הטיעונים הבעייתיים של רשות המסים

לא מכבר ניתן פסק הדין בעמ"ה 568/04 (כבלי ציון מפעלים מאוחדים בע"מ נגד פקיד השומה אילת) ובאופן בלתי צפוי הפך המסר הפיסקאלי, שנכלל בפסק הדין, לסוגיה עקרונית הגורמת למהומה בקרב הנישומים וגם בקהילית מומחי המס. מדובר בחברה (להלן; "המערערת") שקיימה פעילות עסקית באילת, אשר החלה לפטר עובדים בשנת 1998 ולצמצם את פעילותה, ובשנת 2000 פיטרה את יתרת העובדים וסגרה את המפעלים באילת. השאלה שהתעוררה במקרה האמור הייתה האם תשלומי פיצויי הפיטורין ששולמו לעובדים הינם בגדר "הכנסת עבודה" (ואזי זכאית המערערת להטבת מס מיוחדת בגינם, בתוקף סעיף 12(א) לחוק אזור הסחר החופשי באילת), או שאין לראות בהם הכנסה שכזו, כפי שטען פקיד השומה אילת. בפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע ביום 20.11.2005, דחה השופט יוסף אלון את הערעור, וקבע כי אין המדובר בהכנסת עבודה, לעניין סעיף 12(א) לחוק הנ"ל. בהכרעתו הסתמך השופט במידה רבה על תקדימים משפטיים שנפסקו בעבר הרחוק בבית המשפט העליון, ובעיקר על דברי השופט א. אשר בע"א 604/73 (פרמה שרפ בע"מ נגד פקיד השומה חיפה). מאותם תקדימים עולה כי החיוב במס על עודפי מענק פרישה (שאינם פטורים מהמס), איננו מבוסס על אחד ממקורות ההכנסה המפורטים בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה, אלא המדובר במענק הון מסוג מיוחד, על פי הוראות סעיף 9(7א)(א) לפקודה. השופט אלון בדק ומצא, כפי שצוין בפסק הדין, כי הלכה עתיקת יומין זו עומדת גם כיום כנתינתה (ביום 22.5.1974), ולא שונתה. בעקבות ההחלטה בעניין כבלי ציון (שלמיטב ידיעתנו מוגש עליה ערעור לבית המשפט העליון), פרסם אחד ממומחי המס המלצה לתושבי ישראל שקיבלו בשנים האחרונות מענקי פרישה החייבים במס, והציע להם לטעון בפני פקיד השומה כי מדובר ברווח הון (שחייב במס בשיעור מופחת, החל מיום 1.1.2003). על פרשנות זו (שלא ברור אם תתקבל על ידי בית המשפט אך ודאי שאין מקום לפסילתה מניה וביה) יצא קצפם של כמה ממומחי המס האחרים, והרחיקה לכת החטיבה המשפטית של רשות המסים בישראל, שהפיצה הנחיה לכל הרפרנטים המשפטיים, ובה קבעה כי מדובר בפרשנות "מתחכמת". עם כל הכבוד, ספק אם תפקידה של רשות המסים בישראל הינו להביע עמדה "ערכית" על פרשנות משפטית כזו או אחרת, ואין אנו משוכנעים שבכל המקרים שיקולי הרשות הינם נקיים מאינטרסים. יתרה מכך, ברצוננו להפנות את תשומת לבם של המטיפים בשער לטיעוני רשות המסים עצמה בעמ"ה 1172/02 (כץ חגי נגד פקיד השומה ת"א 3). במקרה זה, טען המערער (כץ חגי) כי הינו רשאי לסווג את הרווח שמימש, בשל אופציות שניתנו לו על רקע של יחסי עובד-מעביד מחברת נייס מערכות בע"מ, כרווח הון מניירות ערך. פקיד השומה טען - לעומת זאת - כי העובדה שחלו על האופציות הללו הוראות סעיף 102 לפקודה (פטור ממס בשל מתן אופציות לעובדים, בתנאים מסוימים) איננה רלוונטית לעניין סיווג ההכנסה. באותו מקרה, קיבל השופט מגן אלטוביה את הערעור וקבע כי מדובר אכן ברווח הון, ולא בהכנסת עבודה (רשות המסים ערערה על פסק הדין, והנחתה את משרדי השומה שלא לפעול על פיו). ומה טען פקיד השומה, במחילה, בעניינו של כץ חגי? כשירות מיוחד לקוראים נצטט להלן את טענתו העיקרית: "...הכנסת המערער נשואת המחלוקת הינה הכנסת עבודה. כל טובת הנאה המוענקת לעובד במסגרת יחסי עובד-מעביד באה בגדר הכנסת עבודה ובכלל זה ההטבה המצויה בעצם הענקת האופציות, מימושן למניות ומכירת אותן מניות אשר הגיעו למערער מכוח היותו עובד החברה, שאת מניותיה הוא מכר בתום תקופה שנקבעה בתוכנית ההטבה ובהסדר על פי סעיף 102 לפקודה. צו ההקלה אינו חל אלא על רווחים ממכירת נייר ערך זר שהם בבחינת רווח הון. סעיפים 3(ט) ו-102 אינם אלא סעיפים הדוחים את מועד החבות במס בלא לשנות את טיבה של ההכנסה..." אין אנו מתיימרים, כמובן, לפסוק בסוגיה זו, אך מי שישווה את טיעוני רשות המסים בפרשת כבלי ציון, לטיעוניה בפרשת כץ חגי, יוכל אולי להתרשם מהגמישות הרבה שמפגינה הרשות בפרשנות המונח "הכנסת עבודה", ושמא יגיע למסקנה כי קשה ליישב את הסתירה הרעיונית שקיימת (לכאורה) בין הטיעונים. על כך כבר נאמר: "קשוט עצמך תחילה ואח"כ קשוט אחרים".