גיורא איילנד בועידת האנרגיה
צילום: ליאת לרנר
ועידת ההשקעות באנרגיה

גיורא איילנד: "בוועדות התכנון יש משקל אפס לשיקולי ביטחון לאומי"

אלוף במיל' גיורא איילנד בוועידת האנרגיה של ביזפורטל: "אם יצטרכו לפנות את בזן בצפון אז יש שיקולים של איכות סביבה, תחבורה, חשש אולי מרעידות אדמה באזורים מסוימים, הכל נכנס, אבל אין שום שיקול ביטחוני בכלל"
איתן גרסטנפלד | (3)

"באופן די מפתיע, כשאתם תשאלו את השאלה מי אחראי במדינת ישראל להגן על תשתיות לאומיות, התשובה היא אף אחד. אני 15 שנה מנסה לברר את השאלה. כשאתה מדבר עם שר האנרגיה או שרי אנרגיה אומרים אין בתקציב שלנו תקציב להגנה על תשתיות ומק' חיוניים בתחום האנרגיה, על מנת לתת לזה מענה צריך תקציב מיוחד, ואין. אתה מדבר עם שרי אוצר לדורותיהם, הם אומרים מה ז"א מי אחראי? משהב"ט אחראי, אבל הוא אחראי להגנת מדינת ישראל בכלל, כולל ואפילו בדגש נגד ירי תלול מסלול ואם שר הביטחון יחליט שרוצה להגן טוב יותר במיגון פיזי על תחנת כוח או ניטור, אז שווה לוותר על כיפת ברזל אחת, אז שימצא איזונים נדרשים כי זו אחריותו בסוף". כך אמר אלוף במיל' גיורא איילנד.

איילנד השתתף הבוקר בוועידת ההשקעות באנרגיה של ביזפורטל בתל אביב. לדבריו, "כשאתה מדבר עם שר הביטחון, הוא אומר אני אחראי? מה פתאום. כל שר אחראי לגזרתו. שר הבריאות ידאג למגן בתי חולים ושר התחבורה למגן תחנות רכבות ושר האנרגיה לדאוג להגנת מתקני אנרגיה וזה לא באחריותי. הדיאלוג לא נגמר בשום החלטה מחייבת נכון לעכשיו".

"נקודה 2, והיא מפתיעה, למשל תמ"א 75, אם יצטרכו לפנות את בזן בצפון ויצטרכו לייבא לא רק דלק גולמי אלא תזקיקי דלק, נעשית עבודה יסודית ביחס לחלופות איפה להחזיק אותן כמויות של דלקים ובכל העבודות שנעשו ובבחינת כל הפרמטרים וטבלאות שמשוות בין חלופות, אין מילה אחת על ביטחון. יש שיקולים של איכות סביבה, תחבורה, חשש אולי מרעידות אדמה באזורים מסוימים, הכל נכנס, אין שום שיקול בטחוני בכלל".

"אין הסתכלות מלמעלה למטה"

לדברי איילנד, "הנקודה השלישית היא מי בעצם קובע איפה תשתית בתחומים, אם זה אנרגיה או תשתית חיונית אחרת, איפה היא נבנית? התהליך בישראל לא כזה שיש הסתכלות מלמעלה למטה שאומרת למשל אם אנו צריכים להקים עוד תחנת כוח ויש צורך מבחינת הביקוש להקים עוד תחנת כוח בהיקף כזה וכזה, אז כשהמדינה מסתכלת בראייה כוללת ומסמנת פוליגונים באזורים שהם בסדר מבחינתה ואם יש אזורים שרוצים לקדם פרויקט, אז בבקשה, תעשו בתוך הפוליגון".

"זה לא קורה כך. התהליך הפוך, לגמרי BOTTOM UP. בא יזם ורוצה להקים תחנה בהיענות לביקוש, מוצא את הקרקע הכי זולה וזמינה ומאותו רגע מתחיל תהליך אישור ואם אין סיבה מיוחדת לפסול את המק' אז המקום יאושר למרות שמבחינה לאומית הוא יכול להיות 10 מבחינת עדיפותו אבל מבחינת היזם זה המקום הקרוב ביותר. לתשתיות לאומיות בכלל ותשתיות אנרגיה בפרט יש חשיבות ביטחונית רבה וחלק גדול מהם מוקם במקומות מאוד בעייתיים ולא משרתים שום דבר חוץ מאשר הנוחיות היחסית של אותו יזם".

"בוועדות התכנון יש משקל אפס לשיקולי ביטחון לאומי"

יותר מזה, הוא הוסיף, "באופן שלא פחות ממדהים, גם כשהנושאים מגיעים לאישורים בוועדות התכנון, כולל בות"ל, אין משקל, אפס, לשיקולי ביטחון לאומי. אין אותם בכלל, ותגידו אבל זה לא נכון כי משרד הביטחון גם מיוצג שם והצבא מיוצג שם. נכון, הצבא מייצג שם את האינטרסים שלו. אם מקום מסוים מפריע לצבא באימונים או בתקשורת או מפריע בדבר אחר, אז הצבא מציג שם הסתייגויותיו כי לא טוב להקים את זה כאן וזה יפריע לטיסות חיל האוויר. אף אחד לא מסתכל על השאלה הרחבה והכוללת יותר הקשורה למיקום ולמיגון".

"אחת הטכנולוגיות שמצאו האיראנים והסורים לפני עשרות שנים שנותנת הביטחון המלא והטוב ביותר לתשתיות לאומיות זה במנהור, הוא תמיד יקר יותר כי עלויות המנהור הולכות וקטנות כתוצאה מטכנו' שהולכת ומשתפרת אבל בישראל אין שום תשתית לאומית אמיתית שנמצאת במנהור למרות שחלק גדול ממנה ראוי שתהיה במנהור. זה לא רק מיגון אבסולוטי נגד כל סוגי התקיפות שהאיראנים הדגימו, אלא כשאתה שם משהו במנהור האויב לא יודע איפה הנכס נמצא. כל הדבר הזה מוזנח לחלוטין".

 

"צורך לעשות ריביזיה באופן שבו אנו כמדינה מאשרים מיקום"

לדבריו, "בטח לאור התקיפה האחרונה שהודגמה בשבת האחרונה. כנראה שיש פה צורך לעשות ריביזיה באופן שבו אנו כמדינה מאשרים מיקום, אם זה חוות שרתים ואם זה תחנות כוח או מתקנים אחרים ולהכניס את השיקול הביטחוני גם לגבי המיקום וגם לגבי סטנדרט המיגון ושיהיה לכל הרוחות מישהו שיידע להכתיב את הדברים האלה כי אף אחד בישראל לא מתעסק בנושאים האלה". 

קיראו עוד ב"בארץ"

הנקודה האחרונה לגבי הקשר בין ביטחון לבין סוג האנרגיה. אחד הדברים שהצבא כן הגיע אליו למסקנה ויש על כך עבודה שנעשית בשבועות ובחודשים האלה אומרת שחלק גדול מאוד מהיכולת להבטיח שרידות זה על ידי יתירות. אתה משיג את זה כשיש לך הרבה ומפוזרים, במקום לשים מעט ביצים גדולות בסל אחד, אתה בונה הרבה מאוד ביצים קטנות שמפוזרות בהרבה מאוד מקומות. הצורך של ישראל להרחיב השימוש באנרגיה ירוקה ובעיקר סולארית, חשובה וגדולה לא רק בגלל שיקולי הגנת הסביבה אלא גם בגלל שיקולים ביטחוניים. מאות או אלפי מבנים שייתנו אנרגיה נדרשת ולא יהיו בחיבור למערכת החשמל הארצית או כאלה שיוכלו לפזר, עצם העובדה שהם מפוזרים במק' שונים, שיוכלו לתת מענה בצורה שמייצרת יתירות, זה צורך ביטחוני משמעותי. ככל שטכנו' אגירת אנרגיה הולכת ומשתפרת אז נכון להגדיל או להעצים את השימוש ולא להישאר בעניין של מעט יחסית תחנות כוח גדולות. מבחינה ביטחונית די מסוכנות. 

"עוד מילה אחרונה, במסגרת אי התייחסות להגנת מתקני אנרגיה, לצבא יש יכולות להגן על מתקנים חיוניים בנוסף לכל מה שאנו יודעים על מע' כיפת ברזל וכו', ע"י מערכות שהן יותר שמירה אישית על מתקן והצבא עושה זאת לגבי מתקנים חיוניים לו אבל אף אחד לא מעלה על דעתו לעשות זאת על תחנות שלא שייכות למשרד הביטחון אבל חשיבות ההגנה עליהן לא פחותה בראייה לאומית. כל הנושא מוזנח ולא מטופל ולא עולה לדיון בתור בעיה".

תגובות לכתבה(3):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    יצחק 16/04/2024 20:50
    הגב לתגובה זו
    היה בצמתים הכי חשובים ולא תיקן את הליקויים שציין בכתבה מעריץ אותו אבל למה עד היום אף חכם לא הרים דגל
  • 2.
    בת אל 16/04/2024 13:19
    הגב לתגובה זו
    ממובילי המאבק למען גיוס האברכים הפרזיטים לצה"ל.
  • 1.
    נחמד! 16/04/2024 11:54
    הגב לתגובה זו
    אחרי שכל תפיסות העולם הביטחוניות והמדיניות של גיורא איילנד הופרכו- אל חשש! אפשר לסמוך עליו בנושאים חדשים- אנרגיה! סיסמוגרפיה! איכות הסביבה! הידד!
זוג מבוגרים פנסיה
צילום: pvproductions@freepik

מה הסוד של תושבי מודיעין-מכבים-רעות לאריכות ימים?

תוחלת החיים הממוצעת בעיר היא 87.5 - פער של 4.4 שנים מעל הממוצע הארצי; מחקרים מצביעים על שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, ומצביעים על פערים בין מרכז לפריפריה ובין ישובים יהודיים לערביים

ענת גלעד |

איפה בישראל קונים עוד 8 שנים של חיים? נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים האחרונות מציבים את מודיעין-מכבים-רעות בראש רשימת הערים בישראל במדד תוחלת החיים, עם ממוצע של 87.5 שנים. זהו פער של כ-4.4 שנים מעל הממוצע הארצי, שעמד בתקופת המדידה על 83.1 שנים. מאז הבדיקה עלתה תוחלת החיים, על פי ההערכות, בכ-0.7 שנים נוספות. על פי OECD, תוחלת החיים בארץ הגיעה ל-83.8 שנים ב-2023, ונותרה יציבה גם ב-2024-2025 למרות אתגרי המלחמה.

העיר מקדימה ערים כמו רעננה (86.7 שנים), הוד השרון (85.7 שנים), גבעתיים (85.4 שנים) וכפר סבא (85.3 שנים). לעומת זאת, בערים כמו אום אל-פאחם תוחלת החיים היא 78.8 שנים, וברהט 79.8 שנים - פערים של עד 8.7 שנים. הפערים הללו משקפים שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, כפי שמעידים מחקרים עדכניים של ארגון הבריאות העולמי, OECD ומכוני מחקר ישראליים.

ישראל במקום הרביעי העולמי - למרות הפערים הפנימיים

תוחלת החיים בישראל עלתה בשנים האחרונות ל-83.8 שנים ב-2023, מה שמציב את המדינה במקום הרביעי ב-OECD, אחרי יפן (84.5 שנים), שווייץ (84.0 שנים) וספרד (83.9 שנים). אצל גברים תוחלת החיים היא 81.7 שנים בממוצע, ובקרב נשים 85.7 שנים בממוצע - פער מגדרי של ארבע שנים שעקבי עם המגמה העולמית. עלייה זו נמשכה למרות השפעות מגפת הקורונה והמלחמה שהחלה ב-2023, אם כי תמותה עודפת בקרב צעירים (כולל חיילים שנפלו בלחימה) השפיעה מעט על הנתון הכללי.

מחקר מרכז טאוב מציין "פלא ישראלי" - תוחלת חיים גבוהה ב-6-7 שנים מעבר למה שצפוי בהתחשב ברמת עושר, השכלה ואי-שוויון. החוקרים מייחסים זאת לשילוב של תרבות משפחתית חזקה, קהילתיות גבוהה, תזונה ים-תיכונית ומערכת בריאות ציבורית נגישה. עם זאת, פערים פנימיים גדולים חושפים אי-שוויון מבני, בעיקר בין אוכלוסיות יהודיות לערביות ובין מרכז לפריפריה - תופעה שמאיימת לשחוק את היתרון הישראלי בעתיד.

הכסף קובע: 60%-80% מהפערים נובעים ממצב סוציו-אקונומי

מחקרים מהשנים 2024-2025 מאשרים כי גורמים בריאותיים מסבירים רק 10%-20% מהשונות בתוחלת חיים, בעוד 60%-80% מהשונות נובעים מגורמים חברתיים-כלכליים. דוח שנת 2025 של OECD מדגיש הכנסה, השכלה, הוצאות רווחה והשקעות סביבתיות כמפתחות מרכזיים. מחקר ב-JAMA מ-2024 מראה שהפרשי הכנסה מתורגמים לפערים של עד 10 שנים במדינות מפותחות, דפוס דומה לישראל עם מתאם של 0.85 בין אשכול סוציו-אקונומי לתוחלת חיים.

אמיר ירון נגיד בנק ישראל
צילום: ליאת מנדל

ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל

בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?

ד"ר אדם רויטר |


קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.

ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.

צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.

לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.

 

תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח

בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.