החזר מס בולים בקשר להקצאת מניות בחברה ציבורית

פסק הדין התקדימי בעניין "שופינג קום" סולל את הדרך לחברות ציבוריות, שניירות הערך שלהן נסחרים בחוץ לארץ, להגיש תביעה למנהל מס בולים כי יחזיר מס בולים ששולם ביתר בקשר להקצאת מניות פס"ד מאת: עו"ד אורית ליברטי לאחרונה, ניתן פסק דין בעניינה של חברת "שופינג קום בע"מ" (ע"ש 1019/05). על פי העובדות, המצוינות בפסק הדין האמור, הונפקו במהלך שנת 2004 מניותיה של החברה בנסדא"ק בניו יורק, כשמניותיה נסחרות בבורסה זו בלבד. ב-29.10.2004 הוקצו המניות בפועל בהתאם להנפקה. החברה המציאה לרשם החברות בארץ דוח על הקצאת המניות. ואולם, רשם החברות סירב לקבל את הדוח על ההקצאה האמורה, מכיוון שדוח ההקצאה לא בוייל לפי חוק מס הבולים על מסמכים, התשכ"א-1961 [להלן - "חוק מס בולים"]. מנהל מס בולים הוציא שומה על דוח הקצאת המניות בסך של כ-4.5 מיליוני ש"ח. החברה ערערה על שומת המס, בטענה כי דוח ההקצאה איננו חייב במס בולים. בפסק דין תקדימי, אשר דן לראשונה בסוגיה זו, הורה בית המשפט לבטל ביטול מוחלט את שומת מס הבולים. בפסק דינה של השופטת דניה קרת-מאיר מגיעה השופטת אל המסקנה, כי למעשה לא חל, כיום (לאחר חקיקת חוק החברות בשנת 1999), חיוב במס בולים על דוח הקצאת מניות של חברה ציבורית, אשר ניירות הערך שלה נסחרים בחוץ לארץ. השופטת מנתחת את הוראות חוק מס בולים ואת סעיפי חוק החברות, התשנ"ט-1999 [להלן - "חוק החברות"] על גלגוליו השונים, והיא מגיעה אל המסקנה, כי את הוראת סעיף 11(א) לתוספת א' לחוק מס בולים יש לקרוא כיום כמפנה אל סעיף 292 לחוק החברות, המחייב רק חברה פרטית להגיש לרשם החברות דוח הקצאה. עוד נקבע, כי אין לראות בסעיף 365(א) לחוק החברות מקור להחלת חבות במס בולים. השופטת מאמצת פרשנות מצמצמת לחוק מס בולים, אשר יש בה כדי להקל עם הנישום, בייחוד לאור אופיו של מס בולים כמס קשה, אשר אין לו הצדקה כלכלית, עד אשר המחוקק עצמו מצא לנכון לבטלו. עוד נקבע, כי קבלת עמדת המשיב יוצרת הפליה: בין חברה ציבורית, שניירות הערך שלה נסחרים בחוץ לארץ, לבין חברה ציבורית, שניירות הערך שלה נסחרים בישראל, אשר לגביה אין מחלוקת, כי אצלה אין חיוב במס בולים על הקצאת מניות בה. אופרטיבית, מי זכאי לקבל החזרי מס מכוח פסק הדין ? נראה, כי חברות ציבוריות ישראליות, שמניותיהן נסחרות בבורסות בחוץ לארץ, אשר הקצו מניות, ואשר בשל זאת חויבו במס, יהיו זכאיות להשבה, בין מכוח חוק מסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), בין מכוח תקנה 14 לתקנות מס בולים ובין מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט. שאלה מעניינת נוספת העשויה להתעורר היא: מהי תקופת ההתיישנות בקשר לתביעת ההשבה / ההחזר. רשויות המס עלולות לנקוט בעניין זה עמדה פרשנית, אשר לפיה יש להיצמד בעניין זה להוראות חוק מס בולים ולתקנות מכוחו, הקובעות כי יש להגיש את בקשת ההשבה בתוך שנתיים מיום ביול המסמך. לדעתנו, היות שפסק הדין קובע, כי מלכתחילה אין החיוב במס בולים חל על דוח הקצאת מניות של חברה ציבורית, שניירות הערך שלה נסחרים בחוץ לארץ - הרי כל גביית מס שכזו נעשתה ללא מקור חיוב שבחוק. משכך הוא, אין מדובר במעשה של תיקון שומה, המוגבלת בדרך כלל בתקופת התיישנות על פי חוקי המס השונים, אלא בגביית מס שלא כדין בידי אוצר המדינה ללא כל סעיף חוק שבנמצא. כללי הצדק מחייבים כל רשות ציבורית להשיב מס, שנגבה ללא כל מקור חיוב חוקי. כל תוצאה אחרת תוביל למצב, שבו אוצר המדינה יתעשר שלא כדין ושבו ייפגעו אושיות המינהל התקין. נציין, כי במקביל לפסק הדין בעניין שופינג קום, מצויים כיום הליכים אחדים בבתי המשפט (חלק מהם באולמה של השופטת דניה קרת-מאיר), הדנים באותה סוגיה ממש. נראה, כי פסק הדין בעניין שופינג קום סלל את הדרך להשבת מס: הן לחברות המצויות, זה מכבר, בהליכים משפטיים, והן בכלל לתביעות החזר מצד חברות ישראליות, שניירות הערך שלה נסחרים בחוץ לארץ בנסיבות של הקצאת מניות. הכותבת - ממשרד עו"ד אודי ברזלי.