עו"ד עטיר יפה: "לחברות האנרגיה כוח ואחריות קריטיים בקידום אחריות כלפי הסביבה"
עורך הדין עטיר יפה, שותף בפרל כהן וראש מחלקת הייטק וקרנות הון, נשא דברים הבוקר בפתח וועידת השקעות באנרגיה של ביזפורטל. "אני שמח לארח כאן אצלנו את הכינוס הזה בנושא בעל חשיבות עליונה, כזה שחוצה (או אמור לחצות) גבולות ואידיאולוגיות. פרל כהן, משרד עורכי דין ועורכי פטנטים עם משרדים בישראל, ארה"ב ואנגליה, מחויב עמוקות לחדשנות ומצוינות והיום, אנו מתכנסים כדי לדון בנושא חדשנות שאין לו גבולות: אנרגיה".
לדבריו, "לתאגידים יש השפעה עצומה על החברה. הגבול בין המגזר הפרטי לציבורי מיטשטש, ומותיר לנו להרהר מי נושא באחריות המוסרית והמשפטית לטיפול בבעיות חברתיות דוחקות. אירועים כמו המשבר הפיננסי של 2008 ומגפת הקורונה הדגישו את העובדה שממשלות לבדן אינן יכולות להתמודד לבד עם בעיות חברתיות מורכבות. השקעות בטכנולוגיה הקשורה בשמירת האקלים, לרבות בקשר עם ייצור אנרגיה, נכנסו עד לא מזמן לקטגוריות של "אימפקט" חברתי ופילנטרופיה. לאחרונה, כמו בתחומים אחרים, קיבל הנושא של השקעות בנושאי שמירת האקלים טון פוליטי. נושא האקלים וכדור הארץ קשור למדע ולעובדות ולא לפוליטיקה. מעבר לתרומה פילנטרופית, אפשר וצריך להניע את העולם לחשוב על תחומי האנרג'י טק כתחומים בהם גורמים חשובים יכולים לעשות השקעות שמהן אפשר להרוויח גם כסף וגם תועלת חברתית".
"בנוסף, במצבנו המורכב, כאשר מדברים על תרחישי עלטה מפחידים יותר או פחות, יש לשימוש באנרגיות ירוקות ומתחדשות חשיבות, לא רק כדי לסייע לטיפול במשבר האקלים, אלא גם לביזור ייצור האנרגיה באופן שיש בו כדי לסייע להתמודדות עם תרחישים ביטחוניים כאלה ואחרים".

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים
בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי
בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.
מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.
שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.
"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"
המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".
- האח יוכל לקבל את המשק - וזה מה שיידרש לעשות
- ועד של מושב יפצה במאות אלפי שקלים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.
