אז מה עדיף בעל שליטה או שלטון מנהלים? זה מה שמספרות המניות
בעל שליטה עסקת אינרום שהופכת את בני ברון לבעל מניות גדול בחברת פתרונות הבנייה אינרום, מעלה שוב את השאלה לגבי מודל השליטה הרצוי בחברות הנסחרות – כזה שממקסם את הערך לבעלי המניות. אל מול המודל הנפוץ ביותר בשוק ההון הישראלי – חברה הנשלטת על ידי בעל שליטה גדול לצד מחזיקי מניות מיעוט, התחלנו לראות בשנים האחרונות מודל שנפוץ יותר בארה"ב – מודל שלטון המנהלים. במודל זה, לחברה אין גרעין שליטה אלא בעלי מניות מפוזרים, כאשר ההנהלה הופכת להיות גורם יותר דומיננטי בהתנהלות החברה. לכל אחד מהמודלים יש את האתגרים שלו, אך לפני שנצלול לאתגרים התיאורטיים, נפנה לראות בשורה התחתונה – האם חברות ללא גרעין שליטה מציגות תשואה עודפת או תשואת חסר במדדים בהן הן נסחרות? אינרום מציגה מתחילת השנה תשואה של 9%, כאשר מדד תל אביב 125 בו היא נסחרת מציג בתקופת זמן זו תשואה של 8.8%. כלומר אינרום לא הצליחה להציג תשואה עודפת משמעותית ביחס למדד. חברה נוספת שהתנהלה ללא גרעין שליטה שנים ארוכות ונכללת במדד זה היא פז שמציגה מתחילת השנה תשואה של 44.01% - ממובילות המדד. עפ זאת חשוב לציין כי פז גם כן עברה בסוף מאי מהלך של בעל מניות גדול - זהר לוי - שהגדיל את אחזקותיו בפז מ- 9.7% ל-16%, בדומה למהלך של ברון באינרום, והאחים אמיר בשופרסל. במגזר הבנקאות, אנו רואים שיעור גבוה יותר של חברות ללא גרעין שליטה, בין היתר מסיבות היסטוריות של הלאמת המניות ומכירתן על ידי המדינה. מדד הבנקים מציג מתחילת השנה תשואה של 13.64%. שני הבנקים בהם יש שליטה – הבינלאומי ו-מזרחי טפחות – מציגים תשואה נמוכה יותר: 6.75% ו-0.93% בהתאמה. בקרב הבנקים ללא גרעין השליטה שניים גם כן מציגים תשואה נמוכה מתשואת המדד, אך גבוהה יותר מהבנקים עם גרעין השליטה: פועלים ו-דיסקונט שמציגים תשואה של 13.48% ו-13% בהתאמה. לעומתם בנק לאומי פתח פער ומציג בתקופת זמן זו תשואה של 21.44%.
