ביטול עסקת מתנה לאחר מות נותן המתנה

בפסק דין, שניתן בבית המשפט המחוזי תל אביב-יפו, לפני ועדת ערר מס שבח מקרקעין [להלן - "הוועדה"](*), בעניין וע 001269/02, זר ידידיה נ' מס שבח רחובות, נידונה השאלה: האם ניתן לבטל עסקת מתנה, לאחר מותו של נותן המתנה ?

ביום 10.9.1983, גב' פרידה אדלר ז"ל [להלן - "המנוחה"] ערכה צוואה, שבה ציוותה את נכסיה לעורר 1.

ביום 15.11.2001, המנוחה העבירה ללא תמורה את מניותיה באיגוד מקרקעין, גבעת הבית הירוק 3000 בע"מ, לבני אחותה: עוררים 1, ו-2. העברת מניות זו נעשתה בייפוי כוח רגיל, והמנוחה חויבה בתשלום מס שבח עקב עסקה זו.

ביום 14.12.2001 נפטרה המנוחה. כשמונה חודשים לאחר העברת המניות, העוררים פנו בבקשה לביטול עסקת העברת המניות מיום 15.11.2001.

בתחילת חודש אוגוסט 2002 התקבלה תשובת המשיב, כי הוא אינו מסכים לביטול העסקה - לאחר פטירת המנוחה.

השאלה השנויה במחלוקת הייתה: האם המשיב צדק בדחותו את בקשת העוררים, כיוון שהעסקה הסתיימה עם חתימתם על תצהירי מתנה, או שהעסקה עדיין טעונה רישום ואז היא תגיע לסיומה ?

בין טיעוני העוררים נאמר, כי סעיף 102 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), התשכ"ג-1963, מאפשר את ביטול העסקה על פי עקרונות מנחים, אשר תמציתם הנה אי קליטת העסקה במציאות כלכלית, באופן שלא ניתן לבטלה למפרע.

העוררים תמכו את יתדותיהם על מבחני עזר נוספים - רישום העסקה ומשך הזמן, שחלף מעת העסקה לבין הבקשה לביטולה.

כמו כן העוררים טענו, כי אין אפשרות לערוך רישום כלשהו באמצעות ייפוי הכוח, עקב הסיטואציה המשפטית שאליה הם נקלעו. שכן, מדובר בייפוי כוח רגיל, אשר עם פטירת מעביר המתנה תוקפו פג, ואין אפשרות לערוך את הרישום.

מאידך גיסא, המעבירה מורישה בצוואתה את מניותיה, אך רק לאחד מן העוררים.

בין טיעוני המשיב נטען, כי באשר לתנאי הגדרת גמר הקניית מתנה, הרי אי-ביטולה בפרק זמן סביר ואף חתימת הצדדים על טופסי דיווח והצהרה מהוות הוכחה לגמירות דעתם לבצע את העסקה. כמו כן אין משמעות למותה של נותנת המתנה, באשר הזכות הקניינית במניות האיגוד כבר הועברה למקבלים עוד קודם הליכתה בדרך כל אדם, ואין המניות מצויות כלל בנכסי העיזבון.

נוסף על כך, נטען כי על פי פסק הדין בעניין וע 1131/00, ברברה קויבסקי נ' מנהל מס שבח נתניה - מתנה או החזרת מתנה הנן פעולה אישית של נותנה או של מקבלה, וכן על פי סעיף 5 לחוק המתנה, התשכ"ח-1968 [להלן - "החוק"] - חזרה ממתנה הנה זכות אישית, הנתונה אך לנותן או למקבל, ואינה עוברת למנהל עיזבונו או ליורשיו.

בדיונה במקרה, הוועדה ציינה, כי השאלה הנה: מהו מועד הבשלת העסקה ומועד סיומה. אם יוסק, כי העסקה עדיין לא הגיעה לסיומה, יהיה צורך לדון בשאר מבחני העזר בגלל האפשרות של ביטול העסקה, וכן לדרך המשפטית שבאמצעותה יירשמו המניות על שם מקבליהם.

מאידך, אם יוסק, כי העסקה הגיעה לסיומה עם חתימת נותן המתנה, ובוודאי שעם חתימות נותן המתנה ועם מקבל המתנה על מסמכי הדיווח כמתבקש בחוק, הרי אז כל שאר הטיעונים יתייתרו.

סעיף 6 לחוק המתנה קובע כי:

"6. ...המתנה עוברת למקבל במסירת הדבר לידו, או במסירת המסמך לידו המזכה אותו לקבלו...".

במקרה זה חתימת המנוחה על תצהיר העברה ונוסף על כך, חתימת העוררים על טופסי הדיווח לרשויות מס שבח ומס רכישה - מספיקות, כדי להראות שהצדדים ראו בכך את השלמת העסקה.

יוצא אפוא, כי ביום 15.11.2001, או סמוך לו, הושלמה עסקת המתנה בין שני הצדדים.

(*) הערת הכותבים:

חברי הוועדה היו: כב' השופט (בדימוס) - יו"ר, עו"ד דב שמואלביץ, עו"ד ושמאי מקרקעין דן מרגלית.

הכותבים - ממשרד טיקוצקי, דורון, עמיר, מזרחי, משרד עורכי דין ונוטריון.