בין השורות: מי חשף באמת את עסקת YouTube?

גם הוול סטריט ג'ורנל לא מתבייש לכתור לעצמו את כתר "החושף" כשזה לא מגיע לו. על הכוח העולה של החשיפות באינטרנט, על יחסם של העיתונים לכותבים אנונימיים ועל שטח ההפקר שעשוי להפוך לעיתונים של מחר
שי פאוזנר |

"ראשוני" אמיתי: העיסקה בה רכשה השבוע גוגל תחת שרביטו של המנכ"ל, אריק שמידט, את יוטיוב (YouTube) ב-1.65 מיליארד דולר, מספרת למעשה את סיפורו של האינטרנט בגרסה הנוכחית שלו למושגים "בלעדי" וראשוני",עליהם כתבתי כאן בשבוע שעבר. הסיפור הזה מצביע כנראה גם על הדרך בה נצרוך מידע בעתיד הלא רחוק. מעבר לעובדה שמדובר ברכישה בסכום עתק של אתר אשר כל כולו תוכן שמיוצר על ידי הציבור הרחב - הלא מקצועי, בתחום הוידאו והסרטים, כדאי לשים לב לסיפור הרקע המסתתר פה.

מסתבר, כי למרות שברוב רובו של העולם, פורסם ביום שני בערב כי מי שחשף ראשון שהעסקה נמצאת על סף חתימה היה אתר האינטרנט של העיתון היוקרתי "הוול סטריט ג'ורנל" - הרי שהאמת הסתברה לאורך השעות שלאחר מכן בארה"ב - כאחרת.

הסיפור פורסם עוד קודם בבלוג נפוץ מאוד באינטרנט בארה"ב של כותב אנונימי הפועל תחת השם TechCrunch ומתמחה בחשיפות וניתוחים של הנעשה בתחום ה-Web 2.0 (או בעברית, מידע, בלוגים וקטעי וידאו שמייצרים הגולשים בעצמם). האיש או האישה שכותבים את הבלוג ידע או ידעה לספר, כי העיסקה נמצאת בשלבים אחרונים לקראת חתימה כבר ביום ראשון בבוקר (או ערב שעון ישראל). מה שמוזר עוד יותר הוא, שאף אחד מהעיתונים המכובדים שפרסמו את הידיעה בהמשך, לא סיפר לקוראים שלו שמדובר בחשיפה שבוצעה על ידי אדם אנונימי באינטרנט.

הסיפור של ישראבלוג: גם בישראל הקהילה של כותבי וקוראי הבלוגים הולכת ותופסת תאוצה. למי שלא יודע, החשיפה הזו של סיפור עסקת YouTube מתפרסמת כשבועיים בלבד לאחר שהפורטל הישראלי נענע רכש גם הוא פיסת Web 2.0 משלו. היקף העיסקה לא פורסם, אך מדובר על פי הערכות ששמעתי בכ-150 אלף דולר ששילשל לכיסו האיש שעמד מאחורי האתר - יריב חבוט. הכוונה היא לאתר המצליח ביותר בתחום הבלוגים בישראל - ישראבלוג.

גם כאן, הסיפור פורסם על ידי כמה מאתרי האיטנרנט הישראליים, שכתירו את הפרסום שלהם כ"ראשוני" ואפילו כ"בלעדי". אך האמת היא, שממש כמו בסיפור האמריקני, גם פה מדובר בפרסום שה"ראשוניות" שלו שייכת לבלוג. כן כן, את סיפור רכישת ישראבלוג פרסם לראשונה בלוגר ישראלי הקורא לעצמו ELN שפועל ממש באותו אתר - ישראבלוג. מבולבלים? גם אני.

יורו טראש - או ניצחון החופש? שני הסיפורים הללו - כמו רבים אחרים בתקופה האחרונה, מדגימים באופן מדוייק את מה שקורה ממש לנגד עיני הגולשים בכל העולם, בתחום צריכת המידע. האופן בו האיטרנט מתנהג מאפשר לאנשים פרטיים לפרסם במהירות ידיעות, כתבות, בלוגים - תקראו לזה איך שתרצו. מהירות שאיתה לא יכולים להתמודד העיתונים ואתרי החדשות והכלכלה, פשוט מפני שבהם יש אנשי מקצוע ותהליך איטי הרבה יותר של עריכה ואישור הידיעות לפני שהן מתפרסמות.

מסתבר שמחקר שביצעה לאחרונה חברת המחקר הענקית ג'ופיטר ריסרץ באירופה מגלה, כי האירופאי המצוי מחפש מידע חדשותי באינטרנט במקורות שונים (גם בלוגים ואתרים עצמאיים) כ-4 שעות בשבוע. לעומת זאת, אותו אירופאי ממוצע קורא עיתונים רק 3 שעות בשבוע.

שוב, למעשה נשאלת השאלה, האם אפשר לסמוך על הבלוגרים ואתרים אנונימיים? הרי לא ניתן להעניש בלוגר אם הוא שיקר, כי אי אפשר למצוא אותו. אז האם אין לנו, כגולשים, ברירה להמשיך ולצרוך את המידע שלנו גם ממקומות נוספים? אני עוד מאמין שכן - אחרת הייתי מחליף מקצוע מזמן.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
שי אהרונוביץ רשות המסים
צילום: דני שם טוב דוברות

העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהן בגילוי מרצון?

למה נוהל גילוי מרצון לא יספק את מה שמצפים ממנו - אנשים יחששו לדווח באופן לא אנונימי ואין ביטול אוטומטי של קנסות, הצמדה וריבית 

משה כדר |
נושאים בכתבה גילוי מרצון

לאחר למעלה משלוש שנות ציפייה, רשות המסים פרסמה את נוהל הגילוי מרצון החדש - רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
על פניו, מדובר במהלך חיובי שמטרתו לעודד שקיפות, להגדיל את רשת חייבי המס ולספק לנישומים הזדמנות להסדיר חובות עבר בכפוף לחיסון פלילי. זה גם אמור להגדיל את הקופה הציבורית מגביית מסים. בפועל קשה לומר שמדובר ב"בשורה" של ממש, וספק בתמריץ אמיתי לחשיפה.

ראשית, בניגוד לנהלים קודמים בנושא זה, הנוהל הנוכחי מציע אך ורק הליך שאינו אנונימי. אנשים צריכים להזדהות כאשר הם מגישים בקשה לנוהל גילוי מרצון. אין כאן כשל של רשות המסים אלא התנגדות של משרד המשפטים, אך המשמעות ברורה: נישומים רבים, שגם כך חוששים מהליך כזה, יירתעו עוד יותר מלהיחשף. מדובר על מחסום בסיסי של אנשים להיחשף מול הרשויות גם מכיוון שהם עשויים לחשוב שהם "סומנו" על ידי רשות המסים. כשמשלבים זאת עם החמרות נוספות, שכעת כתובות במפורש ובעבר היו בגדר "תורה שבעל פה", נוצרת תחושה שהרשות אמנם הפנימה את לקחי העבר אך בחרה לסגור פינות באופן קשיח מדי.

כדי להבין את הבעייתיות, נניח נישום שלא דיווח על הכנסה חייבת  בשיעור מס שולי של 100 אלף ש"ח בשנת 2015. אילו היה מדווח במועד, המס היה עומד, נניח, על כ-35 אלף שקל בלבד. כיום, בהליך גילוי מרצון, אותו נישום עשוי למצוא את עצמו מול תוצאה דרמטית:

תשלום על קרן המס בסך של 35 אלף שקל, ריבית והצמדה כ-5 אלף שקל ועל כל אלה מתווסף קנס גרעון של כ-30 אלף שקל נוספים. כלומר, חוב של 35 אלף שקל צומח לפי שלושה ויותר. איזה תמריץ יש כאן לנישום להיחפז ולדווח ביוזמתו? שהרי האמת צריכה להיאמר- אם לא נתגלה עד היום "מחדלו" זה, מה הסבירות שיתגלה אי פעם?

הנוהל החדש מבהיר שאין ביטול אוטומטי של הצמדה וריבית, ואין ביטול של קנסות גרעון אלא בכפוף לשיקול דעת פקיד השומה.

שי אהרונוביץ רשות המסים
צילום: דני שם טוב דוברות

העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהן בגילוי מרצון?

למה נוהל גילוי מרצון לא יספק את מה שמצפים ממנו - אנשים יחששו לדווח באופן לא אנונימי ואין ביטול אוטומטי של קנסות, הצמדה וריבית 

משה כדר |
נושאים בכתבה גילוי מרצון

לאחר למעלה משלוש שנות ציפייה, רשות המסים פרסמה את נוהל הגילוי מרצון החדש - רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
על פניו, מדובר במהלך חיובי שמטרתו לעודד שקיפות, להגדיל את רשת חייבי המס ולספק לנישומים הזדמנות להסדיר חובות עבר בכפוף לחיסון פלילי. זה גם אמור להגדיל את הקופה הציבורית מגביית מסים. בפועל קשה לומר שמדובר ב"בשורה" של ממש, וספק בתמריץ אמיתי לחשיפה.

ראשית, בניגוד לנהלים קודמים בנושא זה, הנוהל הנוכחי מציע אך ורק הליך שאינו אנונימי. אנשים צריכים להזדהות כאשר הם מגישים בקשה לנוהל גילוי מרצון. אין כאן כשל של רשות המסים אלא התנגדות של משרד המשפטים, אך המשמעות ברורה: נישומים רבים, שגם כך חוששים מהליך כזה, יירתעו עוד יותר מלהיחשף. מדובר על מחסום בסיסי של אנשים להיחשף מול הרשויות גם מכיוון שהם עשויים לחשוב שהם "סומנו" על ידי רשות המסים. כשמשלבים זאת עם החמרות נוספות, שכעת כתובות במפורש ובעבר היו בגדר "תורה שבעל פה", נוצרת תחושה שהרשות אמנם הפנימה את לקחי העבר אך בחרה לסגור פינות באופן קשיח מדי.

כדי להבין את הבעייתיות, נניח נישום שלא דיווח על הכנסה חייבת  בשיעור מס שולי של 100 אלף ש"ח בשנת 2015. אילו היה מדווח במועד, המס היה עומד, נניח, על כ-35 אלף שקל בלבד. כיום, בהליך גילוי מרצון, אותו נישום עשוי למצוא את עצמו מול תוצאה דרמטית:

תשלום על קרן המס בסך של 35 אלף שקל, ריבית והצמדה כ-5 אלף שקל ועל כל אלה מתווסף קנס גרעון של כ-30 אלף שקל נוספים. כלומר, חוב של 35 אלף שקל צומח לפי שלושה ויותר. איזה תמריץ יש כאן לנישום להיחפז ולדווח ביוזמתו? שהרי האמת צריכה להיאמר- אם לא נתגלה עד היום "מחדלו" זה, מה הסבירות שיתגלה אי פעם?

הנוהל החדש מבהיר שאין ביטול אוטומטי של הצמדה וריבית, ואין ביטול של קנסות גרעון אלא בכפוף לשיקול דעת פקיד השומה.