"ראשוני" אמיתי: העיסקה בה רכשה השבוע גוגל תחת שרביטו של המנכ"ל, אריק שמידט, את יוטיוב (YouTube) ב-1.65 מיליארד דולר, מספרת למעשה את סיפורו של האינטרנט בגרסה הנוכחית שלו למושגים "בלעדי" וראשוני",עליהם כתבתי כאן בשבוע שעבר. הסיפור הזה מצביע כנראה גם על הדרך בה נצרוך מידע בעתיד הלא רחוק. מעבר לעובדה שמדובר ברכישה בסכום עתק של אתר אשר כל כולו תוכן שמיוצר על ידי הציבור הרחב - הלא מקצועי, בתחום הוידאו והסרטים, כדאי לשים לב לסיפור הרקע המסתתר פה.

מסתבר, כי למרות שברוב רובו של העולם, פורסם ביום שני בערב כי מי שחשף ראשון שהעסקה נמצאת על סף חתימה היה אתר האינטרנט של העיתון היוקרתי "הוול סטריט ג'ורנל" - הרי שהאמת הסתברה לאורך השעות שלאחר מכן בארה"ב - כאחרת.

הסיפור פורסם עוד קודם בבלוג נפוץ מאוד באינטרנט בארה"ב של כותב אנונימי הפועל תחת השם TechCrunch ומתמחה בחשיפות וניתוחים של הנעשה בתחום ה-Web 2.0 (או בעברית, מידע, בלוגים וקטעי וידאו שמייצרים הגולשים בעצמם). האיש או האישה שכותבים את הבלוג ידע או ידעה לספר, כי העיסקה נמצאת בשלבים אחרונים לקראת חתימה כבר ביום ראשון בבוקר (או ערב שעון ישראל). מה שמוזר עוד יותר הוא, שאף אחד מהעיתונים המכובדים שפרסמו את הידיעה בהמשך, לא סיפר לקוראים שלו שמדובר בחשיפה שבוצעה על ידי אדם אנונימי באינטרנט.

הסיפור של ישראבלוג: גם בישראל הקהילה של כותבי וקוראי הבלוגים הולכת ותופסת תאוצה. למי שלא יודע, החשיפה הזו של סיפור עסקת YouTube מתפרסמת כשבועיים בלבד לאחר שהפורטל הישראלי נענע רכש גם הוא פיסת Web 2.0 משלו. היקף העיסקה לא פורסם, אך מדובר על פי הערכות ששמעתי בכ-150 אלף דולר ששילשל לכיסו האיש שעמד מאחורי האתר - יריב חבוט. הכוונה היא לאתר המצליח ביותר בתחום הבלוגים בישראל - ישראבלוג.

גם כאן, הסיפור פורסם על ידי כמה מאתרי האיטנרנט הישראליים, שכתירו את הפרסום שלהם כ"ראשוני" ואפילו כ"בלעדי". אך האמת היא, שממש כמו בסיפור האמריקני, גם פה מדובר בפרסום שה"ראשוניות" שלו שייכת לבלוג. כן כן, את סיפור רכישת ישראבלוג פרסם לראשונה בלוגר ישראלי הקורא לעצמו ELN שפועל ממש באותו אתר - ישראבלוג. מבולבלים? גם אני.

יורו טראש - או ניצחון החופש? שני הסיפורים הללו - כמו רבים אחרים בתקופה האחרונה, מדגימים באופן מדוייק את מה שקורה ממש לנגד עיני הגולשים בכל העולם, בתחום צריכת המידע. האופן בו האיטרנט מתנהג מאפשר לאנשים פרטיים לפרסם במהירות ידיעות, כתבות, בלוגים - תקראו לזה איך שתרצו. מהירות שאיתה לא יכולים להתמודד העיתונים ואתרי החדשות והכלכלה, פשוט מפני שבהם יש אנשי מקצוע ותהליך איטי הרבה יותר של עריכה ואישור הידיעות לפני שהן מתפרסמות.

מסתבר שמחקר שביצעה לאחרונה חברת המחקר הענקית ג'ופיטר ריסרץ באירופה מגלה, כי האירופאי המצוי מחפש מידע חדשותי באינטרנט במקורות שונים (גם בלוגים ואתרים עצמאיים) כ-4 שעות בשבוע. לעומת זאת, אותו אירופאי ממוצע קורא עיתונים רק 3 שעות בשבוע.

שוב, למעשה נשאלת השאלה, האם אפשר לסמוך על הבלוגרים ואתרים אנונימיים? הרי לא ניתן להעניש בלוגר אם הוא שיקר, כי אי אפשר למצוא אותו. אז האם אין לנו, כגולשים, ברירה להמשיך ולצרוך את המידע שלנו גם ממקומות נוספים? אני עוד מאמין שכן - אחרת הייתי מחליף מקצוע מזמן.