחטף".

כהן טען, כי רכבו לא הפריע ולא חסם את הדרך כלל, והוא נגרר אך ורק בשל חילופי דברים לא נעימים בינו לבין פקחי העירייה. עוד לדבריו, בעקבות הגרירה פנה למשיבים בכתב מספר פעמים אולם לא נענה. כהן הגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות נגד עיריית רמת גן, אנשי מחלקת הפיקוח של העירייה וחברת הגרר שגררה את רכבו. הוא טען כי נגרמה לו עוגמת נפש רבה, נגרמו לו הוצאות רבות ונזקים בשל גרירת הרכב, וכי שילם עבור הגרירה סך 150 שקל.

בימ"ש לתביעות קטנות, לאחר ששמע את הצדדים, קבע כי לא היה מקום לגרור את הרכב שחנה מרביתו באזור המסומן בכחול – לבן. על אף זאת מצא ביהמ"ש לדחות התביעה כאשר קבע כי התביעה נולדה בעוולה.

כהן לא השלים עם ההחלטה והגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.

השופטת רות לבהר שרון מבית המשפט המחוזי קבעה כי גרירת רכב מיועדת למנוע מפגעים חמורים בכביש. כך יש הצדקה מלאה לגרור רכב כאשר הוא חוסם את התנועה, מפריע לתנועה תקינה, חונה על גבי מעבר חציה ומונע מהולכי רגל לחצות בבטחה את הכביש, או חונה בחניה כפולה. כל אלה הם מקרים בהם הנהג אינו נותן דעתו לתנועה ומחנה רכבו ברשלנות. במקרים אלה אין לבעל הרכב להלין אלא על עצמו כשרכבו נגרר.

מאידך, בעת גרירת רכב גם הרשות צריכה להביא בחשבון שגרירת רכב גורמת לבעליה עוגמת נפש ואי נוחות גבוהה. על כן על הרשות שהוסמכה לגרור רכבים להפעיל שיקול דעת ראוי, לנקוט בסבירות, ובאיזון הדרוש כדי לדאוג למניעת מפגעים בכביש מחד תוך שמירה הוגנת על זכויותיהם של הנהגים. גרירת רכבים ע"י העירייה אינה באה לפרנס את הגוררים, וכל מטרתה היא למנוע מפגעי תנועה.

מרגע שביהמ"ש קבע שלא היה מקום במקרה זה לגרור את הרכב – זכאי המערער לפיצוי. עילת התביעה נסובה על הגרירה שבוצעה שלא כדין. על כן, לא היה מקום לדחות תביעתו ולקבוע שמדובר בתביעה שנולדה בעוולה.

עוגמת נפש של מי שנגרר רכבו ברורה. עליו לברר להיכן נגרר הרכב, עליו להגיע לרכב אם באמצעות מונית או בכל דרך אחרת, שלא לדבר על הזמן הרב הכרוך בכך. מי שגוררים רכבו שלא כדין - יש מקום לפצותו על עוגמת הנפש שנגרמה לו שעה שרכבו נגרר שלא כדין.

עוד נקבע, כי בהתחשב בכך שבמקרה זה בימ"ש קבע שהרכב חנה חלקו בצד סימון כחול לבן, היה מקום לרשום למערער דו"ח לגבי החניה האסורה - אך בהתחשב בכך שהעיריה ויתרה על הקנס, יש מקום להעניק למערער פיצוי נוסף על הוצאותיו ועל עוגמת הנפש שנגרמה לו כתוצאה מכך שרכבו נגרר שלא כדין, בסך 1,000 שקל. בנוסף, חויבה העיריה הוצאות משפט בסך 250 שקל.