1.

פברואר 2022. למקרה שלא שמתם לב. 1. מנה שווארמה בלאפה עולה שעתיים עבודה בשכר מינימום (29.12 שקל לשעה) 2. למבקר המדינה: בדוק רכש חוסם רחפנים (מכספי ציבור בפטור ממכרז?) על ידי המשרד לענייני דתות, להגנת השר מתן כהנא  3. כ-80% מהחיילים ההרוגים בלחימה והגנה שוטפת באיו"ש - ממשפחות פריפריה 4. הרמטכ"ל (26/1): 70% מהמועמדים סימנו העדפה ליחידה קרבית, אך "בקרב מי שבאים משכבות סוציו-אקונומיות גבוהות או ממרכז הארץ אין עלייה בנכונות לשירות קרבי. כדאי שאנשים יבדקו את עצמם" 5. חוקרים בטכניון ובבית החולים רמב"ם מצאו שביישובים בעלי דירוג סוציו-אקונומי נמוך – מדד התמותה גדול ביותר מפי 20 מביישובים בעלי הדירוגים הגבוהים 6. הטיפול בתרופות חדשות וקריטיות שהוכנסו לסל התרופות האחרון – אחרי שנוסו ואושרו על ידי רשויות הבריאות המוסמכות בארה"ב ובגוש היורו -  יחכה. החולים ימשיכו להמתין לבירוקרטים במשרד הבריאות. דוח מבקר המדינה 2017: מעל 500 ימים נדרשים לרישום תרופה חדשה בישראל, למרות שאושרה על ידי הרשויות הראשוניות המוסמכות בעולם, וגם כשהיא כבר נמצאת בשימוש חולים באירופה ובארה"ב 7. שכנים של גילת ונפתלי בנט, האיש שלטענתו חתם ביום ד' בערב על "חוזה חדש בין הממשלה לאזרחים", ברעננה דורשים לבטל את הארנונה. כשהאב לן בבית אסור למשאיות אשפה וניקוי לעבור, עבודות השיפוץ הכבדות נמשכות כבר שבעה חודשים ועוד יימשכו, מאבטחים מחנים רכבים פרטים בחניות של תושבים, מצלמות מכוונות לבתים ולגינות פרטיות, ובשבת כשבנט בחיק משפחתו, דורשים מהעוברים ברחוב להציג ת.ז,  ומהילדים לחכות לאיסוף הורים 8. מערכת הצדק. ילדה בת 6 נאנסה על ידי אחיו הבוגר של חברה לכיתה. הפרקליטות הכינה הסדר טיעון, שופטת השלום נענתה, העונש: 250 שעות "התנדבות".                    

2.

יצחק סוארי. אלייד השקעות. באחרונה הבליחו אי-אלו ידיעות בעניינה של ענקית ההשקעות המסתורית והמסתתרת. מסוג החברות שזה הסמן הגנטי שלהן: כותרות בתקשורת – לא. התעניינות ציבור - ממש לא. כך יותר טוב, לנו. בשבועות האחרונים זה קרה פעמיים. מדובר ברכישת 15% מניות בנק איגוד לשעבר בחברת חוף התכלת, המחזיקה ב-480 הדונם היקרים והמבוקשים במיוחד המחברים בין תל אביב להרצליה. מה שמביא את חלקה של אלייד ל-55%. זה קורה אחרי שבתחילת 2019 הציע אגוד את החבילה במינימום 130 מיליון שקל, אחר כך משך את ההצעה ולאחר המיזוג במזרחי טפחות חידש אותה, ועל הדרך זינקו מחירי הנדל"ן באזור ומחיר ההצעה עלה ל-190 מיליון שקל. לא נעים (בעיקר לאגו) אבל לא נורא. גם השווי המקדמי שבידי אלייד עלה בהתאם, ועוד יעלה, ובכלל הרי מדובר בקונצרן רב הון ועתיר נזילות ורווחיות מופלגת. וחסויה. עוד פרסום טען באחרונה ל"החמצה", "פספוס", או מונחים דומים השווה כמיליארד שקל, ונוגע לזינוק של 570% במניות אשטרום, אחת ההשקעות הראשונות, 1963, של אלייד בישראל. ב-2018 מכר היו"ר הכל יכול סוארי את חלקה של אלייד, 20% מחברת האם,  והנה מאז,  אשטרום זינקה במיוחד. שוב מצער, בהחלט מעליב=אגו (אתה יוצא והמניה, לא חשוב למה, מזנקת. מביך), אבל הכסף שהתקבל שימש את היו"ר למסעי רכישה רב תחומיים שהתגברו תחת הסגרים והבידודים של שתי שנות הקורונה.  

מי זו אלייד? בכל מקום בו מוזכרת ALLIED GROUP - הכוללת עשרות חברות ביניהן חברות ענק המאוגדות תחת תחומי עיסוקן - כתובים אותם משפטים ואותן מילים. בעמימות. בקיצור מיוחד. ניסוח שסותם שאלות אפשריות אבל ממש לא משחרר תמיהות הנובעות מהתיאורים הסגפניים והמשפטיים שנועלים הכל תחת הגבולות הנסתרים של כללי הנאמנויות במקלטי המס באי ג'רזי. 

החברה הוקמה בישראל ב-1965 על ידי אהרון גוטווירט, 1907-1980,  יהודי בלגי, או יותר נכון: אזרח העולם. בן למשפחה חרדית שניהלה עסקים בדרום מזרח אסיה בתקופה שהמדינות היו נעולות או תחת מנדט בריטי. במלחמת העולם השנייה ברחו הוריו לארה"ב, הוא נשאר באינדונזיה לטפל בעסקי המשפחה במרחב. עם הכיבוש היפני הצטייד בדרכון ברזילאי והמשיך בעסקיו. לימים הצטרף וסייע למחתרות שלחמו ביפנים, עד שנלכד על ידי השירות החשאי שהעביר אותו סדרת עינויים ארוכה וקשה. בסוף המלחמה חזר לאזרחות בלגית, גם הולנדית ובריטית, ועבר לארה"ב, נישא לניצולה ממחנה אושוויץ. לארץ הגיע לביקור כיהלומן,  לימים הכיר את פנחס ספיר, רכש מניות בחברת בנייה בבעלות מספר משפחות, "אשטרום" שקמה שנתיים קודם, 1963, דרכה הכיר את חיים רובין, ממקימי קיבוץ שדות ים, שהיה אז מנהל מחלקת הבנייה בקיבוץ המאוחד. רובין הפך לנציגו בישראל – כולל יבוא מכוניות, עסקי יהלומים, מתכות, מנועים קרקעות ובנייה. מאז הכל היסטוריה. רובין, שנפטר ב-2005, נשאר, אומרים שבזכות רעייתו מטילדה שנפטרה ב-2014, הקיבוצניק שנודע אז כמי שתמיד נוהג במכונית הכי הכי חדישה ונוצצת מבית פולקסווגן, שמיובאת על ידי חברת צ'מפיון מוטורס שלו,  אותה נהג להחנות בפאתי הקיבוץ ובבוקר הסיע טרמפיסטים לתל אביב. 

• הזוג אולמרט ניצח במשפט - השכנים יפנו את הגג
• דן חלוץ - האם הוא האיש שראוי לעמוד בראש המפגינים ומה זה אומר על המחאה?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אלה מילות התיאור הנהוגות לאלייד, במקרים הנדירים של דיווח על החברה, אותן ניתן למצוא בוויקיפדיה, ואפשר להניח שמישהו מתאגיד הענק הזה שולט גם על המילים הללו: "לפני מותו הפקיד גוטווירט את מלוא מניות אלייד בידי הנאמנות TRUST AG ומינה את ידידו חיים רובין ליו"ר שלה. על פי תקנון  וחוקי הנאמנות חברים בה חמישה נאמנים בלבד, אשר נבחרו לכהן בתפקיד זה עד סוף ימי חייהם. הנאמנים הם גם אלה שבוחרים את האנשים שיחליפו אותם בתפקידם לאחר מותם או עזיבתם. לבני משפחת גוטווירט המורחבת (היורשים החוקיים של אהרון) אין כל סמכות בנוגע למינוי הנאמנים או פעילותם והם זכאים רק ליהנות מהדיבידנדים אותם הנאמנות מחלקת". בקיצור: עשרות מיליארדים נשלטים בעצמאות מופלגת שאין כמוה, בלי בעל בית, בלי לחץ בעלי מניות, יורשים או דירקטורים, אין יוצא ואין בא, הנאמן הוא המלך. והכל עובר בירושות. רשת החברות והנאמנויות המסועפת, ככל הידוע רשומה במקלט המס הפופולרי ג'רזי. אגב, אנשים שהיו קרובים לראשי אלייד טענו שגוטווירט נתן בחייו הכל בידי רובין - וזה בשנותיו האחרונות, מטעמים שלו, בחר לקבוע ולקבע את תנאי הנאמנות המופלגת הזו. מובן שכל זה, כפי שמקפידים לציין במשך כל השנים, נועד "לסייע למדינת ישראל". 

צאצאי משפחת גוטווירט ברחבי העולם וככל הנראה גם יורשי נאמנים ובכירים אחרים, נוהגים לקבל הכנסה כספית שנתית, על פי החלטת הנאמנים הכל=יכולים, ומשתתפים בכבוד גדול בטקסי תרומות שנתיים של התאגיד. הנאמנים: יורם רובין נכדו של חיים רובין, בנימין צוקר קרוב משפחה של גוטווירט, אמיל ברוך וסינג חתנה של אחת מבנות המשפחה, ופרופ' יעקב רמון, חתנו של עו"ד חיים שטריקס המנוח שהיה ברשימת הנאמנים המקורית. ואז הגיע יצחק סוארי. האגדה מספרת שההיכרות הראשונה שלו עם חיים רובין היתה חשבונאית. לימים סימן  רובין את סוארי כיורשו בתפקיד היו"ר, ובמהלך חניכה של כמה שנים חיבר והכיר בינו לבין האישים והמשפחות שהרכיבו את הקבוצה הסגורה והמיוחסת. פרופ' סוארי, היום בן 74, התנועע שנים בין הממשלה, האקדמיה למגזר הפרטי. היה סגן נציב מס הכנסה והשפיע על חוקי המס, ראש החוג לחשבונאות באוניברסיטה העברית, ממונה על פעולות בנק ישראל בשוק הפתוח, אחרי שנים עבר להיות שותף במשרד של ידידו גד סומך, עזב אחרי שנים ספורות והקים משרד עצמאי לייעוץ, הערכות שווי, מיזוגים ורכישות. לקוחותיו היו גדולי העסקים דאז - וכל הזמן הזה הוא היה גם האיש שמחובר לכלכלת הממשלה ושלל פקידיה ובכיריה: הוא זה שקבע ועדכן במשך שנים את הנוסחה לקביעת מחירים מפוקחים עבור ועדת המחירים הממשלתית. האם נשמע ממנו בקרוב שוב? לא בטוח. עם תשתית משפחתית=כספית כזו כבדה, אפילו סבוכה, הוא כנראה ימשיך להתנהל בעמימות המועדפת עליו. 

3.

"מנגנון החושך" - כינויו האלמותי של אורי אבנרי המנוח, עורך "העולם הזה", לתיאור "מוסד ממשלתי בלתי רשמי, חסר מעמד חוקי, הניזון מכספים ציבוריים הנזקפים על חשבון סעיפי תקציב כוזבים.... למעשה אינו אחראי בפני איש, כי איש אינו יכול לבדוק את אמיתות מסקנותיו", חוזר ועולה בימים האלה. אבנרי התייחס לשב"כ של העשור הראשון למדינה, שעקב, פגע וחשד באנשים תמימים, מטעמים שלו. יש מי שבימים אלה מדמה את התיאור לפרשת פגסוס שממשיכים לעסוק בה כבר שלושה שבועות,  למרות מאמצי בעלי העניין ושליחיהם להעלים, להחליש ולמוסס אותה.

• המשק מתאושש בהדרגה - ענף הבינוי עדיין מדשדש
• הטבה לעידוד העלייה: אפס אחוז מס לעולים חדשים
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• רשות המסים הצליחה - 10 מיליארד שקל ממיסוי רווחים כלואים...

מסתבר שחוץ מטכנולוגיה מתקדמת  – אין שום דבר חדש. המשטרה, במרבית המקרים יחד עם הפרקליטות, תמיד ידעו לפעול בחלקלקות כדי לשמור על האינטרסים, ותמיד יצאו מזה נקיות. כמה דוגמאות מהעבר הלא רחוק. 

בתחילת 2004 המליץ היועץ המשפטי לממשלה דאז אליקים רובינשטיין להדיח את ניצב משה מזרחי מתפקידו. האירועים קרו כמה שנים קודם, במסגרת חקירת אביגדור ליברמן שהמשטרה חשדה בו בסחר בינלאומי וקשרים עם העולם התחתון, כאשר אגף החקירות והמודיעין בראשות ניצב מזרחי האזינה לשיחות של ליברמן, להן ביקשה וקיבלה אישור בית משפט להאזנת סתר "לצורכי חקירה דחופים". אלא שלאחר זמן התברר שלאישור ניתנו הגבלות, אבל אנשי מזרחי האזינו ותמללו  גם שיחות אחרות, בין היתר עם ראש הממשלה המכהן דאז בנימין נתניהו ועם השר נתן שרנסקי. כשנחשפה הפרשה, הורה רובינשטיין, בניגוד לעמדתה של פרקליטת המדינה דאז עדנה ארבל לימים שופטת בעליון, לפתוח בחקירה נגד מזרחי. בהמשך כאמור המליץ לפטרו. אולם לאחר שימוע שערך לו, החליט המפכ"ל דאז שלמה אהרונישקי לא להדיח אלא לנזוף בו ולרשום הערה בתיק האישי. כמה שנים אחר כך התמודד ברשימת מפלגת העבודה, נבחר לכנסת וכיהן כיו"ר השדולה למאבק בשחיתות במינהל הציבורי.

בשלב מסוים, לפני פחות מ-10 שנים, גברו הלחשושים בעניינו של "מסמך יצחקי". "המסמך מכיל מידע מודיעיני המייחס לנבחרי ציבור מעשי אלימות קשים, קשרים עם עבריינים, קבלת מעטפות כסף ועסקאות מפוקפקות. רוב החשדות לא נחקרו מעולם" (מעריב 21.7.2016). בין היתר רוכז מידע רב אודות חברי כנסת ושרים מכהנים. התחקיר בעיתון המשיך: "... הדרישה לאסוף את כל החומר המודיעיני שקיים במערכת על נבחרי הציבור ולחבר אותו למסמך אחד מרוכז הגיעה מראש אגף החקירות והמודיעין דאז, ניצב מני יצחקי...". ל"אוצר" שבידי המשטרה ייחסו שימוש קטלני במקרים של מינויים בכירים למשרד המשפטים ולמשטרה, כאלה שמערכת האכיפה – משטרה, פרקליטות ובתי המשפט, לא רצתה מטעמים שלה. לימים הצדיק המפכ"ל רוני אלשיך, מכוכבי פרשת פגסוס הנוכחית ומראשי מכחישיה, את קיומו של המסמך: "הוא נכתב כדי לוודא שכל מה שאמור להיות מדווח ידווח".

במאי 2006 מינה ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט את חיים רמון לתפקיד שר המשפטים. מייד בכניסתו החל בביצוע רפורמה מקיפה במשרד ובחקיקה שבמהותה חיזוק זכויות אזרח. במקביל התנגד לנוהלי מינויים שהתקבעו במערכת המשפטית ובעליון.  15 שבועות ו-6 ימים אחרי הודיע רמון על התפטרותו לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה דאז מני מזוז, לימים בעליון, הודיע לו על הגשת כתב אישום נגדו באשמת מעשה מגונה ללא הסכמה. חצי שנה אחרי כן הורשע ועונשו נקבע ל-120 שעות לתועלת הציבור ו-15,000 שקל פיצוי כספי. במהלך המשפט טען רמון כי הופעלו האזנות סתר נגד מעורבים בפרשה. הפרקליטות הכחישה, המשטרה הכחישה והתובעת קבעה: לא נערכו כלל האזנות כאלה. כמה חודשים אחרי כן, בנובמבר 2006, חזרה בה פרקליטת המחוז רות דוד ו"הודתה": למשך יממה אחת בוצעו האזנות לשלושה מעורבים בפרשה. לימים כיכבה ועדיין מככבת רות דוד בפרשת עו"ד רונאל פישר. החשדות נגדה, בעניין החלטותיה ופעילותה כפרקליטת מחוז, לא נבדקו.

4.